ביקורו הקרב של הנשיא האמריקני ג'ו ביידן בישראל, חילופי תפקיד ראש הממשלה בין נפתלי בנט ליאיר לפיד והתעוררות שחלה בעת האחרונה בניסיון להחיות את המגעים על הסכם הגרעין בין ארצות הברית לאיראן, העלו אל מעל לפני השטח פולמוס שמתנהל בתוככי גופי הביטחון. בין הגורמים השונים במערכת הביטחון ובגופי המודיעין מתנהל זה זמן ויכוח בשאלת הדרך שישראל צריכה להתנהל בה מול האפשרות שארצות הברית תגשים את שאיפתה ותחתום על הסכם גרעין עם האיראנים.
המחלוקת מתרכזת בין אגף המודיעין (אמ"ן) בצה"ל הגורס שחתימה על הסכם הגרעין תהיה הרע במיעוטו וישראל תוכל להתמודד עם המצב הזה, ובין המוסד והעומד בראשו דדי ברנע, שקוראים לדרג המדיני להילחם בכל הכוח. ברנע ואנשיו סבורים כי הדבר הטוב ביותר לישראל הוא שלא ייחתם הסכם חדש בין ארצות הברית לאיראן, וודאי שחזרה להסכם הקודם תהיה גרועה מאוד. מעניין לציין שדעת אמ"ן מנוגדת לדעתו של הרמטכ"ל אביב כוכבי, האוחז בקו מחשבה דומה לזה של ראש המוסד.
אם בתקופת כהונתו של בנימין נתניהו ישראל הציגה קו ברור, כשהמוסד דיבר באותו קו של ראש הממשלה וגם הרמטכ"ל תמך בעמדה זו, היום הדעה הסותרת של אמ"ן, שגם שר הביטחון בני גנץ תומך בה, עלולה לשנות את המדיניות כלפי ההסכם. הסוגיה הזו תעמוד לפתחו של יאיר לפיד שיצטרך להכריע בה.
מי שכבר התבטא בנושא בריאיון ל'ישראל היום' הוא ראש אמ"ן לשעבר, האלוף (במיל') תמיר היימן שמונה לאחרונה למנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי, אשר שיקף לראשונה את המחלוקת שנידונה בחדרי חדרים עד כה.
"במציאות שיש עכשיו - הסכם הוא דבר נכון מאוד", טען היימן והוסיף: "בכל נקודת זמן יש לבחון את הדברים על פי הנתונים שעומדים לפנינו. מה יש לאיראן כרגע? על פי שר הביטחון בני גנץ, לאיראן יש כבר יותר מ־50 ק"ג אורניום מועשר ברמה של 60 אחוז. זאת, כאשר לפצצה אחת נדרשים 42 ק"ג. הם עברו את כמות החומר הבקיע המספק ליצירת פצצה ראשונה. כלומר, המצב שאמור היה להיות בסוף תקופת הסכם הגרעין הוא גרוע פחות מהמצב שיש עכשיו, כיוון שאיראן צברה חומר מועשר כה רב ויכולות כה גבוהות, שההסכם לא התיר לה לעשות".
היימן גורס כי הסכם גרעין עם איראן יקנה לישראל זמן. "הוא יגרע ויאפס את כמות החומר המועשר שיש לאיראן, יגלגל אותה לאחור ויקנה לנו הרבה מאוד זמן, כי העשרה לוקחת הרבה זמן. בזמן הזה אפשר יהיה לעשות הרבה דברים אחרים: לאיים, לשפר את היכולות הצבאיות, לבנות קואליציות בינלאומיות או ליצור תשתית להסכם לתקופה שאחרי ההסכם הנוכחי".
חבר 'הביטחוניסטים', ראש חטיבת המחקר באמ"ן לשעבר וחוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, תא"ל (במיל') יוסי קופרווסר, חושב שהטיעון של היימן חלש מאוד. "אני שומע את מה שאמר תמיר היימן, שהיה עד לא מזמן במערכת הביטחון, שאנחנו זקוקים לזמן כדי לשפר את היכולות שלנו. ומה הוא חושב שהאיראנים יעשו בזמן הזה? לא ישפרו את היכולות שלהם?" תוהה קופרווסר. לדבריו, יש לקוות שישראל תנצל את הזמן טוב יותר מהאיראנים, "אבל אין לכך שום ערבות. מה שוודאי יקרה הוא שחופש הפעולה שלנו יצטמצם מאוד. זה יקרה כי הסכם הגרעין יחייב את האמריקנים להגן על פרויקט הגרעין האיראני, גם אם אנחנו נחשוב שיש לפגוע ביכולות האיראניות להשגת נשק גרעיני".
מדבריך ניתן להבין שהסכמה ישראלית באופן כזה או אחר להסכם הגרעין תהיה טעות?
"זו טעות חמורה. ההסכם הזה הוא יותר מסוכן מהמציאות הבעייתית הקיימת כרגע. בשלב הנוכחי האיראנים חוששים מלעבור את המרכיב האחרון ואת הסף הגרעיני כי זה עלול לקומם עליהם את העולם, לא רק את ישראל וייתכן שגם את ארצות הברית.
"לעומת זאת, על פי הסכם הגרעין, לא רק שהם יקבלו המון כסף והם יוכלו להשתלט על המזרח התיכון בזכותו גם בלי להשתמש כלל בנשק גרעיני, הם גם יציגו את עצמם כמי שכופפו את ידם של המערב והאמריקנים. ההסכם סולל להם את הדרך לנשק גרעיני בלי צורך לחצות את מרחב הסף שהתקצר מאוד בינם ובין היכולת לייצר נשק גרעיני. המציאות היום בעייתית מאוד, אבל הרבה פחות בעייתית מזאת שתתפתח אם ניכנס להסכם".
עד כמה גרוע ההסכם הזה לישראל?
"זה הסכם רע מאוד. אם הוא יצא אל הפועל, האיראנים יוכלו להגיע לארסנל גדול של נשק גרעיני במהירות. אומנם במקרה הרע זה יקרה בעוד שמונה שנים, אבל זה יקרה. כרגע האיראנים יכולים להגיע למצב שייקח להם יותר זמן לייצר נשק גרעיני בעודם חשופים לאפשרות של מתקפה מצד ישראל וארצות הברית.
"אם תהיה חזרה להסכם כמסתמן, ההשלכות תהיינה הרסניות. הדבר יביא להסרת הסנקציות על איראן, מה שיאפשר לה להשקיע עשרות מיליארדי דולרים בהתעצמות, בביצור המשטר מבית, בחיזוק מעמדה האזורי ובחימוש המיליציות שלה – דבר שעלול לדרדר את המזרח התיכון להסלמה. אבל לא רק המזרח התיכון בסכנה. בהינתן תאריך התפוגה המתקרב של ההסכם, שלאחריו איראן תהיה רשאית להעשיר כמות בלתי מוגבלת של אורניום ולהפוך למעצמה גרעינית, ועוד לפני כן יוסרו חלק ניכר מההגבלות על תוכנית הגרעין - הדבר מעורר חשש שההתגרענות האיראנית תביא למרוץ חימוש גרעיני בכל המזרח התיכון אשר יסכן לא רק את ביטחון ישראל, אלא יגיע לכדי סכנה כלל־עולמית".
גם במחיר עימות
צריך להזכיר שבעת האחרונה איראן עשתה את כל הצעדים האפשריים כדי להתגרות במערב, כולל הפסקת הפעלת מצלמות המעקב באתרי הגרעין השונים, וקופרווסר רואה בכך עוד היבט שצריך לעמוד בפני קובעי המדיניות האמריקנים. "הפסקת הפעילות של המצלמות באתרי הגרעין וההתעקשות האיראנית לאי־חשיפת האמת בדבר ההתקדמות שלהם לגרעין טרום חתימת ההסכם, גורמות לכך שאין אפשרות להבטיח את שמירת ההסכם. מלכתחילה ההסכם הזה סלל לאיראן דרך לייצור ארסנל נשק גרעיני ללא הפרעה, אבל אחרי מה שראינו הסיכוי להבטיח את מניעת תהליך ההתגרענות האיראני באמצעות הסכם קטן עוד יותר".
הוא מציין שגם בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית מצביעים על הבעיות שיצרה איראן. "אפילו מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) רפאל גרוסי קבע כי בתנאים אלו אין תועלת בחזרה להסכם, כי האיראנים עשו את כל הדברים שהיו אמורים להימנע מהם בהסכם. גרוסי גם הסביר שהאיראנים הפסיקו להפעיל את המצלמות כדי לגרום לכך שאיש לא ידע מה קורה עם האורניום שכבר הועשר. בנוסף, הוא ציין שאיראן לא ענתה עד עכשיו על ממדי תוכנית הגרעין שלה. הרי הסוכנות אומרת שהם לא רק הפרו את הסכם הגרעין אלא גם את האמנה הבינלאומית לאי־הפצת נשק גרעיני, בשל אי־דיווח על הפעילות הגרעינית. אז איך מישהו חותר להסכם עם מדינה שמשקרת באופן עקבי לגבי התוכנית הגרעינית שלה?" תוהה קופרווסר ומוסיף: "התומכת העיקרית בהסכם היא איראן עצמה. עצם העובדה הזו מסביר בדיוק מדוע אסור לנו, ולאף אחד אחר, לתמוך בו".
אז מה צריכה להיות התשובה הישראלית? כיצד צריך לעבוד מעתה מול האמריקנים? להתעקש על עמדתנו גם במחיר של עימות?
"אנחנו צריכים להסביר לביידן, שמבין לא רע את המצב, למה אנחנו מתנגדים ליישר קו עם הממשל שלו בנושא הזה ומתנגדים לחזור להסכם. יכול להיות שיהיה ויכוח וזה בסדר. אני חושב שביידן מבין ויודע היטב למה אנחנו מתנגדים. אני יכול להבין את השיקולים שלו, אבל אנחנו לא חייבים להיות באותו ראש. ביידן לא נמצא בסיכון אם לאיראן יהיה ארסנל גדול של נשק גרעיני, אנחנו כן.
"אין ספק שזה יכול להוביל לוויכוח בינינו ובינם שקיים ממילא הרבה מאוד שנים. הוויכוח סביב סוגיית הגרעין עתיק. אנחנו חשבנו תמיד שאסור שתהיה לאיראן יכולת לייצר נשק גרעיני. האמריקנים סברו שלאיראן לא צריך להיות נשק גרעיני, אך הם יכלו לחיות עם מצב שבו לאיראן יש יכולת אבל היא לא מממשת אותה. אנחנו צריכים לפעול לפי האינטרס שלנו ולדאוג רק לאינטרס שלנו".
זמן צעקה
דני דנון, מי שהיה שגריר ישראל באו"ם וכיום עומד בראש הליכוד העולמי, עסק בסוגיה האיראנית מול האמריקנים בשנים שלאחר חתימת ההסכם. הוא מודאג מאוד מהמצב הנוכחי. "העמדה של הממשלה לגבי הסכם הגרעין מאפשרת למי שרוצים לקדם אותו, להתקדם. מלכתחילה הגישה של בנט ולפיד הייתה להתנגד בשקט, אבל אנחנו רואים שזה לא אפקטיבי. בפועל ארצות הברית מתקדמת באופן מהיר לעבר הסכם עם האיראנים, ולכן אנחנו רואים שהקהילה הבינלאומית מיישרת קו עם המגמה הזו ומכינה את הקרקע להסכם נוסף שיהיה מסוכן יותר מההסכם הראשון", מסביר דנון.
לדעתו, "האיראנים יודעים לנהל משא ומתן, וברגע שהם זיהו נכונות אמריקנית לחתום בכל מחיר הם הקשיחו את התנאים שלהם אבל לא הפסיקו לנהל משא ומתן, במטרה להשיג הסכם מחורר שיאפשר להם מצד אחד להסיר סנקציות ולזכות בלגיטימציה הבינלאומית ומצד שני להמשיך במטרת־העל שלהם, שהיא קידום תוכנית הגרעין".
לפיד ובנט לא מבינים את כל זה?
"אני רואה את הקושי והטעות המדינית של לפיד בנושא הזה בכך שאנחנו לא מביעים מחאה ברורה ופומבית. אם בעתיד נרצה להוביל מהלכים בזירה הבינלאומית או ברמה האופרטיבית, לא תהיה לנו לגיטימציה לצעדים האלה בעולם. ישאלו אותנו: 'איפה הייתם', 'למה לא זעקתם נגד הדבר הזה', 'למה לא התרעתם'. לכן לדעתי זו טעות לשתוק ולא לדבר בפומבי נגד ההסכם הזה כרגע".
יש קולות סותרים לגבי ההסכם במערכת הביטחון.
"צריך להבין שמי שמקבל את ההחלטות הוא ממשלת ישראל. עם כל הכבוד לדרגים המקצועיים והביטחוניים שאני מאוד מעריך ומקומם חשוב, הממשלה היא זו שמחליטה ומקבלת אחריות, ובתוכה יש הסכמה גורפת להתנגדות להסכם. הבעיה הגדולה היא בהתנהלות שלהם. בשנה האחרונה לא הייתה בפועל מדיניות חוץ אמיתית, כי שר החוץ היה עסוק בבייביסיטר על הממשלה, וגם ראש הממשלה לא היה עסוק בנושא הזה. כך נוצרה הבעיה, כי הדרג הנבחר לא התווה מדיניות ברורה".
אנחנו נכנסים לתקופת ביניים של בחירות אצלנו ובחירות אמצע בארצות הברית. זה משאיר מרחב גדול להפתעות, אולי גם בצד האמריקני.
"בארצות הברית יש קולות שונים מאלה שנשמעים על ידי ממשל ביידן, גם בדרג הפוליטי וגם בדרג המקצועי. אני מניח שאחרי בחירות אמצע הקדנציה בנובמבר ישתנה מאזן הכוחות בקונגרס ובסנאט בין תומכי ההסכם למתנגדיו. גם כאן בישראל עתידה לקום ממשלה חדשה שאני מקווה שתשנה את הגישה. החודשים הקרובים הם תקופה בעייתית שהאויבים שלנו ינסו לנצל כדי לקדם את האג'נדה שלהם ולקבוע עובדות בשטח".
מה היית מציע לממשלה לעשות כדי להתמודד נכון עם הסוגיה?
"הייתי מציע לומר בצורה פומבית מה אנחנו חושבים על ההסכם הזה ולהצביע על כל הסכנות שהוא טומן בחובו. גם אם לא נצליח לשכנע, נשיג לעצמנו לגיטימציה לפעול בכל דרך אפשרית כדי למנוע מאיראן להפוך לגרעינית. נוכל לומר לעולם שהתרענו על המצב הזה כבר מאז ההסכם הראשון בשנת 2015 והתרענו שוב גם הפעם. זה ייתן לנו מנוף להמשך המאבק".
לומר את דברנו בקול גם אם הדבר יוביל לעימות עם האמריקנים?
"אני לא חושב שעימות זו ההגדרה הנכונה. לגיטימי שיהיו דעות שונות ואינטרסים שונים. אנחנו לא ארצות הברית, ואם נעשה טעות היא יכולה להיות האחרונה שלנו. מבחינת האמריקנים זה נושא חשוב אבל לא איום קיומי, אבל לגיטימי מאוד שאנחנו מבחינתנו נראה את האיום הזה בצורה שונה לגמרי".
האיחוד האירופי הוא זה שמנסה לדחוף את האמריקנים למגעים עם איראן. שר החוץ יאיר לפיד אומנם התקשר לג'וזף בורל, שר החוץ האירופי, ומחה בפניו על התנהלותו, אבל מאחר שבורל מסומן כמי שטובת ישראל נמצאת במקום נמוך מאוד בסדר העדיפויות שלו, הסוגיה הישראלית אינה מעניינת אותו במיוחד.
השיחות עתידות להתחדש, לפחות לזמן מה, כשהאיראנים מעוניינים מאוד בהסכם והאמריקנים גם כן, אבל יש יותר מדי בעיות והאיראנים עשו לא מעט צעדים בעייתיים שיקשו על ממשל ביידן לחתום על הסכם שלא יגביל משמעותית את הממשל בטהרן, שכמובן אינו מעוניין בכך.
האיראנים מנסים ללחוץ כעת על האמריקנים משום שהם חוששים מאוד ממה שיתרחש בנובמבר ומהשינויים שעלולים להתחולל בקונגרס ובסנאט לטובת הרפובליקנים, מה שעלול לסתום את הגולל על הסכם אפשרי. הם גם ערים לעובדה שמתגבשת ברית אנטי־איראנית בין ישראל לשכנותיה, ושהאמריקנים הם השושבינים לנושא.
נפתלי בנט צפוי להיות אחראי על התיק האיראני בממשלת המעבר, אבל גם עליו וגם על לפיד יופעל לחץ מכיוון בני גנץ ומכיוון אמ"ן לשנות את הפרדיגמה. ימים יגידו האם השניים יעמדו בלחץ, אבל אין ספק שהשתיקה שעליה שמרה ישראל בתקופתם לא הוכיחה את עצמה, והמערכת המדינית תצטרך לזעוק נגד הסכם הגרעין ולהביע בקול רם וברור את חוסר שביעות הרצון שלה.
***