בנט
בנטAmos Ben Gershom/GPO

שלום נפתלי היקר, ראש ממשלת ישראל ואפשר כבר לומר - לשעבר. האורות כבו וההצגה הקצרה הסתיימה. אתה בוודאי עסוק בימים אלו בקיפולים אחרונים ובמחשבה איך לצאת מהאירוע אליו נקלעת תוך מיזעור נזקים.

נפתלי, דווקא עכשיו כאשר חלומך הפרטי הגדול התרסק ונראה יותר כמו סיוט לאומי, אני רוצה לבקש מעומק הלב את סליחתך.

סליחה נפתלי, שלא ראינו אי אז, מלפני כעשור, כי סיסמאותיך חלולות, כפי שכולם יודעים היום. האוויר החם, "משהו חדש" שהפך לגלגל חמישי של השמאל הישן, ומרענן "הבית היהודי" שהתברר כמנותק בעצמו משורשים או מאמת כלשהי. תאר לך שהציבור היה יודע עליך אז, מה שהוא יודע היום? תאר לך שהיה קצת מקשיב לרבנים גדולים שהזהירו (הרב עובדיה זצ"ל, ויבדל"א הרב טאו), אבל נתפסו כקיצוניים? כמה סבל היה נמנע ממך באופן אישי וממשפחתך היקרה. ההרפתקה האקסטרימית אליה גררת את כל מדינת ישראל, היתה נחסכת, המצב בו אינך יכול להראות את פניך ברבים, וכך גם התהום המוסרית אליה נפלת.

סליחה, שאיפשרנו לך להתמקם במפה הפוליטית כ"ימין האידאולוגי", למרות היותך חסר אידאולוגיה, מה שאיפשר את מהלך ההצרחה הערמומי שלך אל חיק השמאל הקיצוני. אם רק היינו עירניים, היה נמנע ממך אז בזיון חיפוש הפתקים האבודים אחרי שלא עברת את אחוז החסימה, וחיפוש הח"כים האבודים בקואליציה האחרונה אחרי שאיבדת את הרוב הדחוק, הנשען על קנה רע"מ הרצוץ ודוקר כמו סכיני המחבלים בהם הם תומכים.

סליחה נפתלי, שהתייחסנו אליך בכלל כמאן דאמר, וכמי שבאמת יכול להיות מנהיג, קל וחומר מועמד לראש ממשלה. זו הרי היתה בדיחה, נכון? הפקרנו אותך, בלא מחאה מספקת, ליצר ההרפתקה, לחטא הגאווה והמגלומניה, אליהם גררת את המדינה היחידה שיש לנו היהודים. גרמנו לך לחשוב, כי אנחנו שטחיים ונאיביים, והאידאולוגיה שלנו, היא "בננה", כלשונך, שאפשר לאכול ולזרוק.

סליחה נפתלי, שגם כאשר התעוררנו והבנו את גודל האסון, ומי אתה באמת, מחינו בך בכוח לא מספיק. הרי לא יצאנו, המיליונים שסולדים ממך ומנוכלותך, לרחובות ערי ישראל ורק הסתפקנו במחאת רשת אותה כינית בהתנשאות "מכונת רעל ממומנת".

נכון, יצאנו בעשרות אלפים לכמה הפגנות, אך לא בעוצמה ההולמת את הסכנה שבהפקרת המדינה האהובה שלנו בידיך, בידי הקרן החדשה הממומנת על ידי ישויות זרות, ובידי "ברית האחים" שלך ושל לפיד, שהפכה לברית האחים המוסלמים חודשים ספורים אחרי שהגייס החמישי הזה חולל כאן פרעות דמים.

סליחה נפתלי, שלקח לנו שנה להפיל את הממשלה שלך, שפגעה בעם ישראל. אם רק היינו מתאמצים יותר, אולי היינו מונעים חלק מהנזקים הרשומים על שמך כעת, ליהדות, להתיישבות, לחברה, למשפחה, אותם תישא כל ימיך עד "חלקת גדולי האומה". (מי יודע, אולי אז כבר תהיה שם חלקה מיוחדת בשם "חלקת נוכלי האומה").
סליחה נפתלי, אנחנו לא בסדר. יש בנו אשם תורם, כי היינו טובי לב, ותמימים. מסרי האחדות והריפוי שלך, איתם כיסית את עוצמות השנאה והפירוד בהם השתמשת לטובתך, פשוט בלבלו אותנו.

החינוך היהודי, הציוני, סינוור אותנו כשראינו את הכיפה שעל ראשך, את שירותך הצבאי אותו החצנת בכל הזדמנות ואת ההצלחה שלך בעולם העסקים. ראינו בכך חיבור אידאלי של קודש וחול ולא הבנו שאתה מכפיף את הקודש לגחמותיך. חשבנו, נפתלי, ועל כך הסליחה ממך, כי מנהיגות היא יכולות וכישורים, ושכחנו כי הרבה הרבה קודם היא ערכים מוצקים ומוכחים, היונקים מהקודש, לפני החול.

סלח לנו, נפתלי, כי חז"ל אמרו ש"פרנס - לפי הדור", ואת החולשות הרוחניות שלנו, בני הדור הזה, ניצלת עד תום, כדי לרמות, לשקר, ולגנוב את לב העם, ועל הדרך גם את כספו, "לשם שמים" כמובן, וגם לתאוות אישיות. אולי בגלל זה לא שמנו לב על ההתחלה, ולא מנענו מספיק מהר, כשכבר היה מאוחר.

סליחה נפתלי, שהגעת עד הלום, לחבוק אשפתות, מושא לכעס העם שנפגע ממך, וסמל לאומי לכישורים גבוהים מהם יצא כלום ושום דבר. הלוואי והיית מנצל את יכולותיך לדברים טובים. אם תוכל לתקן או לא - זה בינך לבין בוראך. אך אנחנו את שלנו למדנו. בעזרת השם לא ניפול יותר בפח.

עיני סומים נפקחו, ונשתדל מכאן ולהבא שתורת אמת תאיר את דרכנו ולא נאפשר לשקר בסדר גודל לאומי לגדול בערוגותינו. הסוף של מנהיגותך - הוא ההתחלה שלנו. סליחה.