מזמור לתודה

מזל טוב. אלף גיליונות. אלף שבועות שבהם שקלנו, בררנו, דנו, חשבנו, כתבנו, התווכחנו, חלקנו, ערכנו וזיקקנו את מיצוי האירועים, האקטואליה, הסיפורים, הדעות והעובדות שהפכו ליצירה שבועית אחת שתהיה ראויה לכם, הקוראות והקוראים היקרים שלנו.

אלף שבועות, מאות כותבים וכתבות, עריכת טורים ומאמרי דעה, עשרות מעצבות ואנשי מכירות, צלמים, מאיירים ומפיקים שעובדים בשבילכם מדי שבוע בעיתון בשבע אחד, והם - אתם.

אלף פעמים שבהן הייתה להם, לנו ולכולנו הזכות להיות השופר והמראה שלכם גם יחד.

אבל הגיל הוא רק מספר, כמו שאומרים. והשלם – התופעה שהתחילה בגיליון הראשון – הוא גדול הרבה יותר מאלף חלקיו.

'בשבע' חולל מהפכה תקשורתית רחבה הרבה יותר מאשר "עוד עיתון". הוא היה ההמשך הטבעי ל'ערוץ 7' ששידר מאוניית 'ארץ הצבי' מעל גלי הים, ששלטונות החוק רדפו אותו והצרו את צעדיו כדי להשתיק את קול ה' בכוח, להשתיק את הקול הבריא והנכון. 'בשבע' אינו עוד חוליה בשרשרת. הוא משמש היום כקולו של מגזר משמעותי מאוד, מוביל ומשפיע - המגזר הדתי־לאומי. הוא גם השיקוף שלו. החל מדתיים ליברלים ועד לחרד"לים, מהגרעינים התורניים בפריפריה דרך הבורגנות הדתית־לאומית ועד למתיישבים בכל חלקי הארץ – בהר, בשפלה ובנגב.

את 'בשבע' הקמנו בימים של מצָרים, עת ניסו להשתיק את קולו של הימין בישראל טרם מעשה הגירוש של עשרת אלפים יהודים מביתם. קמנו והחלטנו לעשות מעשה ולצאת לאור, בעידודם ובדחיפתם של הנהלת מוסדות ישיבת בית אל. וזו לא הייתה רק תופעה של "הטובים לתקשורת". זו הייתה הגדרה עצמית של מגזר. זה היה שחרור מכבליו האובייקטיביים של מספרם הנמוך של הדתיים בקרב האוכלוסייה, אל מעבר לפינה שבה חשבו לשים אותנו.

מאז גדלנו, ויחד איתנו גדל העיתון 'בשבע' והתעצם. פרט להיותו קולו של המגזר לגווניו, הוא הפך למותג. מותג כזה שקובעי המדיניות הציבורית משחרים לפתחו יחד עם כל חברות המגזר העסקי; מותג שמכנס מדי שנה את קובעי המדיניות והאישים החשובים בישראל לכנס ירושלים אחד, שמטרתו היא לרומם את ירושלים עיר הבירה הנצחית ולהעלות על סדר היום הציבורי את הנושאים החשובים לעם ולמגזר. הפכנו להיות מותג חובק עולם עם כנס ירושלים בארצות הברית, והשפעתנו מגעת עד הרבה מעבר למגזר שממנו צמחנו.

'בשבע – עיתון הבית של הציבור הדתי'. בית ביקשנו להיות. בית לכולם. בית חם שיגן ויאהב. בית שידע לחבק ולשמור. בית שיאהב ויכיל, יחבר ויכבד, בית שהוא מבצר מוגן שאליו חוזרים בסוף היום. הפכנו מעיתון לקבוצת תקשורת, כשידנו אוחזת בהגה כמעט בכל תחום שבו ניתן לסייע בבניית המגזר ובתרומה לעם ישראל בארץ ישראל: בתרבות וחינוך, תעשייה ואקדמיה, ממשל והנדסה, צבא וביטחון, לצד תרומה משמעותית לחברה הישראלית.

את כל זה לא יכולנו לעשות ללא הצוות המדהים בהובלת העיתון, הפועל לילות וימים כדי שהמכונה המשומנת הזו תתקיים ותפיק מדי שבוע עיתון, ולצד זה את כנס ירושלים השנתי, ועידת החינוך, ועידות נדל"ן, מופעי תרבות בקיץ בבריכת הסולטן ועוד פעילויות רבות וטובות עבורכם, קוראי 'בשבע'. זהו צוות הצועד עבורכם יחד שנים רבות, ומדי שבוע אתם פוגשים בו מבעד למילים והאותיות הכתובות. זה הזמן והמקום להוקיר לו טובה ותודה גדולה.

זהו רגע של חשבון נפש, של התבוננות לאחור על עשרים שנה בהודאה על הטוב. זהו גם רגע נכון לזכור בו את הרב חנוך פיוטרקובסקי ז"ל, ששימש המו"ל של העיתון עד לפני שנה, כשנלקח מאיתנו לאחר מאבק במחלה קשה. הרב חנוך האיר לנו את הדרך, ניווט את הספינה כמנהיג, וחסרונו מורגש ביום חג זה. יהי זכרו ברוך.

התפללנו, ביקשנו, חשבנו והאמנו שנגיע לאלף גיליונות, והנה אתם קוראים את הגיליון הזה, גיליון חג. גיליון שבו עשרות גופים וחברות מברכים את קבוצת 'בשבע' על הגיענו למעמד זה.

תודה לכם, קוראינו הנאמנים, על שפתחתם את ליבכם ואת ביתכם להאמין בנו ולהיות שותפינו לשינוי העצום שחוללנו. לא אחידות ביקשנו, רק אחדות. לא נבקש מכם לחשוב אותו דבר, רק נבקש שנכבד האחד את חברו, וכוחנו יהיה באחדותנו. בימים אלו זה נדרש מאיתנו הרבה יותר מבכל עת אחרת.

נמשיך לעבוד כאן כדי להיות ראויים לשאת את גודל הזכות - להיות הקול שלכם.

***