הרב עמיחי אליהו
הרב עמיחי אליהו צילום: איגוד רבני הקהילות

קצת מחשבות בעקבות הפרשה. "הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר: כִּי-תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם-הִשְׂתָּרֵר....הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם, תְּנַקֵּר?"

דתן ואבירם טוענים כלפי משה רבנו טענה קשה. הטענה של שניהם קובעת שהפעילות של משה, נובעת מאינטרס אישי.

העובדה שמשה הוציא את העם מעבדות מצרים, קרע להם את הים, ושיחרר אותם מעבדות, אינה נקודה לזכותו אלא לרעתו. "המְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ", על מנת לקדם את משפחת בני עמרם על חשבון העם. "כִּי-תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם-הִשְׂתָּרֵר".

הם אינם מוכנים לבחון אפשרות שאכן מדובר פה באדם או משפחה שמוסרת את נפשה למען הציבור. שה' בחר במשה ונתן דרכו את התורה. אלא קובעים בנחרצות שאפילו הענווה של משה - היא כסות או משחק, שמטרתו האחת היא לקבל את השלטון על עם ישראל.

בקמפיין שלהם הם מצליחים לייצר בעם תחושה שבכל דבר שמשה ואהרון עושים, ישנה איזו כוונה נסתרת. הם מלמדים את העם כולו - שאסור להאמין למראה העיינים אלא להסתכל על המציאות מתוך הסתכלות צינית -בקורתית, כזו שמפרקת את היכולת לבנות אמון בין בני אדם.

כשאדם מאמץ את ההסתכלות הצינית הזו, אין שום דרך לתת מענה למצב הנפשי שלו, אין דרך לענות את השאלה שהוא מציף. כל תשובה שהוא יקבל מתורגמת מיד לתחכום של האדם עליו נשאלה השאלה. בפרשת השבוע שלנו - משה קורא להם: לדתן אבירם, הוא מוכן לשבת איתם. אבל הקריאה של משה - מתורגמת אצלם למניפולציה.. וזה מה שהם מספרים לעם.

הסתכלות ביקורתית היא כלי משמעותי בניהול ארגון או מדינה, כשהיא מאוזנת ובמידה הנכונה. כשהיא כזו, היא יכולה גם לייצר אמון או להוביל למסקנה חיובית. למעשה -בפרשת קורח היא עלולה הייתה לגלות לציבור שמשה ואהרון אכן פעלו למען העם בלי אינטרסים נוספים. אלא שזו לא הייתה הכוונה של דתן ואבירם, ולכן הם מאמצים פה הסתכלות חדשה - זו ראיה ביקורתית דמונית.

חוק הנאשם בפלילים.

אין שום דרך לרצות את קורח ועדתו. התוצאה קבועה מראש. "וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ?" "כִּי-תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם-הִשְׂתָּרֵר!....הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם, תְּנַקֵּר?"

ובתרגום לישראלית מודרנית - האסון הגדול שהביאו עלינו אנשים מסויימים בישראל, הוא אימוץ השפה של דתן ואבירם. לדידם של אנשי עיתון "הארץ".

"הדתיים הלאומיים מסוכנים. מסוכנים יותר מהחיזבאללה, יותר מנהגים דורסים וילדות עם מספריים", "אל תאמינו להכחשות שלהם, הלאומיות הדתית שלהם היא לאומנות קיצונית, עטופה ביראת שמים" (יוסי קליין, 12 באפריל 2017)
"מלחמת בני האור בבני החושך" (יאיר לפיד, יוני 2022)
"כל אישה שבוחרת להינשא לאיש חושפת את עצמה לסכנה" (שיחה אישית עם רבנית פמניסטית)
"ההתנתקות הייתה דרך לנקום בציונות הדתית" - (יאיר לפיד,31 באוק׳ 2012)

הצוללות מגרמניה הן שחיתות, הוצאת הגז מבטן האדמה היא שחיתות, מטוס ראש הממשלה הוא שחיתות, החיסונים בקורונה הם אינטרנס אישי, החזרת גופות החיילים מלבנון הם אינטרס אישי.

הכל מתכנס למקום אחד.. אין אמון. בישראל של העשורים האחרונים הגישה של דתן ואבירם שולטת.

ולא רק בשמאל, גם בקרב הציבור האמוני נשבר האמון במערכות שונות של המדינה. אנשים מחפשים את הכוונות הנסתרות ותמיד בעין ביקורתית - דמונית. החשש ממניפולציות שולט - קיללת הקרן החדשה.
זו המשמעות של אדמה שפותחת את פיה. חוסר אמון בדבר הכי יציב שקיים.

משה רבנו מבין שעל מנת לשבור את מעגל האימים הזה צריך בריאה חדשה, צריך שהאדמה תפתח את פיה. או שמישהו ירים D9 על בית המשפט כמאמר מוטי יוגב.

אם אנשים כמו שי ניצן יכולים להמשיך להתנהל כרגיל בלי לשלם על הפיגוע שהם עשו בדמוקרטיה - אנחנו מזמינים עלינו מניפולציות דומות.

אם דינה זילבר יכולה להמשיך בדרכה כשברור שהיא פעלה בחוסר סמכות על מנת לקדם תפיסות עולם שלה - אנחנו מזמינים עלינו את חוסר האמון במערכת.

אם אנשי ימין מסולקים מגל"צ בלי שיש איזו מערכת איזונים - אנחנו מזמינים עלינו את חוסר האמון שקיים בין המגזרים.

כנ"ל בכתבי אישום על חמגשיות למול הזמנות וולט, מיחזור בקבוקים למול חומות רעננה.

אני מבין שניתן לקחת את המאמר הזה, לשנות בו את השמות ולטעון את אותה הטענה על הימין. אלא שאנחנו לא גירשנו אנשי שמאל מהבתים שלהם, לא הדרנו אותם ממערכת המשפט והתקשורת, לא רדפנו אותם במשרות בכירות.

לא הגשנו נגד אחד מהם תביעות באשמות מגוחכות.

ולמול זה אפשר אחרת. סדר, שקיפות ושיוון אמיתי.

שבוע טוב!