חוטפים במצוקה

בתוך בליל האירועים הפוליטיים שליוו אותנו השבוע, יצאה ביום שני הודעה חריגה למדי מרצועת עזה. על פי ההודעה ששיגר חמאס, מצבו של אחד הישראלים המוחזקים בשבי הידרדר לאחרונה. בישראל התייחסו בביטול להודעה של חמאס וראו בה ניסיון ציני לגרום לחץ ציבורי. הסיבה לכך ברורה למדי: בכל השנים מאז צוק איתן חמאס לא נידב ולו פעם אחת מידע על אודות השבויים והנעדרים שנמצאים בחזקתו.

ביום שלישי חלה התפתחות, כאשר חמאס שחרר סרטון של הישאם א־סייד מחובר למכונת חמצן. בסרטון עצמו רואים על מסך טלוויזיה מאחורי א־סייד כנס שהתרחש השבוע בקטאר, וזאת כדי להעיד על עדכניות הסרטון. יחד עם זה, חמאס דאגו להסיר את הסאונד מהצילום, כדי למנוע מחוקרי המודיעין הישראלי לנסות לפענח היכן א־סייד מוחזק. מדובר באחד הסודות השמורים ביותר של ארגון הטרור.

בישראל תמיד העריכו כי שני האזרחים, אברה מנגיסטו וא־סייד, עודם בחיים, אך עד השבוע לא התקבל שום איתות על כך. א־סייד, אזרח בדואי הלוקה בנפשו, חצה את הגדר לרצועה בשנת 2015, ומאז נעלמו עקבותיו. מנגיסטו, גם הוא לוקה בנפשו, נעלם בספטמבר 2014 לאחר שנכנס לרצועת עזה. לצד שני האזרחים, בידי חמאס מוחזקות גופותיהם של חללי צה"ל הדר גולדין ואורן שאול הי"ד, שנפלו במהלך מלחמת צוק איתן.

"אי אפשר לנתק את פרסום ההודעה והסרטון של חמאס מהתאריך שאנחנו נמצאים בו. השבוע ציינו שמונה שנים למלחמת צוק איתן, וחמאס נמצא במצוקה קשה. זה ההקשר הנכון שבו צריך לראות את האירוע הזה", אומר סא"ל (במיל') ירון בוסקילה, מזכ"ל תנועת 'הביטחוניסטים'.

באיזו מצוקה חמאס נמצא?

"אין לו הישגים שהוא יכול להציג לציבור העזתי. הוא נחלש מאוד בשנתיים האחרונות מול איראן, במיוחד מול הג'יהאד האסלאמי שהתחזק מעמדית מאוד בזירה הזאת. כיום איראן רואה דווקא בארגון הקטן יותר נכס חשוב יותר".

מה הוביל להתחזקות של הג'יהאד האסלאמי על חשבון חמאס במערכת היחסים מול טהרן?

"כשאיראן מנחה את הארגונים הללו לפעול כנגד ישראל, הג'יהאד האסלאמי פועל מיד, והוא ממש זרוע ביצועית שלה. לעומת זאת, חמאס לא פועל באופן מיידי. הוא צריך לעשות את השיקולים שלו כמי שמנהל את רצועת עזה גם מבחינה אזרחית, ולבדוק האם האינטרס שלו הוא להיענות ללחצים של טהרן או לא. המשטר האיראני לוחץ כל הזמן לבצע ירי אינטנסיבי של רקטות, במיוחד בתקופת הרמדאן, וחמאס לא עושה זאת. השיקולים הרחבים של חמאס לא מעניינים את איראן, ולכן מעמדו ירד בעיני המשטר".

ומה המשמעויות של הירידה במעמד?

"הרבה פחות כסף מאיראן. מי שמקבל את הכספים האלה במקום החמאס הוא הג'יהאד האסלאמי, שכן מיישר קו עם טהרן. יחד עם זה, חמאס עובדים קשה לעצור את אנשי הג'יהאד האסלאמי, כי זה רע להם מבחינת העיתוי. חמאס לא רוצה למשוך תשומת לב לעזה, כי הוא מנסה להתחזק ביהודה ושומרון. בשביל לעשות זאת הוא צריך לבדל בין עזה ליהודה ושומרון, ולכן לא טוב לא לעורר ביטחונית את הגזרה הדרומית שלנו".

סיבה נוספת שבגינה חמאס פועל לרסן את הג'יהאד האסלאמי היא הצורך שלו בהתחמשות מחודשת לאחר מבצע שומר החומות לפני שנה, שהותיר את מצבורי הנשק של הארגון במצוקה קשה. מעל 4,300 רקטות ופצצות מרמה שוגרו מעזה לעבר ישראל באותם ימים, כשבמקביל ישראל הפציצה מאגרי נשק של חמאס. אך לא רק את היכולות הרקטיות מנסה חמאס לשקם, אלא גם יכולות התקפיות אחרות דוגמת פרויקט המנהרות שלו שהופצץ במהלך המבצע ויכולות נוספות.

"חמאס בונה מערך התקפי נרחב יותר", אומר בוסקילה, "הוא לא הולך להתבסס רק על ירי רקטות, אלא מכין יכולות שנועדו לאפשר פלישה ליישובים שליד הגדר. זה אירוע אסטרטגי שחמאס מנסה לעורר במרץ מאז שומר החומות. בשביל זה הוא מרים כל הזמן רחפנים לאוויר במטרה לאסוף מודיעין, וצה"ל עובד קשה כדי לנטרל אותם. על רקע זה הופצץ המוצב בשבוע שעבר בתגובה לירי שבוצע במהלך השבת לעבר ישראל. בנוסף, חמאס משדרג את מערך המנהרות שלו".

יש לציין שישראל פועלת כבר שנים נגד איום הפלישה מרצועת עזה לעבר ישראל. במהלך מלחמת צוק איתן חדרו מחבלי חמאס מספר פעמים לתוך שטח ישראל דרך אותן מנהרות התקפיות, והצליחו להרוג 11 חיילי צה"ל. לאחר המלחמה הוחלט לבנות את הגדר החכמה שנועדה להרוס את המנהרות שיגיעו בסמיכות אליה, וזאת במטרה למנוע חדירות. במהלך שומר החומות הופצץ "המטרו של חמאס", רשת המנהרות שבנו פעילי הארגון לתנועה בתוך עזה. מבצע ההפצצה הוגדר כהצלחה חלקית בלבד.

חמאס מודע לכך שהגדר שבנה צה"ל מסביב לרצועה יעילה למדי בנטרול המנהרות, אך האסטרטגיה שלו היא לנסות ולבנות אותן קרוב ככל הניתן לגדר מהשטח העזתי, כך שיהיה אפשר לחדור לישראל מעל פני הקרקע בפעולה מהירה.

בצד השני, לישראל נוח עם השקט מצד חמאס כרגע, ולכן היא לא ממהרת לפעול כנגד ההתחמשות המחודשת של הארגון. "מבחינתנו, במיוחד מבחינת הממשלה, זה טוב שאין ירי רקטות", מסביר בוסקילה. "זה מאפשר לצייר תמונה של מצב ביטחוני טוב, ובעיקר מוריד את כאב הראש הזה של עזה. מבחינתו של חמאס, מדובר במהלך קריטי. אם הייתי צריך לתת לזה כותרת, אז מה שאנחנו מגדירים כהפסקת אש, הוא מגדיר כאספקת אש. הוא מנסה למחוק את כל ההישגים של ישראל ממבצע שומר החומות, והוא עושה זאת על בסיס השקט שישראל מאפשרת לו".

המצור הנושם

תמונותיו של א־סייד מיום שלישי התקבלו בישראל בתגובות מעורבות. אביו של הישאם, שעבאן, אמר לאחר פרסום הקלטת: "קודם כול שמח שראינו אותו. כל הזמן הזה לא ראינו אותו. אז עכשיו שוחרר משהו. ראינו אותו ונראה לי שהוא בסדר". אמו של הישאם הוסיפה כי "הוקל לי לראות אותו, כשראיתי את הסרטון בכיתי והתרגשתי, אבל ראיתי שהוא לא מרגיש טוב". יחד עם זה, במשפחה לא הביעו תקוות גדולות לקראת עסקת שבויים בין ישראל לחמאס בזמן הקרוב.

הצד השני של המטבע הוא ההבנה שחמאס מעוניין לבצע עסקת שבויים נקודתית על א־סייד, ולא לכלול בתוכה את כל הנעדרים והשבויים שבידיו. בישראל מתנגדים נחרצות לחלוקה בין השבויים. גם אביו של הישאם אמר ביום רביעי בריאיון לרדיו FM103: "אני מוכן לחכות עוד זמן כדי שיחזירו את כולם. אני מעדיף שיעשו את העסקה על כולם, אם לא - זה יהיה משחק על המצפון של המשפחות".

הסרטון שבו נראה א־סייד מחובר למכונת חמצן עורר שוב את הדיון הציבורי על הסוגיה שמשפחות השבויים מבקשות לעורר בכל פעם שהנושא עולה, והיא: "הומניטרי תמורת הומניטרי". הרעיון שעומד מאחוריה הדרישה הוא שכל סיוע הומניטרי לרצועה יכלול מהלכים להחזרתם של השבויים, ובמקרה של סיוע הומניטרי נרחב - אף את החזרתם של השבויים. אלא שישראל לא פועלת בכיוון הזה כבר שנים ארוכות.

במקום זאת, וכפי שנציג בשורות הבאות, ישראל דווקא מבצעת מחוות ענק לעזתים בכל פעם מחדש. רק בשבוע שעבר העבירה ישראל לרצועה לא פחות מ־1.7 מיליון ליטרים של דלק וסולר, ואפשרה את כניסתן לרצועה של 1,561 משאיות עם ציוד וסחורות מסוגים שונים. בנוסף, 151 משאיות נכנסו לתוך ישראל, ויותר מ־17,000 פועלים עזתים נכנסו באישור לעבודה בארץ. אם הנתון הזה נראה לכם גבוה למדי, תופתעו לדעת שהמספרים הללו נמוכים יחסית, שכן מהנתונים שפרסם מתאם הפעולות בשטחים האלוף רסאן עליאן עולה כי במהלך החודש האחרון נכנסו לישראל עשרות אלפי פועלים עזתיים (סביר להניח שרובם הם אותם אנשים), ומעל לעשרה מיליון ליטר דלק וסולר וכשבעת אלפים משאיות עם סחורות נכנסו לרצועה.

אך הסיוע ההומניטרי של ישראל לרצועה נרחב הרבה יותר מאשר דלק, מזון ותרופות. לצד הנתונים שבפסקה הקודמת, שמוצגים כל העת בדף הפייסבוק של מתאם הפעולות בשטחים וזוכים לתגובות אוהדות נרחבות ממגיבים ערבים, אנו מפרסמים כאן לראשונה נתונים על כניסתם הנרחבת של פעילים מארגונים אזרחיים לשטחי הרצועה, כמו גם הכנסתם של אלפי כלי רכב חדשים לעזה. את הנתונים הללו צה"ל מוציא בתגובה לבקשת חופש המידע שהוגשה על ידי אגף המחקר של תנועת 'אם תרצו' ובסיוע עורך הדין מוריס הירש.

ברשימת הארגונים שנכנסו לרצועה ניתן למצוא שורה של ארגונים משלל תחומים, חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות. בין הארגונים, אשר חלקם ממומנים על ידי המדינה, ניתן למצוא את האוניברסיטה העברית, מרכז פרס לשלום, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, 'פורום המשפחות השכולות' הישראלי־פלשתיני, 'סביל אל כרמל', 'מפגש חינוך וטכנולוגיה', עמותת 'למענך', 'נשים ואופקים', 'נשות המחר', ארגון הבית, קרן חי שלום, אגודת המפגש הבין־דתי, 'בוסתן בני אברהם', ארגון 'בר־קיימא לתרבות, אומנות, מוזיקה ושלום', CEF, 'גשרים לעתיד', 'טבעות לשלום' וקרן פרידריך אברט הגרמנית.

עבור 19 הארגונים הללו נופקו בסך הכול 3,443 אישורי כניסה בעבור 3,111 פעילים שנכנסו מישראל לעזה. במשך השנים מאז צוק איתן הייתה גם תנועה הפוכה, של פעילי ארגוני שלום למיניהם מרצועת עזה לכיוון ישראל. בתקופת הקורונה, ולאור מדיניות הממשלה הקודמת, ממשלת נתניהו-גנץ, נאסרה כניסתם של כלל ארגוני השלום הפלשתיניים מעזה לישראל. חודש לאחר כניסת הממשלה היוצאת חודשו חלק מאישורי הכניסה הללו.

"כשמסתכלים על הרשימה של הארגונים רואים שלא מדובר רק בארגונים הומניטריים. אלה לא אונסק"ו או ארגוני פליטים כלשהם", אומר אלון שוורצר, ראש אגף מדיניות בתנועת 'אם תרצו'. "הביקורים של המוסדות האקדמיים הישראליים הם לא בדיוק ביקורים הומניטריים. אבל החלק הכי חמור הוא קרן פרידריך אברט הגרמנית, שהיא קרן פוליטית לכל דבר ועניין. היא מזוהה מפלגתית עם מפלגת ה־SPD הגרמנית. מה בדיוק הומניטרי בכניסה שלה לרצועה?"

איך ניתן להסביר את המדיניות הישראלית הזאת?

"אי אפשר. זאת מדיניות לא הגיונית. בכל פעם שאנחנו חושפים כל מיני מסמכים שאנחנו מקבלים אנחנו נחשפים עוד ועוד להיקפי המדיניות הזאת. בישראל מנסים לקנות שקט, ואנחנו מוכרים לעצמנו לוקשים שזה עובד. אנחנו נותנים לארגון טרור שרוצה להשמיד את מדינת ישראל אלפי משאיות ומאפשרים כניסה נרחבת של רכבים חדשים ופעילים כאלה ואחרים, מבלי לקבל תמורה. זה לא שבאמת קיבלנו שקט בשנה החולפת. נכון שלא היה יותר מדי ירי טילים, אבל גל הטרור של אזור פסח ויום העצמאות תודלק על ידי חמאס. גורמי הביטחון אומרים שהקריאות של יחיא סינוואר לשחוט בגרזנים יהודים הובילו לפיגוע באלעד שבו נשחטו יהודים בגרזנים. אז התפיסה הזו לא באמת עובדת".

רכבי יוקרה לחמאס

שוורצר מזכיר בדבריו את הכנסתם של רכבים חדשים למכירה ברצועת עזה. כשבודקים את הנתונים שצה"ל העביר, מתברר כי לא מדובר במספר כלי רכב בודדים. בחמש השנים האחרונות נכנסו לרצועה לא פחות מ־11,500 כלי רכב חדשים למכירה. רובם המוחלט, 9,243, הם רכבים פרטיים. לרוב, מי שיכולים להרשות לעצמם לרכוש רכב חדש ברצועת עזה הם אנשי חמאס.

"זה מצב אבסורדי מאין כמותו. בזמן שומר החומות, כשישראל מופצצת באלפי טילים על ידי חמאס, ישראל מאפשרת להכניס לרצועה כמעט אלפיים רכבים, שכנראה רובם יירכשו על ידי אנשי חמאס. ניסינו להבין באילו דגמים מדובר, אך בצה"ל לא היו מוכנים להביא את הנתונים האלה. אבל דבר אחד כן אפשר להעריך במידה רבה של ודאות - לא מדובר ברכבים ישנים ופשוטים. גם לא מדובר באמבולנסים או משהו כזה שאפשר לתרץ כצורך הומניטרי", אומר שוורצר.

חשוב לציין שישראל אינה מחויבת לאפשר את כניסתם של הרכבים הללו, כמו גם את כניסתן של רבות מהסחורות שהיא מאפשרת להכניס לרצועה. כמו כן, היא אינה מחויבת לאפשר כניסת עובדים עזתים לשטחי ישראל, אך בכל זאת היא בוחרת לעשות זאת, מתוך קונספציה שלא הוכיחה את עצמה במשך השנים.

"הרעיון הוא כפול", מסביר בוסקילה את התפיסה הצה"לית. "קודם כול, יש בעיה אמיתית של אבטלה כבדה ברצועה. אנחנו מדברים על קרוב לחמישים אחוזי אבטלה. אנשים שם צריכים לאכול משהו. מאישורי הכניסה לישראל מתפרנסים באופן ישיר עשרות אלפי בני אדם, ובמעגל עקיף מדובר על מאות אלפים שיכולים להביא אוכל הביתה. וזה מוביל למהלך השני של ישראל: כבר שנים ישראל מנסה ליצור חלוקה בין הציבור העזתי ובין חמאס. התפיסה היא שככל שנצליח לחלק יותר בין האוכלוסייה לחמאס, כך פחות ופחות מהם ייקחו חלק בטרור".

וזה בכלל עובד? הרי כבר שנים אנחנו רואים את המדיניות הזאת, והיא לא בדיוק הוכיחה את עצמה.

"יש מחשבה בישראל שללחץ הציבורי בעזה אין שום משמעות. זה לא נכון. הוא משפיע מאוד. במרץ 2018, כשרצו לעשות את תהלוכות המיליון לעבר הגדר, לא הגיעו כמעט אנשים. מי שהיו שם הם או אנשי חמאס או אנשים שקיבלו כסף בשביל להיות שם, ומשבוע לשבוע הגיעו פחות ופחות אנשים. יותר מזה, ברשתות החברתיות הציבור העזתי יצא נגד התהלוכה הזאת. עוד דוגמה בולטת היא הכעס הציבורי על חמאס במהלך שומר החומות. בסוף ראינו התנגדות לשימוש בתשתיות אזרחיות כמסווה לפעילות צבאית נגד ישראל".

שוורצר חושב אחרת. "צריך להיות הוגנים. אי אפשר להתעלם מהעובדה שבסוף תושבי עזה בחרו בחמאס שיוביל אותם, זה נתון היסטורי, כך שיש להם אחריות לכך שחמאס שולט עליהם ולמחירים שהם נדרשים לשלם בגלל זה. אבל יחד עם זה", הוא מסייג, "אף אחד לא ירצה לראות תמונות של עשרות אלפי עזתים גוועים ברעב. נכון לעכשיו, זה לא המצב. אם רק אלה היו הסחורות שנכנסות לרצועה, היה אפשר להתעלם מזה, אבל אנחנו מדברים פה על היקף סחורות נרחב בהרבה".

הטיעון הוא שישראל כן מרוויחה מזה בנקודות מסוימות.

"גם אם היא מרוויחה משהו, זה כמעט כלום. בסוף ישראל הייתה יכולה לדרוש לאורך השנים מידע הומניטרי על השבויים תמורת הסחורות והאישורים, ולא עשתה זאת. אם הלחץ הציבורי על חמאס היה באמת כזה אפקטיבי, אז חמאס היה מעביר את המידע. זה לא קורה. אבל יותר מזה, ישראל גם לא מנצלת את מעבר הסחורות להסברה כלפי חוץ. הרי כל הזמן אנחנו סובלים מהאשמות שיש מצור על הרצועה, אבל הנתונים האלה מוכיחים שאין שום מצור מצד ישראל".

כלומר, אנחנו גם לא משיגים שקט ביטחוני, גם לא משיגים מידע על הנעדרים וגם לא מפחיתים את הלחץ הבינלאומי עלינו.

"בדיוק. זאת חלמאות לשמה. הרי אם יש מצור, הוא לא מישראל, אלא ממצרים. אנחנו מכניסים המון סחורות פנימה, הרבה מעבר למה שהחוק הבינלאומי מחייב אותנו, ולא מקבלים את ההכרה בכך. זאת פשוט התנהלות לא חכמה".

***