אם נחשוב על זה לרגע, בשנים האחרונות הילדים שלנו גדלים אל תוך מערכות הבחירות. הם שומעים קמפיינים וסקרים, נושמים מתח והתכתשויות. הולכים איתנו לקלפי שוב ושוב.
באופן טבעי מערכות בחירות באות ומדגישות את כל מה שמפריד ביננו, כדי לייצר בידול ולגרוף את הקולות. נקודה חשובה שאותה אנחנו צריכים לקחת בחשבון: באקלים הזה הילידם שלנו גדלים, זה האוויר שהילדים שלנו נושמים כבר כמה שנים ברציפות. מערכות בחירות רוויות במתח, והפעם אני חוששת, שאולי הצדדים אפילו יחריפו את הצעדים, בגלל הרצון להגיע להכרעה. הבחירות עלולות להפוך להיות אישיות יותר, צהובות יותר אלימות יותר ועצובות יותר.
מה הילדים לומדים שלנו עלינו, על המדינה שבה הם גדלים? האם הם מבינים שמדובר ב'חגיגה דמוקרטית' או שהם מרגישים שעולם המבוגרים מאבד את זה? מה הם חווים מהשנים האחרונות? זה לא סוד שהסוגייה הפוליטית מתווספת לסיר הלחץ הקיים ממילא: מתיחות ביטחונית, קורונה, לחצים כלכליים, מתח דתי פערים בין קבוצות ואוכלוסיות שונות. סבב הבחירות הנוכחי שוב מגביר את להבות הבישול שמתחת לסיר המבעבע ומעלה את הטמפרטורה..
אז מה כבר אפשר לעשות? אפשר לבחור אחרת. אנחנו כמבוגרים יכולים לקחת אחריות על הדברים שיש לנו דרך להשפיע עליהם. לשים לב לדיבורים, לשיח שלנו. לבחור לא להכפיש, לא להשתמש במונחים קטסטרופליים. לא לוותר במילימטר על צדקת הדרך ויחד עם זאת לשמור על הכבוד שלנו ושל אחרים. ולא לשכוח שהילדים שלנו נושמים את אדי הרעלנים האלו כבר כמה שנים ברציפות, זו סביבת הגידול שלהם, ולנו יש אחריות לבחור בשבילם אחרת.