במסגרת סיכום הקדנציה במשרד לשירותי דת הציג סגן השר מתן כהנא את הרפורמה בכשרות כהישג העיקרי שלו. המציאות בשטח שונה, ויישום החוק תקוע מיום חקיקתו.
כשמתן כהנא נכנס למשרד לשירותי דת, עמדו לרשותו 45 יום לגיבוש רפורמת כשרות כחלק מחוק ההסדרים. בלחץ הזמן ובהיעדר גורמים מקצועיים שיובילו את הרפורמה, הוצאו מהארכיון שתי הצעות חוק, אחת של חברת הכנסת לשעבר רחל עזריה, שעסקה בהקמת תאגידי כשרות פרטיים, והשנייה של חבר הכנסת אלעזר שטרן, המאפשר לכל רב מקומי לתת כשרות בכל מקום בארץ. הצעות החוק ההיסטוריות הועברו לטיפול של יועצים משפטיים, שהוסיפו עליהן בירוקרטיה והוציאו מתוכן כל ניחוח של הלכה. מנסחי החוק לא התבססו על נתונים ולא בחנו את השפעות החוק על השותפים השונים, את ההשפעות הכלכליות ואת היתכנות יישום החוק.
החוק, שעבר בכנסת וייכנס לתוקף ב־1 בינואר 2023, בנוי על העקרונות הבאים: הכשרות בארץ תינתן רק על ידי גופי כשרות פרטיים שיאושרו על ידי הממונה ברבנות הראשית; גופי הכשרות יוכלו לתת כשרות לפי תקן שתקבע מועצת הרבנות הראשית, בלי אפשרות לסטות ממנו לקולא או לחומרא ותוך התחשבות בדיני הכשרות בלבד; שלושה רבנים יוכלו ליצור תקן כשרות, אבל הכשרות שייתנו תיחשב סוג ב'; ככלל, ייאסר על הרבנים המקומיים והמועצות הדתיות לעסוק בכשרות, למעט באישור השר ובתנאים כמעט בלתי אפשריים; סמכות הפיקוח על מערכת הכשרות כולה, כולל מועצות דתיות, תופקד בידי הממונה על הכשרות, שיעמוד בראש יחידה חדשה שתוקם ברבנות הראשית; בתקופת הביניים עד ליישום החוק יוכל כל רב מקומי לתת כשרות בכל מקום בארץ, וייפתח מסלול ישיר "עוקף רבנות" ליבוא מוצרים כשרים.
גופי כשרות רציניים מאוד שבחנו את האפשרות להשתלב במהלך, ירדו מהעניין לאחר שגילו שהחוק פוגע באופן חמור בעצמאות הפעילות שלהם ברמה התפעולית־ניהולית ובמסגרת דרישות ההלכה שהם יכולים להציב לבתי העסק. החוק אוסר עליהם להתחשב בנושאים הלכתיים שאינם דיני כשרות, דוגמת שמירת שבת והלכות צניעות, וקובע הסדרים בנושאים מינהליים מובהקים כמו שינוע חומרי גלם ואופן השיווק. החוק אוסר על גוף הכשרות לסרב לתת כשרות לבית עסק שמבקש זאת, ומגדיר "הפרות כשרות קלות" שגוף הכשרות יכול לשלול בגינן את תעודת הכשרות רק לאחר שלושים יום מהפנייה לבית העסק - ובכך למעשה מחייב את גוף הכשרות להמשיך להציג את העסק ככשר תוך הכשלת הציבור ופגיעה אנושה במוניטין ובאמינות שלו.
החוק יוצר חוסר ודאות רגולטורי בכך שהוא מעניק ל"ממונה" סמכויות בלתי מוגבלות כלפי גופי הכשרות הפרטיים, כשסעיפים בחוק מאפשרים לו להפלות באופן שרירותי בין גופי כשרות שונים, ללא כל פיקוח על החלטותיו. החוק גם מקנה לשר סמכות להתקין תקנות עתידיות שמחריפות את חוסר הוודאות. פרק נוסף בחוק, שטרם אושר, מטיל עיצומים כספיים גבוהים על עשרות סוגי "חריגות התנהלות", חלקן מינוריות, ומגדיל את הסיכון הכלכלי שלוקחים על עצמם גופי הכשרות הפרטיים.
כניסת החוק לתוקף בעוד כחצי שנה אמורה להשפיע על עבודת הרבנות הראשית, המשרד לשירותי דת, המועצות הדתיות ופעילות גופי הכשרות הפרטיים. כל אחד מגופים אלו צריך להיערך ליישום החוק מבחינת המבנה הארגוני, כוח האדם, סוגיות תקציב, נהלים ושיטות עבודה.
נכון להיום אף אחד מגופים אלו לא החל להיערך לשינויים הנדרשים. הקמת יחידת "הממונה" ברבנות הראשית ואיוש התפקיד הם קריטיים לצורך יישום החוק. הממונה הוא שיקבע את התהליך הנדרש לאישור גופי הכשרות הפרטיים ועבודתם, ויחידת הממונה על משימותיה הרבות תעסיק לפחות עשרה עובדים. עד כה טרם אישרה נציבות שירות המדינה למנות ועדת איתור לבחירת הממונה, טרם אושרו התקציבים, ובשל הקדמת הבחירות פעולות אלו נעצרו עד להקמת ממשלה חדשה, שיש סיכוי שתבטל את החוק ותסדיר את עבודת מערך הכשרות בדרך אחרת. אבל גם אילו הממשלה הייתה ממשיכה להתקיים במלוא כוחה, ההיערכות ליישום החוק בגופים הללו הייתה דורשת תכנון וביצוע בהתאם לנהלים וליכולות הניהוליות והתקציביות של כל אחד מהם, ויישום החוק היה נדחה בחודשים רבים.
ההסדרים בחוק, שנכנסו לתוקף לפני חצי שנה, הוכחו כבלתי יעילים ובלתי נחוצים. עסקים בודדים מקבלים כשרות מרב מקומי של רשות אחרת, וגם אלו פועלים בניגוד לנהלים שקבע מנכ"ל המשרד לשירותי דת. האפשרות לייבא מוצרים כשרים באופן ישיר לא תצא לפועל כל עוד לא תוקם יחידת הממונה וייקבע המנגנון לאישור גופי הכשרות הפרטיים.
חצי שנה לאחר פסטיבל חוק הכשרות, ולמרות יחסי הציבור הבלתי נגמרים, ניתן לקבוע היום בוודאות שרפורמת הכשרות של השר מתן כהנא היא אות מתה בספר החוקים של מדינת ישראל. הזמן היקר שבו היה ניתן להסדיר את עבודת מערכת הכשרות במועצות הדתיות, למקד את עבודת הרבנות הראשית בתחום ההלכתי של מערכת הכשרות ולהקים במשרד לשירותי דת אגף כשרות שיהיה אחראי על הצד המינהלי, על התפעול והפיקוח של המערכת - בוזבז לצורך תרגיל יחצ"ני, שמראש היה ברור שלא יצא ממנו כלום.
הכותב שימש בעבר כמנהל תחום כשרות במשרד לשירותי דת, עוסק במחקר, בקידום מדיניות ובייעוץ בתחום הכשרות ושירותי הדת
***