ארגון 'פנים אל פנים' שהחל את דרכו סביב המחאה נגד העקירה והגירוש מגוש קטיף והפגיש ציבורים שונים בחברה הישראלית אלה על אלה, מקים בית קבע ומשמין את הציבור לקחת חלק במיזם.
באולפן ערוץ 7 מתארחים הרב יורם טרנר, יו"ר הארגון, ונתנאל ניימן, מנהל תחום הנוער בארגון, לשיחה על הפעילות שלא נפסקה לאורך השנים.
"לפני 17 שנה התחלנו לעבור מבית לבית, להיפגש עם עם ישראל", מספר הרב טרנר ומתאר את השיח שהתקיים בין אנשי ההר לאנשי השפלה על מהות ומשמעות הנוכחות של עם ישראל בארצו. "כשהתחלנו את התהליך אמרנו מראש שאנחנו לא מתעסקים בפוליטיקה אלא בעיקר בחיבורים".
מצטרפים למהפכה של 'פנים אל פנים'
ניימן מוסיף ומספר על מעגלי המפגשים המתרחבים בשטח עצמו. הוא עצמו עוסק בעולם בתי הספר ומוסדות החינוך, אך השטח כולל תכניות סטודנטים במרכזים שונים, שבתות משותפות לחיילים, תפילות בקיבוצים בימים הנוראים, חוגי בית ועוד. "באופן אישי עיקר המפגש שלי הוא בבתי הספר שבעיניי הוא המקום המרכזי שבו נפגשים עם תוכן ולמידה ורצון לפגוש את עצמך, אלא שלפעמים בתוך כל העומס הלימודי לא תמיד פוגשים את נושא הזהות הישראלית והיהודית".
לשאלת המפגש של פעילי הארגון עם קמפיינים נגד מה שמכונה 'הדתה', מספר ניימן על אירוע שהתקיים באחד מבתי הספר ברחבי הארץ. דובר אז על פעילות של כשלוש שעות לקראת בר מצווה בבית הכנסת. "בסוף הפעילות ניגשה אליי בהתרגשות המחנכת ואמרה לי 'אני רוצה להגיד לך משהו אישי. אני מגדירה את עצמי אתאיסטית הכי אתאיסטית שיש, ואם יש מילה אחת שהכי מכעיסה אותי היא המילה הדתה, כי מה שקרה היום עם התלמידים אני לא מבינה. הוא שייך רק לדתיים?". את דבריה אמרה על רקע הסוגיות שעלו באותה פעילות, ערכי תודה, בקשה, מפגש מאחד סביב ירושלים, היכרות עם בית הכנסת, ואותה מורה התקשתה להבין מדוע כל זה נחשב "של דתיים" בעוד מדובר בערכים משותפים לכלל.
"כשאומרים הדתה יש לזה קונוטציה שלילית", אומר הרב טרנר ומחדד: "אנחנו עוסקים ב"הדעתה", כלומר שאנשים ידעו ויכירו יותר מכפי שהם מכירים היום. יש חוסר, אנשים לא מכירים את היהדות והממטרה היא קודם שיכירו את היהדות בצורה הכי פשוטה שלה ואחר כך תהיה קומה נוספת של ידיעה ותחושה שהיהדות היא משהו קיומי בחיינו".
על הקמפיין העכשווי של הארגון מסביר הרב טרנר כי עד כה היה הארגון בעיקר "מתארח" במקומות שונים, בתים, מחנות צה"ל, בתי ספר ועוד, ובהמשך הוזמנו קבוצות למפגשים בארגון עצמו, וכעת "המציאות תובעת מאיתנו לעלות קומה. שי הרבה קשיים ואתגרים תרבותיים שמתחילים בהיכרות של אדם עם עצמו ועם תפקידנו כאומה". הרב טרנר מספר כי הביקוש מגיע מהשטח למקום שאליו ניתן להגיע ולקבל את אותו שיח פנימי ועמוק.
"הגדרנו שהמשימה שלנו כעת היא ליצור בית לנשמה. ראשית המשימה היא לבנות בית בירושלים. יש לנו מקום באזור פחות מרכזי ואנחנו צריכים להקים בית במקום מרכזי יותר שבו אפשר יהיה לקיים אירועים של קבלות שבת, סעודות שבת ואירועים שאליהם יגיעו חיילים, סטודנטים, בני נוער ועוד. מעבר לכך, יש לנו כיום עשרים מוקדי פעילות של סטודנטים ואנחנו צריכים לחשוב איך להמשיך את הפעילות ולעלות עוד קומה ועוד קומה של בניית בית, סדנאות, חברותות, מפגשים בבתי המנחים ועוד. כל זה דורש מאיתנו הרבה משאבים ובזה אנחנו מבקשים את שותפות הציבור".
ניימן מציג דוגמאות למפגשים בהם הגיע הביקוש לבית מסודר שאליו ניתן יהיה להגיע כדי להמשיך וללמוד, להמשיך ולעסוק בכל אותם תחומים מהותיים, גם מעבר לתכנית המוגדרת, אך לפי שעה אין לבקשות הללו מענה ראוי. "נתחיל עם בית בירושלים, אבל צריך לעשות זאת בכל מקום".