המחאה מול משטרת אריאל על מעצר החשוד
המחאה מול משטרת אריאל על מעצר החשוד ללא קרדיט צילום

מי שמכיר מעט את קהילת נצרים באריאל ואת הלך הרוח הממלכתי ששורר בה, יתקשה מאוד לחבר בין הקהילה ובין הסערה שמתחוללת בה בשבוע האחרון.

מאז יום שלישי בשבוע שעבר, שבו יצאו מספר נערים עם מבוגר מלווה לסיור סמוך לגדר העיר, הפכה הקהילה השקטה ליעד מודיעיני ומבצעי מספר אחת של ימ"ר ש"י והמחלקה היהודית בשב"כ. בנחישות השמורה לפושעים מהדרג העליון ולמתנחלים בני 13, נחקרו בזה אחר זה כל הנערים הרכים שהשתתפו בטיול, ואם לשבעה שהייתה מעורבת בארגון הסיור נעצרה למשך כמה שעות ונלקחה לחקירה במשרדי הימ"ר.

סדר האירועים, בכפוף למה שמתיר צו איסור הפרסום לספר, מתחיל שבועיים קודם האירוע. בלוחות המודעות ובקבוצות הווטסאפ של השכונה הופצה הזמנה לנערים להשתתף בסיור לנקודה הסמוכה לגדר של אריאל. הנקודה שאליה תכננו להגיע בסיור היא נקודה שמסומנת זה זמן על המפה כיעד להקמת התיישבות שתעבה את הרצף מאריאל דרך נופי נחמיה ועד לרחלים. היציאה תוכננה לשעות אחר הצהריים, משער היציאה מהעיר שליד האוניברסיטה.

הקהילה באריאל, כאמור, תורנית למדי, ובני הנוער בגילים הבוגרים יותר לומדים כולם בישיבות או אולפנות עם פנימייה, כך שביום שלישי בשבוע הם לא נמצאים בסביבה. כך נוצר מצב שבשעה 19:00 התכנסו ליד השער הצהוב ביציאה מאריאל 12 נערים גילאי 14-13. אל הנערים הצטרף, כמלווה מבוגר, אדם בשנות הארבעים לחייו מנופי נחמיה הסמוכה. מדובר באב למשפחה בת שלושה ילדים, בוגר שירות צבאי בחיל הים, אדם נורמטיבי לחלוטין שעובד למחייתו. לסיור, שאותו ליווה בהתנדבות, הגיע בלא אקדח.

איפה המשטרה? עוצרת את התגבורת

הצעידה של הקבוצה התחילה בלי הפרעות מיוחדות. הם פנו דרומה, כחמישים מטרים אחרי שער הכניסה לאריאל, לשביל עפר שמוביל אל הנקודה. סמוך לשם, מצפון לכביש אריאל-רחלים, נמצא הכפר איסככא. הקבוצה נעה לכיוון דרום, כך שלא היה אמור להיווצר כל חיכוך ביניהם ובין תושבי הכפר. ובכל זאת, אחרי צעידה קצרה על שביל העפר דרומה, החלו להתגודד סביבם פלשתינים זועמים.

על פי עדי ראייה, בתוך זמן קצר התאספו סביב הקבוצה כארבעים פלשתינים, שאחזו במקלות ואיימו על הקבוצה בקללות. קבוצת הפלשתינים נעמדה חוצץ על שביל העפר בין הנערים ובין הציר המוביל לאריאל, ומנעה את חזרתם הביתה. על פי העדויות, מלווה הקבוצה צעק לעברם: "חלאס, אנחנו הולכים", אך לא היה בכוונתם להרפות.

הנערים החלו להתקשר להורים ולחברים מהקהילה, ובמקביל אחד הנערים התקשר למוקד 100. תוך כדי שהקטטה נמשכת, הרבש"ץ של אריאל, ששמע על המתרחש, הגיע לנקודה על שביל המערכת בתוך תחומי הגדר, וצפה על האירועים. עדי הראייה טוענים שנערים צעקו לעברו "הם הורגים אותנו", אך הוא הסתפק בניהול שיחות בטלפון מבלי להגיע פיזית למקום כדי לעצור את האירוע. על פי העדויות, בשלב מסוים, כשזיהה התגוששות מסכנת חיים, אף ירה בנשקו באוויר.

והיכן הייתה המשטרה? העדים לאירוע טוענים כי אחד הנערים ניסה להתקשר שוב, כחלוף כמה דקות, למוקד המשטרתי. התשובה הייתה כי ניידת כבר במקום. במציאות, ניידת משטרה חנתה על הציר הראשי, אך לא נכנסה פנימה למוקד האירועים. על פי עדי ראייה, השוטרים עסקו באותו זמן במניעת מעבר של חברים והורים של הנערים שבאו לסייע, ודחקו אותם אל תוך תחומי העיר. בשום שלב של האירוע לא הגיע למוקד ההתנגשות כוח משטרתי, צבאי או אפילו ביטחון אזרחי.

בשעה שמונה וחצי בערב הצליחה הקבוצה לחלץ את עצמה ולשוב לשער העיר אריאל, לזרועות ההורים והחברים. הנערים חזרו אומנם שלמים מבחינה גופנית, אך מבוהלים ונסערים מהחוויה המאיימת. זה היה צריך להיות סוף הסאגה ותחילתו של תהליך השתקמות וחזרה לשגרה, אך מסתבר שמבחינת משטרת ישראל זו הייתה רק ההתחלה.

למחרת סביב השעה שלוש בצהריים הגיע מלווה הקבוצה למשטרת אריאל כדי להגיש תלונה נגד התוקפים ולמסור את עדותו. לאחר שעתיים של גביית העדות, הודיעו לו החוקרים כי הוא עצור בחשד לרצח של ערבי שגופתו נמצאה בסביבות העיר אריאל, ונמנע ממנו ליצור קשר עם עורך דין. הצו שהציגו בפניו היה בתוקף עד ליום שני, כך שלפניו עמדו חמישה ימים של מניעת מפגש עם עורך דין. משם הוא נלקח למתקן חקירות של שירות הביטחון הכללי, לסיוט מתמשך שלא היה יכול לדמיין.

הסעיף המופרך שהודבק למלווה הוא רצח כמעשה טרור - אשמה שלא מתחברת בשום צורה לסדר ההתרחשויות שאין מחלוקת לגביו. כשנפגש עם עורך דינו עדי קידר מארגון 'חוננו' ביום שני האחרון, סיפר לו על הזוועות שהתחוללו במתקן השב"כ. העצור סיפר לקידר כי בעת חקירתו נגרר עירום על הרצפה, נאלץ לעשות את צרכיו על עצמו ועבר אירוע לבבי תוך כדי החקירות מבלי לקבל טיפול הולם. לדבריו, הוא נחקר 24 שעות רצופות ללא שינה, כולל בשבת. "העצור נמצא במצב נפשי וגופני קשה ביותר", אמר עו"ד קידר לאחר המפגש, "נגבתה ממנו תלונה מסודרת על ידי חוקר מבת"ן (גוף התלונות על שירותי הביטחון) ואני מקווה מאוד שהדברים ייבדקו בהמשך".

במקביל, כל 12 הנערים שהשתתפו בטיול הוזמנו לתחנת המשטרה לצורך מתן עדות. חלק מהנערים סיפרו על יחס מחפיר מצד השוטרים, כולל איומים מפורשים. ביום ראשון נעצרה מארגנת הסיור, אם לשבעה מקהילת נצרים באריאל, ונלקחה עד למעלה אדומים לצורך חקירה בימ"ר ש"י. אחרי שש שעות חקירה בחשד לשיבוש הליכי משפט היא שוחררה לביתה, והתיק נגדה נותר פתוח.

נכון לכתיבת שורות אלה, המלווה עדיין נתון בחקירת שב"כ. שני קרובי משפחה של ההרוג שנעצרו, במסגרת כיוון חקירה חדש של המשטרה, שוחררו זה מכבר, והכיוון הפנים־משפחתי ככל הנראה נזנח. מבין עשרות הפורעים שהקיפו את קבוצת הנערים, לא נעצר אפילו אחד. למרות שהם יזמו את התקיפה, והאפשרות שחקירה מאומצת של כמה מהם במקביל תשפוך אור על מה שהתרחש, המשטרה מתמהמהת ומאפשרת להם לתאם גרסאות בצורה מושלמת.

השופטת מעלה בתפקידה

האסוציאציה המיידית שעולה בראשו של כל מי שקצת עוקב אחר החדשות, היא אירוע דומא וחקירת עמירם בן אוליאל והנער דאז א'. האוטומטיות של החשד כלפי יהודים ביהודה ושומרון, הגלישה לחקירת שב"כ בקלות בלתי נסבלת ושלילת זכויות החשודים בלא הנד עפעף, מציפים מחדש את התחושות הקשות מאז.

ובכל זאת, יש פער משמעותי בין האירועים. באירוע אריאל, ברור למדי שמטרת המשתתפים לא הייתה אלימה. היא נכתבה על לוחות המודעות שבועיים מראש, הנערים הרכים והמפוחדים שצעדו בה הם ממש לא החומר שממנו עשויים מחבלים לאומניים, וכיוון ההליכה של הקבוצה היה בדיוק הפוך מחיפוש אחר חיכוך. בנוסף, מי שיזם את התקיפה הם הערבים, ויש בכך כדי ללמד היטב על הכוונה. ומעל הכול: אירוע דומא התרחש במחשכים, ללא קצה חוט במשך חודשים רבים, ולא הותיר אחריו שום ראיות פורנזיות. מקרה אריאל הוא ההפך הגמור: לאור יום, סמוך מאוד לעיר ישראלית, בנוכחות עשרות עדי ראייה, מתועד לפחות בחלקו על ידי מצלמות, וזהות המשתתפים בו ידועה. במצב כזה, אלא אם מעריכים בשירות כי המלווה חבר בארגון טרור סודי ומתכנן להוציא לפועל פיגועים נוספים, אין שום הצדקה לחקירת שב"כ.

את הפרחים על השתוללות השב"כ יש לשלוח לרות לורך. השופטת לורך, נשיאת בית המשפט המחוזי בלוד, היא שהעניקה לשב"כ בקריצת עין את האישור להמשיך במדיניות הדרקונית. כאשר החליטה במשפט הזוטא של עמירם בן אוליאל לקבל, גם אם אחרי פסילה כביכול של חלק מההודאות, את הודאתו תחת עינויים בשב"כ, נפרץ הסכר. בשב"כ ובמשטרה הבינו את המסר ויישמו: כשיש לך פטיש 5 קילו שיכול לסגור באבחה אחת פרשיות ולהשיג הרשעה, איזו מוטיבציה יש להשקיע זמן, מאמץ ומשאבים בחקר האמת בדרכים קונבנציונליות? השופטת לורך, המחסום האחרון בפני רמיסת זכויות האזרחים על ידי שירות הביטחון, מעלה בתפקידה. וכשלעינויים אין מחיר, הם ממשיכים וימשיכו גם הלאה.

לתגובות: yoniro770@gmail.com

***