א. כוח ותועלת השתיקה
הוא מיהר אל הטיסה שתיקח אותו בחזרה למוסקבה, לאחר ביקור בזק וקצר בארץ הקודש, בו לא נח לרגע והכל למען כלל הציבור שהוא מייצג נאמנה. בדרך לשער העלייה למטוס, נזכר בבקשת ילדיו להביא איתו משהו מזמרת הארץ; וכשסב על עקבותיו והגיע למקום מכירת מצרכי מזון שונים, נאלץ לעמוד בסבלנות בתור שלפניו. כשכמעט הגיע תורו, נדחף לו אדם ללא אומר ודברים. "רציתי להעמיד אותו במקומו - תרתי משמע, אבל התאפקתי, על אף שמיהרתי מאוד לטיסה. שווה לשתוק חשבתי בשקט בלבי". מתברר, כי האיש לא יודע עברית וגם לא שולט היטב באנגלית, והתקשה להסביר את עצמו, כעת הגיע תורו של מיודענו שכבר לא שתק, והתנדב לסייע בתרגום בקשותיו.
בשרוול שבין הטרמינל למטוס, נדהם לפגוש שוב את האיש, והתברר כי שניהם נוסעים לאותו יעד, אך גם הפעם שוב האיש ממהר ועוקף את התור. ומיודענו כמובן שותק.
כשגילה שבמושב לידו מתיישב אותו איש, חשב מיודענו בלבו "כמה חכם ששתקתי מהרגע הראשון. הרי לא נעים כלל, לו הייתי מתיישב לטיסה של כמה שעות למוסקבה, ליד בן אדם שגערתי בו"...
כעת הגיע תורו של העוקף להרגיש מובך, אך נענה בחיוך כי הכל בסדר גמור וזכה אף לאיחול לטיסה נעימה.
"אמור לי, אולי אתה הרב בערל לאזאר?" התעורר פתאום האיש מהרהוריו ושאל את היושב לצדו. 'אכן, בערל לאזאר' - השיב לו הרב, ומיד הוסיף ושאל "מניין לך זאת"? והאיש החל להצטדק, זע ונע בכסאו, ואח"כ הוסיף והסביר: 'אני מנהל מחלקה מאוד גדולה באחת החברות הגדולות ביותר ברוסיה, יש לנו קליינט יהודי שמרבה להזכיר אותך ומספר על העצות שהוא מקבל ממך, חיברתי אחד לאחד והבנתי שזה אולי אתה בעצמך. אחזור לחברה ואספר לעמיתיי את מה שראיתי במו עיניי"...
"שווה תמיד לשתוק ולהבליג, והרווח הוא לאין ערוך", סיכם הרב שליט"א את סיפורו הטרי, בכדי ללמד אותנו - משתתפי ההתוועדות החסידית, "כמה צדקו חז"ל כי 'מלה בסלע משתוקא בתרין'".
ב. לבנימין אמר
מהתוועדות זו, יצאנו כמה ידידים להתוועדות נוספת. שבתות הקיץ כאן ברוסיה, ארוכות מאוד. מזג אוויר נוח יחסית לתקופה זו, ולאחר הליכה של כשעה ורבע הגענו ל'ארבאט', המדרחוב המפורסם של מוסקבה, ובין בתי התרבות השונים שוכן בו בניין דו-קומתי עתיק והיסטורי, המאכלס מזה כעשור את בית חב"ד וקהילת דוברי האנגלית בבירת רוסיה.
היארצייט השביעי של 'מזכיר' הרבי, הרה"ח ר' בנימין קליין ע"ה. התפילה כבר הסתיימה זה מכבר, אך המסובים יושבים עדיין סביב הרב יעקב, הבן ורב המקום, ושותים בצמא את הסיפורים. בין לבין מעלים זכרונות על המנוח, ויודעים כולנו כי זכינו בכך שאיש כה נעלה הסתובב בינינו.
זה היה בשנים הראשונות של הקמת מרכז החסד היהודי במוסקבה, והרב קליין שהגיע לביקור במוסקבה טרח ועלה לראות את פעילות העזרה לנצרכים. הוא סובב בין המשרדים, מחמיא ומחזק, ובסיום נגש אליי, וכירושלמי לירושלמי ידע בדיוק מה לומר, וגם הוסיף והעניק סכום הגון לתרומה עם חיוך ענק, שאותי אישית זה חיזק בצורה בלתי רגילה.
בביקור נוסף שלו ברוסיה, הוא הוזמן לבקר בכמה קהילות. אחת מהם הייתה בקאזאן, ובסיום ביקור זה, שרבות שמעתי אודותיו בהמשך השנים, ביקש השליח הרב יצחק גורליק מצעיר יהודי אותו קירב בשעתו מר אבי קשייאב, להסיע את הרב קליין בחזרה למוסקבה. "10 שעות נמשכה הדרך", מספר ר' אברהם, שהיום כבר בעצמו בעל משפחה חסידית. אחת השאלות ששאלתי אותו: "אנחנו כעת בדור אחר, לא רואים ולא שומעים את הרבי, איך שואלים אותו שאלות, מה שאתם כולכם זכיתם לכך שנים רבות"? רבי בנימין הסתובב אלי וענה בפשיטות: "הכל ממשיך אותו דבר בדיוק. כותבים, שולחים לאוהל והרבי עונה לכל אחד".
ג. עלייה כואבת
לא יודע מה היה יותר, אכזבה או תסכול, אבל זה כאב לי מאוד. הכל החל בהודעה דחופה לעזור לפצוע מאזור הדונבאס, שבוקר אחד לפני כשבועיים, בעת נסיעה לבית הספר בו הוא משמש כמורה ותיק הרבה שנים, ירו מהצד השני על הרכב בו נהג, והוא נפצע קשה. כך הוא סיפר לי ממה שהצליח לזכור מהקורות עמו בשעת הירי, אך את הטיפולים ואת ההעברה הדחופה לרוסטוב ומשם למוסקבה - הוא כמעט לא זוכר.
הסוכנות הישראלית דאגה לו ולמשפחתו למלון במוסקבה, ותוך שעתיים (!), כבר היו כולם עם אזרחות ישראלית חדשה ביד, וכעת ממתינים לטיסתם לארץ. עושים 'עלייה' ומצטרפים אל ילדיהם ואל כמה מבני המשפחה שכבר עשו זאת בשנים האחרונות.
ממרכז החסד היהודי שלחנו אליהם תרופות, מזון וכל מה שהיה דרוש להם. וביום ראשון, עם סל מצרכים וממתקים נסעתי במיוחד לפגוש אותו אישית, כדי לעודד את רוחו ולתמוך בו בימים שנשארו עד הנסיעה לארצנו הקדושה. גם תפילין, כיפה וסידור הבאתי איתי. לזכות אותו גם בקצת רוחניות לפני עלייתם לארץ אבותינו.
"מי אצלך מההורים יהודים"? אני שואל בעדינות, רגע לפני שאני מציע ומבקש ממנו להניח תפילין; והוא עונה לי מיד: "רק אבא של אבא שלי היה יהודי"...
ולתמונת השבוע שלי: מסע שורשים
"אני היחיד מבין שלוחי הרבי, שהינו בעל אזרחות מקומית. כל השלוחים הקודמים שהרבי שלח לכאן, גם אלו שהיו כאן עוד לפני למעלה מחמישים שנה, לא היו בעלי אזרחות קבועה. לי יש, כי כאן נולדתי". מתברר, כי גם לאשתו לא מעניקים אזרחות, ורק ילדיו שנולדו במדינה זו קיבלו אזרחות. האמת היא, שזה לא רק כאן - חשבתי לעצמי, כך הנוהג גם בעוד הרבה מדינות, או שלפחות מציבים בהן תנאים יסודיים הנבדקים שוב ושוב, שלא כמו תנאי העלייה הקלים לארצנו הקדושה, והמקרה אליו התוודעתי שוב מקרוב בראשית השבוע עם הפצוע דלעיל.
הרכב עוצר מול שער גדול. אנו נכנסים אל טריטוריה מוקפת ובה מספר בתים, עצי פרי וצמחייה יפה המעטרים את המקום, והשליח מזמין אותי אל הבניין המרכזי, שאומנם שיבה נזרקה בו, אבל העיטורים והסגנון מעידים כי בעבר התגוררו בו אנשים חשובים.
"זה בית כנסת 'באנון', אותו הקים זקני הרב באנון עליו השלום, לאחר שהוא ומשפחתו יצאו מהעיר העתיקה של קזבלנקה לעיר החדשה יותר, והתיישבו כאן בבתים מסביב. הנה הבית בו אבי שיחיה נולד, מכאן היה זוחל לבדו אל בית הכנסת וזוכה לקרבתו של רבי שלום משאש, שציווה עליו כשבגר ללכת ללמוד בחב"ד, ומאז כולנו חסידים של הרבי. הרב משאש עלה אחר כך לישראל ומונה להיות רבה של ירושלים". האב - הוא הרב החשוב הרב דוד רפאל באנון, מגדולי רבני חב"ד ומהדיינים החשובים במונטריאול שבקנדה.
בארוחת ערב, עם מאכלים מרוקאיים אותנטיים, הסבנו כולנו יחד עם מספר מקורבים וידידים, על שולחנו של בעל הבית, ידידי החשוב הרב לוי באנון, המשמש מזה כ-13 שנה כשליח הראשי של הרבי בכל מרוקו. אני מספר לו, כי גיליתי שגם לי יש שורשים מרוקאיים, וכי אחד מזקניי הוא רבי יהודה זרחיה אזולאי, חכם מרוקאי חשוב שנולד במרקש לפני כמאתיים שנה, ועלה לארץ ישראל בה שימש כשד"ר למען היישוב היהודי שבה, וזכה להעמיד דור ישרים מבורך, שמונה היום אלפי-אלפי צאצאים בארץ ובעולם כולו.
"אם כך, אקח אותך לחייט כדי לתפור לך גלימה מרוקאית" אומר לי הרב באנון בחיוך. ובסיור מרתק בין בתי הכנסת הרבים הפעילים בקזלבנקה, בהם הוא בן-בית ומתקבל בחום על-ידי המתפללים הרבים שחלקם עוד זוכרים את הסבים הרבנים החשובים שלו, המשתייכים לשלשלת רבנית כבר מעל 2,000 שנה במרוקו - עברנו גם במקוואות, במוסדות חב"ד ששלוחי הרבי הקימו בה לפני למעלה מיובל שנים; והגענו אל המתפרה המרוקאית בשכונת גואטיי. קיבלתי סיור מודרך מהחייט הכי מפורסם במרוקו מר מישל עזרן, שהוא זוכה אישית לתפור כבר שנים רבות את הגלימות המפורסמות של הראשונים לציון בארץ ישראל.
עוד קילומטרים רבים ומרתקים גמעתי בביקורי הקצר במדינה מרתקת זו, אליה נסעתי לשליחות חשובה, ועוד חזון למועד לשתף בע"ה עוד ממקום מעניין זה.
גוט שבת!
שייע