פרופ' אבי לוי
פרופ' אבי לוי צילום: באדיבות שאנן

עפר אנו לרגליו; מי ומה אנחנו בכלל שנוכל בכלל להעריך או לבקר את מעשיו? המנהיג שאמרו עליו, חציו אדם וחציו אלוקות, אבל בדורנו אנחנו חייבים להשתדל להבין. לא נוסיף על הרשימה הארוכה של מפרשי התורה לדורותיהם לגבי הסבר מעשהו של משה רבנו בהכאת הסלע. אבל ננסה רגע להבין; הפרשה עוסקת במנהיגות, מנהיגים ומונהגים, כאשר עם ישראל החל את ריצוי העונש הקשה של הישארות במדבר למשך 40 שנה.

בכניסה לא"י מתחילות הבעיות. בפרשת קורח בה החלו המחלוקות הקשות עם קריאת התיגר על מנהיגות משה, נאלצים הוא ואהרון לעמוד בסיטואציה מורכבת בגינה יזכו לעונש כבד: איסור כניסה לארץ המובטחת.
עם ישראל מבקש-דורש במפגיע: דאג לנו למים! ה׳ אמר לו לדבר עם הסלע, ובמקום זאת היכה פעמיים בסלע פעמיים ואכן יצאו מים. הקב"ה כעס ואמר: "יען לא האמנתם בי" -לא תיכנסו לארץ. גדול המנהיגים משה שסבל את עמו והביאו עד הלום באהבה במסירות נפש, ענווה עצומה ואהבה מואשם בחוסר אמון כלפי בוראו?

וכי נס הכאת הסלע נחות מנס הדיבור אל הסלע? הרי גם הוצאת מים על ידי ההכאה הביאה עמה הכרה בעוצמת הנס, ולהערצת ויראה ה'. וכן, גם ברפידים היכה משה בסלע ויצאו ממנו מים, ולא היה בכך עניין גדול. מדוע בפרשת קורח משה מיד משית עונש ומצהיר עליו עוד לפני שה׳ אומר זאת, בנחישות מוחלטת וללא היסוס, וכאן נכנס משה ללחץ? האם קיימת מידתיות בין סוג החטא לעונש הכבד מנשוא שקיבל משה? המדרש מתאר באריכות את הדיאלוג שהתנהל בין משה לקב"ה בעניין העונש ותחינתו; הוא מבקש להיכנס לארץ בכל דרך, אף כעוף השמים, אך מסורב. אלוקים מדקדק כחוט השערה דווקא עם המנהיגים הגדולים כחוט השערה. אמר לו למשה: אם אתה תיכנס, מה יגידו הבריות על הנהגתו של ה׳?

האם הפאניקה והלחץ גרמו למשה לאבד עשתונות ולפעול בניגוד לציווי ה'? הרי כיצד יכול להיות שגדול המנהיגים והנביאים של עם ישראל מתערער דווקא ממעמד כזה? מרד קורח ועדתו כנגדם פעל משה בקור רוח ומיד הכריז על העונש, היא רק חוליה אחת בשרשרת ניסיונות גדולים עמם התמודד מילדותו. ובכלל האם קיים הבדל גדול כל כך בין נס שמתבצע באמצעות הדיבור לנס ההכאה?

משה רבנו אוחז בתפקיד המפקד העליון, ונושא באחריות כבירה על גורלם הפיזי והרוחני של שלושה מיליון בני אדם. הוא ידע שיזדקקו למים, עוד לפני שיתחילו לקפוץ על בריקדות ולחפור ברעש, בלעז, טרוניות וקנטורים כפי שרק הם יודעים לעשות- ומליבו של משה עולה חשש גדול שהתנהלותם תוביל לחילול ה׳, ויכל היה באותו הרגע ליטול את המטה ולהכות בסלע, הרי זוהי אותה תרגולת מרפידים, ואם היה פועל כך, היה מוביל לקידוש שמיים עצום ברבים, אך במציאות הוא לא נהג כך; הם מכירים את רגישותו הרבה של משה לרחשי העם, וניצלו זאת בהפעלת מניפולציות ופרובוקציות, וגרמו לכך שדרישה לגיטימית הפכה להפגנה סוערת ומלחיצה.

ה' אומר למשה: בנחת, מה אתה נלחץ; קח את המטה עימך, אך הפעם דבר אל הסלע, משה היכה והשאר היסטוריה. אז למה ה׳ אמר לו לדבר עם הסלע?! הרי להכות זו כבר תרגולת ידועה. כי יש הבדל בין הדור הקודם ברפידים, שם נהוג היה להכות בסלע. כאן מדובר בדור המשך שיכנס לארץ, וצריך לדבר איתו בשיטות ושפות אחרות. התורה מספרת על מות מרים ואז: "ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ואהרון" ומכאן מתחיל הסיפור.

יש הבדל בין אופי וסגנון הנהגתה של מרים, מול סגנונם של משה ואהרון. אומרת התוספתא : "כל זמן שהיתה מרים.. היתה באר ....משמתה- נסתלקה הבאר. שלשה פרנסים טובים לישראל: באר בזכות מרים, ענן בזכות אהרון ומן בזכות משה" –משה מחובר בקשר ישיר ובלתי אמצעי לאלוקים ובכך הנהגתו נובעת מכוח הנס, והמן מסמל זאת. אהרון - אוהב ורודף שלום, מפשר בין הניצים אם בכוח הדיבור ואם במעשה הקטורת.

הנהגתה של מרים ארצית, בדומה לבאר שנובעת מלמטה ומרווה את צימאונו של העם. מרים היא זו שמחזירה את אביה לאימה, ושומרת עמה את סוד גילויו של משה התינוק. מרים שרה עם הנשים בשירה ספונטנית וכריזמטית, ותמיד דרוכה ונכונה להוציא בדקת קריאה את הכוחות הקיימים בעם אל הפועל. זהו כוחה של אישה: לנהל את העניינים מאחורי הקלעים בנחישות ועוצמה, ולהשפיע על במת ההיסטוריה, בצניעות ועוצמה. העם במדבר זקוק למנהיגות ניסית על ידי משה רבינו.

לאחר 40 שנה קם דור חדש שמבקש לעמוד על רגליו בעצמו, וזקוק למנהיגות ארצית פרגמטית כשל מרים, אך מותה יוצר שבר גדול והמנהיג הגדול שנבחר להיכנס לנעליה הוא יהושוע בן נון. גם בימינו חשוב שמנהיג יידע להיות קשוב ורגיש לצרכי העם, להבין את השפה, לדבר ולהתנהג בגובה עיניים. גם לדעת שישנן סיטואציות קריטיות בחיי העם והמדינה, שיש לנהוג בנחישות ולא בהססנות, שעושה להוביל למורך בעם.

פרופ' אבי לוי הוא נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה