דרך לא דרך

אפרת (שם בדוי) נהגה ברכבה לביתה שבאחד מיישובי בנימין בשעת ערב, כאשר לפתע הופיע מולה רכב פלשתיני שביצע עקיפה על פס הפרדה לבן. "הוא דהר במהירות מטורפת לכיוון שלי", היא משחזרת את רגעי האימה, "לא היה לי לאן לברוח. היה לי ברור שאני הולכת למות, חשבתי על בעלי ועל הילדים שלי. אחרי כמה שניות שהרגישו כמו נצח הוא הצליח איכשהו להשתלב בחזרה בנתיב הנגדי ונעלם. הייתי בהלם מוחלט. רעדתי כולי. פרצתי בבכי של הקלה".

כל מי שנסע בחייו באחד מכבישי יהודה ושומרון מכיר מקרוב את התחושות הקשות המלוות את הנסיעה מול נהגים פורעי חוק ומסכני חיים בכבישים. למערכת 'בשבע' הגיעו עדויות רבות של תושבי יהודה ושומרון, אזרחי המדינה, שנפגעו בעצמם או שרכבם נפגע בתאונות דרכים, בעקבות מציאות בלתי אפשרית של תשתיות לקויות, אי־ציות לחוקי התנועה, נהיגה פרועה וחוסר חמור באכיפה והרתעה מתאימה. רבים מהם מתארים חשש אמיתי מנסיעה בדרכים. יש שהגדירו את כבישי יהודה ושומרון כ"מערב הפרוע" או "רולטה רוסית". היו ששיתפו כי בכל פעם שהם נכנסים לרכבם ויוצאים לדרך הם חשים חשש אמיתי לחייהם ולחיי יקיריהם.

בעקבות כך, תחת הכותרת "הקטל בדרכים ביהודה ושומרון" התקיים השבוע (ב') דיון מיוחד בוועדת הכלכלה של הכנסת. הדיון נערך בהשתתפות שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי. מדובר בדיון המשך לדיון קודם שהתקיים בחודש ינואר האחרון, ביוזמת חברת הכנסת אורית סטרוק.

בדיון נחשף מחקר מיוחד של מרכז המידע והמחקר של הכנסת (הממ"מ), שמצביע על מחדלים חמורים ומתמשכים בתחום הבטיחות בדרכים ביהודה ושומרון. הדוח מתאר ריבוי בעיות בטיחותיות בכבישי יהודה ושומרון, בין היתר באבני הדרך, בתאורה, בכבישים עצמם, בפרצות הפיראטיות ועוד.

בדוח נחשפו נתוני תאונות הדרכים שתועדו על ידי המשטרה, ונראה שהם חמורים בהרבה מהממוצע הארצי. בתאונות ברחבי יהודה ושומרון שבהן מעורבים ישראלים בלבד נרשמו 5% תאונות קטלניות, בתאונות שבהן מעורבים יהודים וערבים - 9% תאונות קטלניות, ובתאונות של פלשתינים בלבד 14% - זאת בעוד הממוצע הארצי של תאונות קטלניות עומד כיום על 3% בלבד.

ועם כל זה, נראה כי מדובר בנתונים חלקיים בלבד, כיוון שבדוח מצוין גם כי המשטרה במחוז ש"י אינה מתעדת את תאונות הדרכים שבהן מעורבים פלשתינים בלבד, ואינה מעבירה את הנתונים ללמ"ס ולרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הרלב"ד). כתוצאה מכך נוצר אומדן חסר של מספר התאונות והנפגעים בשטח. הפער הזה בין המצוי למדווח משפיע ישירות על קביעת הכבישים האדומים ככאלו, ולכן פוגע בהשקעת רשויות המדינה בכוח אדם משטרתי, באכיפה משמעותית ובהקצאת משאבים לתיקון מפגעי הבטיחות.

זאת ועוד, למרות ריבוי התאונות והתמודדות התושבים עם נסיעה פרועה ואי־הקפדה על חוקי התנועה, אין במחוז ש"י כח אדם ייעודי לאכיפת חוקי התנועה. משטרת התנועה הארצית, האחראית על האכיפה בכבישים הבין־עירוניים בכל המחוזות, אינה פועלת במחוז ש"י, ומשימת האכיפה בכבישים אלה - שבהם מתרחשות תאונות קשות - מוטלת על יחידת התנועה של המחוז (את"ן), שבמחוזות אחרים אחראית רק על התנועה בתוך היישובים. אלא שגם יחידה זו, שכוח האדם שלה קטן בהרבה מהנדרש, אינה עוסקת באכיפת חוקי התנועה בלבד, אלא בשלל משימות נוספות.

וכאילו לא די בכל הנאמר, הדוח חושף בנוסף כי במחוז ש"י נמסרים לנהגים דוחות ידניים בלבד. המשטרה מוותרת על משלוח דוחות תעבורה בדואר בטענה שהכתובות של הנהגים הפלשתינים אינן מוכרות לה, וכדי "להימנע מאכיפה לא שוויונית" היא נותנת גם לנהגים הישראלים דוחות ידניים בלבד. הוויתור על דוחות הנשלחים בדואר הוביל לוויתור על אכיפה באמצעות מצלמות. אלא שהשוויון לא חל גם בהמשך על תשלומי הקנסות: היקף הקנסות שמשולם על ידי הנהגים הפלשתינים רק הולך ויורד בכל שנה, זאת בניגוד לנהג הישראלי, שיידרש בתוקף לשלם את הקנס.

גם הפיקוח על תקינות הרכבים הפלשתינים שעולים על הכביש מוגבלת למדי. תאונה טראגית במיוחד שהתרחשה השנה בעקבות פגיעה ישירה של רכב לא תקני (משטובה) ונצרבה בזיכרון הקולקטיבי היא הפגיעה הקטלנית במשפחת מעודד, אך מתברר כי רכבים פלשתינים רבים נשארים על הכביש למרות שאינם תקניים והם בגדר פצצה מתקתקת. הנתונים העולים מדוחות ניידות הבטיחות של משרד התחבורה מצביעים על פער עצום בתקינות כלי הרכב הפלשתינים ביהודה ושומרון לעומת הממוצע הארצי: רק 14.7% מכלי הרכב הפלשתינים שנבדקו נמצאו תקינים, לעומת 51.2% בממוצע הארצי. זאת ועוד, 2.9% מהם הוגדרו כמסוכנים ברמה הדורשת הורדה מיידית מהכביש, לעומת 0.3% בממוצע הארצי. בנוסף לכך, 47.5% מהם הוגדרו כמחייבים תיקון תוך יום, לעומת 13.2% בארצי. ואף על פי כן, אין פיקוח ולא מעקב אחר ביצוע ההוראות של ניידות הבטיחות, והסיכוי שכלי רכב בלתי תקני יוּרד מהכביש קלוש.

"אין ניידת אחת בשישי ושבת"

את המציאות המדאיגה בכבישים ברחבי יהודה ושומרון מכיר מקרוב ראש מועצת קרני שומרון ויושב ראש אשכול יהודה ושומרון יגאל להב: "התחושה שלי היא שיש התעלמות מכוונת, שגורמת למוות של אנשים. תהליך של הסטת המבט מהאסון המתקרב בתקווה שלא יקרה", הוא מאשים.

לפני חמש שנים זיהה להב נתון לא ברור, המלמד באורח פלא כי למרות התאונות הקשות, אף כביש ביהודה ושומרון אינו צבוע באדום. "התחלתי לבדוק מאין זה נובע וגיליתי פער משמעותי בין הנתונים שיש אצלנו במוקדי החירום לנתונים שמופיעים ברישומי המשטרה. הקיצון היה כשפנינו לבג"ץ על כביש עוקף נבי אליאס, שם ראינו שרשומות בערך עשר תאונות דרכים, כשבפועל ברישומי המוקד שלנו היו רשומות 63 תאונות. זה פער עצום", הוא אומר.

"התחלנו להבין שיש כאן בעיה. בדקנו במקטע נוסף ומתברר שאירעו שם פי שישה תאונות דרכים ממה שהיה מדווח למשטרה", מתאר להב את ההבנה הראשונית של הפער הקיים בין נתוני האמת לרישומי המשטרה. "באחד מימי שישי, כשיצאתי לתאונה שהייתה באזור שלנו בין נהגים פלשתינים, התחוור לי שהמשטרה בכלל לא הגיעה לזירה. כשבדקתי את העניין נאמר לי במפורש שלתאונות שבהם מעורבים רק פלשתינים הם לא שולחים בוחן תנועה. לשאלתי איך הם רושמים את התאונות האלה, הם ענו שהם לא רושמים. באותו רגע הבנתי שיש פה בעיה חמורה בזיוף הנתונים", מסביר להב.

"מאז נפגשתי עם השר לביטחון הפנים שנתן כבר ב־2019 הנחיה למשטרה לרישום מדויק - אבל כמובן שלא נעשה עם זה כלום. נפגשתי עם ראש המינהל האזרחי ודרשתי שיעבירו נתוני אמת - כמובן שלא נעשה עם זה כלום. נפגשתי עם שרי התחבורה כדי שיתחילו להבין שהם מתבססים על נתוני שקר. לצערי כשראיתי שדבר לא משתנה, ניגשתי למבקר המדינה בשנת 2020 עם הנתונים, והוא הוציא דוח חריף בעניין הזה".

למה הדיווח על התאונות כל כך משמעותי בעיניך?

"כי אם אתה לא מדווח אמת על תאונות הדרכים, הכביש לא צבוע באדום, וכפועל יוצא אתה מקבל פחות תקנים, פחות ניידות, פחות בוחנים, פחות השקעה בתשתיות. זו הזנחה פושעת שנמשכת ארבעים שנה. אני התחלתי להציף אותה לפני חמש שנים, גם חברת הכנסת סטרוק מסייעת ומרימה את הדגל, וגם חבר הכנסת מיכאל ביטון שתורם רבות כיושב ראש ועדת הכלכלה", הוא מבקש להדגיש.

"בעיקרון כולם יודעים על הזיוף. גם בוועדה השבוע בכנסת השרה מרב מיכאלי אמרה בצורה ברורה שהיא מפנה את התקציב לטיפול בכבישים האדומים בלבד, וכששאלנו לגבי הנתונים המוטעים בנוגע ליהודה ושומרון ולעובדה שאילו היו דיווחי אמת כל הכבישים שם היו נצבעים באדום - היא יצאה מהדיון. זה כנראה פחות מעניין אותה", הוא קובל. "משרד התחבורה יודע בוודאות מלאה שהנתונים שעליהם הוא מתבסס הם נתונים שקריים, ולמרות זאת לא עושה תיקון. בכבישים האדומים הללו נהרגים בני אדם".

גם בתחקיר שביצע להב על פי הנתונים הרשמיים בלמ"ס לשנים 2022-2020, שהם כאמור נתונים חסרים בלבד, ניתן לזהות בצורה ברורה שביהודה ושומרון מתרחשות כמעט פי שלושה תאונות דרכים קטלניות מאשר בישראל הקטנה ופי חמישה תאונות חזיתיות, שהן התאונות הקטלניות יותר בדרך כלל.

להב מצביע על בעיה נוספת של מחסור חמור בכוח אדם במשטרה במחוז יהודה ושומרון: "מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים הודה בוועדה שאין שום ניידת שיטור תנועה בשישי ובשבת. זו הפקרה מוחלטת של הכבישים. נת"י פתחו באזור מקטע כביש חדש, וגילינו שפלשתינים חונים בצידי הדרך, וכשהם נוסעים הם חוצים פס הפרדה לבן ומסכנים בכך את עצמם ואת יתר הנהגים בכביש. שאלנו את השוטרים למה הם לא נותנים שם דוחות על חניה לא חוקית, והם השיבו שאין להם אפשרות לתת דוח לרכב ללא זיהוי פיזי של הנהג. בגלל זה גם אין מצלמות מהירות ברחבי יהודה ושומרון, כי אי אפשר לחבר בין מספר רכב לנהג הנוסע. מכאן תביני את גודל ההפקרות בשטח", הוא מפטיר בחוסר השלמה.

להב מצביע על מחדל נוסף: "עד למחצית 2021 יש למעלה מחצי מיליון דוחות, שנאמדים בכשלוש מאות מיליון שקל – סכום שאני מעריך שאילו היו גובים רק חצי ממנו, היה תקציב לעוד אלף שוטרים במחוז. ואגב, בכל מסמכי המדינה, ביהודה ושומרון מופיעים 475,000 תושבים ולא שלושה מיליון תושבים יהודים ופלשתינים - וכאן מתחילה הבעיה האמיתית. בכלל לא סופרים את הפלשתינים, למרות שהם נוכחים בשטח, נוסעים על אותם כבישים ומשתמשים באותן תשתיות".

ומצב התשתיות הללו, מתריע להב, ירוד ביותר. "מעל שלושים שנה שאין כביש ארבעה נתיבים ביהודה ושומרון. הכבישים ישנים, לא מתוחזקים כראוי וכבר לא עומדים בתקנים. אין סימון של מוקדי סיכון או טיפול בהם, וככה המצב רק הולך ומחמיר. בואו לא נשכח שמדובר כאן בחיי אדם. השרים המכהנים בתחום התחבורה, שהחלטותיהם יכולות להציל חיים, חייבים לשים את הדעות הפוליטיות בצד, להתמקד בתפקיד ולבצעו בנאמנות וביושרה. רק כך נוכל להציל חיי אדם ומשפחות רבות מאסונות קשים וכואבים", הוא מסכם.

"הגלגל התנתק מהמשאית באמצע הנסיעה"

גם יושבת ראש סיעת הציונות הדתית חברת הכנסת אורית סטרוק, שמכירה על בשרה את מצב הכבישים ביהודה ושומרון, מתמידה במאבקה להשבת הביטחון האישי בכבישים: "הדוח שיצא לבקשתי ופורסם בוועדה השבוע, חושף מציאות של הפקרות שאסור להשלים איתה", היא אומרת. "כשמדובר בחיי אדם, לא ייתכן שעקרונות יסוד של בטיחות בדרכים שמקובלים בכל הארץ יימחקו ביהודה ושומרון, ושהחלטות ממשלה ונהלים מחייבים לא ימומשו. לאחר שסוף סוף חשפנו את הנתונים הבלתי נתפסים, לא ארפה מהנושא עד לתיקון המצב", מבהירה סטרוק בנחרצות.

"בתור מישהי שנוסעת המון בדרכים, אני בחוויה האישית שלי מכירה את החשש מנהיגה פרועה ומכלי רכב לא תקינים". סטרוק משתפת בחוויה לא קלה שחוותה רק לאחרונה: "לפני חודשיים נסעתי באחד מכבישי יהודה ושומרון כשפתאום ממשאית סמיטריילר שנהגה לפניי התנתק הגלגל באמצע הכביש. המשאית איבדה שיווי משקל. לא האמנתי למה שאני רואה. זה היה מפחיד בטירוף", היא משחזרת.

"מצב הבטיחות בדרכים ביהודה ושומרון הטריד אותי מאז ומתמיד, אבל בעקבות התאונה הנוראה של משפחת מעודד יזמתי בחודש ינואר האחרון דיון בוועדת הכלכלה עם עוד חברי כנסת". בתום אותו דיון דיברה סטרוק עם כמה נציגי ממשלה ונדהמה לשמוע את המצב לאשורו. "הבנתי שיש הרבה מעבר למה שידוע וחשוב לחקור את זה, וביקשתי מחקר עומק של הנושא ממרכז המידע והמחקר של הכנסת".

כשהמחקר נמסר לידיה צללה חברת הכנסת סטרוק לנתונים והזדעזעה לגלות את חומרת המצב שחור על גבי לבן: "קיבלתי את המחקר ביום חמישי האחרון. לקח לי המון זמן לקרוא ולעכל את הדברים, להאמין למה שאני קוראת. זה בעצם חושף איזושהי הסכמה מדעת לסטנדרט כפול ולזלזול בחיי אדם", היא מלינה בכאב. "זה מקומם כי זה לא שמדינת ישראל יודעת איך לטפל בבעיות בטיחות בדרכים, עובדה שהמצב כמו שהוא, אבל בכל זאת, נקבעו סטנדרטים מסוימים, ופתאום אומרים לנו אתם לא נחשבים, לא סופרים אתכם נכון - כך שאין לכם סיכוי להגיע לרף הנדרש בהקצאת משאבים והשקעת כוח אדם. מישהו החליט למשל שאת לא צריכה לקבל משטרת תנועה".

באיזו טענה?

"בכל הארץ משטרת התנועה הארצית אחראית על התנועה בכבישים הבין־עירוניים, ורק בכבישים הבין־עירוניים ביהודה ושומרון אין משטרת תנועה ארצית, ומפקד המחוז צריך להחליט שמתוך מספר השוטרים המצומצם שיש לו במחוז הוא צריך לכוון שוטרים גם לאגף התנועה".

זאת אומרת שלא מספיק שחסרים מלכתחילה שוטרים, הוא עוד צריך לנתב את חלקם לשמירה על התנועה?

"לשוטרים האלו יש עוד תפקידים ועוד משימות. הם לא אחראים רק על התנועה בכבישים. הם בעצם יטפלו בתנועה כשיהיה להם זמן".

חברת הכנסת סטרוק קובלת על כך שדוח תנועה שנמסר לנהג פלשתיני אינו מייצר כל הרתעה, ומזכירה החלטת ממשלה משנת 2017, המחייבת את המינהל האזרחי למנוע כניסה לישראל מחייבי קנסות – אך זו אינה מיושמת. "הכי מקומם זה הסיפור של הקנסות. הממשלה כבר חשבה על זה, העבירה החלטת ממשלה וקבעה שחייבי קנסות לא יוכלו להיכנס לשטח מדינת ישראל הריבונית אם לא ישלמו את הקנסות שלהם. זה הנוהל שהמינהל האזרחי חייב לבצע, אבל הוא פשוט לא מקיים אותו. כל פלשתיני שמקבל קנס יודע שהנוהל הזה לא מבוצע ולכן אין לו שום סיבה שבעולם לשלם את הקנס. בשביל מה בכלל נותנים דוח לפלשתינים? לא חבל על הנייר?" היא תמהה.

"מדובר בזלזול בלתי נסבל בחיי אדם. הרי כל מטרת הקנס היא הרתעה, והפלשתיני שמקבל קנס מידי השוטר צוחק בליבו. זאת לעומת הישראלי, שכשהוא מקבל קנס הוא מתבאס ויחשוב אלף פעם אם לבצע שוב את העבירה הזו בפעם הבאה, כי זה כואב לו בכיס. הכול עקום מהבסיס", סטרוק מאשימה. "הוחלט שיינתנו רק דוחות ידניים לפלשתינים וליהודים, ובאמת נותנים לכולם דוחות ידניים, וככה הגענו לשוויון הנכסף, אבל זה לא באמת שוויון", היא מגחכת, "כי הפלשתיני יכול להחליט מה הוא עושה עם הדוח, אולי אוריגמי, אולי דף לציור לילד או פשוט לזרוק לפח, רק לא לשלם אותו. לעומתו, הישראלי יכול או לשלם את הקנס או ללכת לבית המשפט. אז שוויון אין כאן. רק חוסר אחריות תהומי".

חברת הכנסת סטרוק מבקשת לציין שכאשר כיהן בצלאל סמוטריץ' כשר התחבורה, הוא צלל לסוגיית הקטל בדרכים ביהודה ושומרון וביקש לחולל שינוי. "הוא עשה שולחן עגול על הנושא, היו דיוני עומק וישיבות, אבל זה הופסק כשהוא הפסיק לכהן כשר. סמוטריץ' הוא הראשון שנגע בעניין הזה כמו שצריך. גם אני לא מתכוונת להרפות מהנושא", היא מבהירה. "יש אבסורדים לא נתפסים. בוועדת הכלכלה השבוע סיפר מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים שהם קיבלו אלף תקנים חדשים למשטרה. וכמה מתוכם יגיעו ליהודה ושומרון? אפס. זה הזוי. זו שערורייה. אפילו לא שוטר אחד למחוז".

אצבעה המאשימה של סטרוק מופנית גם כלפי משרד התחבורה והעומדת בראשו. "המשרד לא משקיע כראוי בתשתיות. ראשי מועצות ביהודה ושומרון כתבו לי שהשרה מיכאלי גנזה תוכניות לשיפוץ כבישים ביהודה ושומרון ולטיפול במוקדי סיכון בכבישים מסוכנים. מתוך 800 מיליון ש"ח שהיו צריכים להיות מושקעים בכבישים, ליהודה ושומרון מוקדשים רק 250 מיליון. הכבישים ביהודה ושומרון היו צריכים להיות הראשונים בהשקעה, כי מבחינת הפרמטרים האובייקטיביים הטיפול שם הכרחי. הכבישים במצב ירוד, הם ישנים, רובם משנות השמונים. הדוח מתאר המון בעיות בתשתיות, בעיות בטיחותיות. לצערי, מעט מאוד כבישים ביהודה ושומרון תקינים לפי הסטנדרטים של היום".

עוד מצוין בדוח שהוצג השבוע בוועדת הכלכלה כי בסיכום הדיון הקודם בוועדה נדרשה המשטרה לתקן את אופן העברת הנתונים ללמ"ס ולהעביר את נתוני כלל תאונות הדרכים, ואף הבטיחה בכתב שתעשה כן עד תחילת יוני – אך הבטחה זו לא מומשה. חברת הכנסת סטרוק זועמת על כך. "הדבר המרכזי שמקומם אותי זה שאפילו את המינימום שהם הבטיחו, שעד לתחילת החודש הם יתחילו להעביר את כלל הנתונים הנדרשים - הם לא מימשו. אם סוף סוף יתחילו לספור את התאונות ביהודה ושומרון באמת ולא באומדן חסר, אז עשינו לא מעט. זו מטרה חשובה שאני מאמינה שאפשר להשיג עכשיו", היא אומרת ומסבירה כי "ברגע שסופרים נכון את מספר התאונות, יש חוקים ונהלים שמחייבים השקעה של כוח אדם והקצאה של תקציב לשיפור המצב".

אז אולי יש למישהו אינטרס שאומדן החסר יישאר כך? שהמציאות תישאר כמו שהיא?

"אני מתקשה לקבל את זה. לדעתי זה נובע מחוסר אכפתיות, מאטימות ומזלזול. אני רוצה שיהודה ושומרון יקבלו את מה שמגיע להם לפי הסטנדרטים שמדינת ישראל קבעה. לא יותר מכך. סטנדרט אחיד לכולם. כיום אנחנו לא נספרים כי אנחנו נמדדים בחסר, לכן קודם כול צריך לתקן את זה".

***

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "בימים אלה מתבצעת עבודת מטה בנושא, עם סיומה יוצגו ממצאיה לעיון הגורמים הרלוונטיים.

באשר לטענות לחוסר באכיפה נציין כי בניגוד לנטען המשטרה פועלת ללא לאות במסגרת המאמץ המתמשך במאבק בתאונות הדרכים, הגובות מחיר יקר בחיי אדם בכל שנה.

משטרת ישראל תמשיך בפעילות אכיפה במטרה לייצר הרתעה בקרב נהגים פורעי חוק ולהגביר את סיכויי מבצעי העבירות להיתפס".

בתוך כך, נציין כי למרות החשיבות הרבה של הנושא, שנוגע לחיי אדם, וחרף פניות חוזרות ונשנות מצד העיתון לקבלת התייחסותם של הגורמים הנוגעים בדבר: משרד התחבורה והשרה מרב מיכאלי, המשרד לביטחון הפנים והשר עמר בר־לב - עד למועד סגירת העיתון לא התקבלה במערכת תגובתם.

***