להגביל את הסביבה
במהלך תקופת הדייטים אנו נדרשים להציב גבולות. ראשית, מול עצמי: מהם הגבולות שלי? מי אני ומה אני רוצה? שנית, מול ההורים: האם ומתי ארצה שהם יתערבו בתהליך.
פנים נוספות של גבולות: מול הבחור/ה. כאן הענין רגיש יותר, ושאלות נוספות עולות. האם נצטרך להציב גבול? מתי נציב אותו, מהן הנורמות והתנהלות שאני חי לפיהם, ולא תמיד ברורים לצד השני?
ואם לא נעים לי?
שתי תופעות עלולות לקרות כשאנחנו בוחרים שלא להציב גבולות, שתיהן לא מיטיבות עימנו:
א. הימנעות – כיוון שאני בעצמי לא יודע/ת מה הגבול, או כיצד לדברר אותו - אני נמנע מלכתחילה מלהעלותו.
ב. כעס – כעס ועצבנות הן תוצאות של תסכול ותחושת חוסר אונים, והם נובעים כולם מהיכולת הלקויה שלי להגדיר גבול מול עצמי, וממילא מול אחרים.
לכן, הצעד הראשון הוא לבנות בתוכי את הבסיס האיתן שמאפשר לאחר מכן לבנות עליו את הגבול הנדרש.
שלושה סוגים של גבולות
ככל שיהיה לי ברור יותר מי אני, ומהם הערכים שלי, כך יקל עלי בהמשך להגדיר גם את הגבולות שלי וכיצד אעביר אותן לסביבתי.
ברגע שאחליט עם עצמי, מהו הגבול שאני רוצה להציב ולמה, אוכל לדרג אותן לשלש קטגוריות שונות: גבול אטום, גבול נושם וגבול פרוץ.
ישנם נושאים שהם בגדר 'ייהרג ובל יעבור', אין עליהם שום משא ומתן. אלו גבולות אטומים וחזקים מאד.
ישנם נושאים שהם פתוחים לויכוח, וישנם כאלו, אחרונים, שאני כנראה לא אתעקש עליהם כלל.
לאחר שהחלטתי כיצד לארגן את הערכים המלווים אותי ולפי איזה סדר, אוכל לתרגל הצבת גבול ביני לבין עצמי, עוד קודם להעברתם כלפי חוץ. ממש לעמוד מול המראה ולומר כמה פעמים, בקול, את הניסוח הראוי לגבול שבחרתי.
החלטה פנימית היא הצלחה חיצונית
ייתכן ושיתוף אדם קרוב, שישמש כמשקיף עבורי יוכל לתת לי אינדיקציה, האם ניסחתי את הדברים כראוי, וכן האם הצלחתי להעביר נימה אסרטיבית ראויה בדברי.
למי שנרתע מהמילה 'אסרטיביות', חשוב להדגיש כי היא איננה 'אגרסיביות'. ניתן להציב גבול בנחישות אך בנימוס, ודאי בשפה נעימה, ולהצליח להעביר את המסר בצורה יפה ומכובדת. ניתן גם לנסח את הגבול כבקשה, ובכך להשיג דרך משתפת ומקרבת להצגת הדברים.
בהצלחה רבה
שלומי פולמן מאמן אישי ויועץ זוגי ומיני - מנבחרת המאמנים של פרויקט 252. עדיין לא חברים בפרויקט? הצטרפו בקלות בלחיצה כאן>