שבוע טוב
שבוע טובערוץ 7

ההיסטוריה חוזרת

שוב ושוב נשמע קולם של אנשי שמאל ותקשורת (לא תמיד זה אותו דבר) מדברים בגנותו של הרוצח מאריאל. שמתם לב? לא החשוד, לא העצור, אלא הרוצח. בעיניהם זו כבר עובדה מוגמרת והוכחה נוספת לאכזריותם של המתנחלים ויאללא, תביאו משאית ו-D-9, נעמיס להם את הציוד ונמחק את הבית.

אז בכל פעם שאתם שומעים את הדבר הזה תיזכרו במה שקרה לפני 34 שנים בכפר ביתא לחבורת הילדים, בני 13 עד 16, שיצאו לטיול עם מדריך אחד ומלווה נשק אחד. כחמישים ערבים מהכפר הקיפו אותם, התגרו בהם, יידו בהם אבנים, ניסו לחטוף את נשקו של המאבטח, רומם אלדובי, הביאו לפציעתו הקשה ולמותה של תרצה פורת ז"ל בת ה-14.5.

זה בערך התרחיש שצפוי היה חלילה להתפתח גם באירוע האחרון סמוך לאריאל. לדבר הזה לינץ' אכזרי בילדים ולמניעתו קוראים הגנה על חיי אדם, ומי שממהר להגדיר את הדבר הזה רצח צריך להרהר בינו לבין עצמו איזה סיום הוא מעדיף לאירוע הזה.

(אני יודע, זה הזמן לומר לי לא למהר להסיק מסקנות, לחכות לסופה של החקירה, לראות מה יוכח במשטרה ושאר ירקות, ואני אגיב ממש באותן מילים לכל מי שמכנה את המאבטח רוצח: אל תמהרו להסיק מסקנות, חכו לסופה של החקירה, תראו מה יוכח במשטרה. כל עוד לא הוכח אחרת, אני בחרתי צד, ובינתיים הצד שבחרתי מגובה בניסיון העבר, וכנראה גם בנתוני האירוע האחרון)

כשמגיע מגיע

קטונתי מלהכריע למי מגיע הקרדיט, אבל ניתן לשער שהוא שייך בהחלט לבני גנץ, לנפתלי בנט, לרמטכ"ל, לראש המוסד ולאחרים.

כאשר סגן הנשיא האיראני לשעבר, מוחמד עלי אבטאהי, אומר בראיון לטייימס שבשנה האחרונה היה היקף עצום של מבצעים ישראליים באיראן, ואלה יצרו פרצות אבטחה חמורות במערך הביון האיראני, כאשר הוא קובע שבשנה האחרונה חוזק הביטחון האיראני נפגע קשה, הדברים ראויים לתשומת לב.

אז נכון שיתכן ויש מאחורי הדברים מגמות כאלה ואחרות. אולי הוא רוצה שארצו תגיע לישורת האחרונה של השיחות עם המערב מעמדת האנדרדוג האומלל שישראל מכה בו, אולי הוא רוצה להוכיח שאין צורך בסנקציות ובמגבלות מהמערב כי ישראל יודעת להתגונן לא רע מארצו, אולי, אבל נתנתק לרגע מההשערות. נראה שמגיעות כאן כמה מילים טובות למקבלי ההחלטות ולמבצעי הפקודות. תבורכו.

העיגול, החץ והשמאל

התכנסו להם כמה אנשי שם, נאורי דעה, חכמים וחמורי סבר לחוג בית עם האלוף במיל' גרשון הכהן שהסביר להם באופן לוגי למה ישראל אינה יכולה לוותר על יהודה ושומרון. בהכירו את הציבור שסביבו ידע האלוף במיל' שלא זו הזירה שבה יש לדבר על זכות אבות והבטחות מקראיות, ולכן ניתח את מפת הארץ ניתוח גאוגרפי, הסביר משמעויות צבאיות ואסטרטגיות, פירט תובנות היסטוריות ופערים בין יכולותיה של ישראל בעבר לעומת יכולותיה כיום, וכל אלה הובילו אותו למסקנה מתבקשת: אם חפצת חיים היא לא תוכל מדינת ישראל לוותר על יהודה ושומרון.

שמעו החכמים והנאורים נקבצי אותו חוג הבית, התפעלו מהניתוח האסטרטגי המלומד והיו מי שאפילו תהה אם יש עוד אלופים במטכ"ל שמסוגלים להציג ניתוח עמוק ברמת הניתוח של הכהן. אלא שאז נשא דברים אחד הגאונים וקבע כי דווקא משום יכולת הניתוח ועומק המחשבה גרשון הכהן מסוכן לישראל, משום שמדובר באיש בעל השפעה שדבריו עלולים ליפול על אזניים קשובות אצל מקבלי ההחלטות.

מסתבר שככה זה בשמאל הישראלי. שם הוחלט כבר מהי המסקנה וכל השאר לא משנה. שם קדושת המדינה הפלשתינית ניצבת מעל הכול. אם המון העם יתנגד, יאמרו החברים בשמאל שמדובר בהמון הנבער מדעת, ולכן לא נכון ולא ראוי להקשיב לו. אם חלילה יאמרו את זה בעלי יכולת ניתוח אסטרטגית, ידע עמוק ומחשבה בהירה, יאמרו שאסור להקשיב להם דווקא משום שהם חכמים.

החץ השמאלני נורה זה מכבר וכעת לא נותר אלא לסמן סביבו עיגולים ולפרוץ במחולות על הפגיעה הישירה בול במטרה. ועם המחולות הללו אפשר לרקוד בעיניים עצומות עד לתהום המדינה הפלשתינית. איזה כיף.

ולהיגיון הזה הם קוראים נאורות ופתיחות מחשבתית. לך תבין אותם.

סטירה או סאטירה

בעקבות אירוע טראגי נחשפתי באחרונה למעט מן המעט מעבודת הקודש של הרבנות הצבאית, ולא, אני לא מתכוון לדאגה (החשובה לכשלעצמה) לכך שיהיה עירוב במוצבים נידחים, סוכות לכל דיכפין או סידורים בכל הנוסחים וזוגות תפילין בבתי הכנסת הצבאיים. אני מתכוון לעבודות השקטות והרגישות שמעטים מתנדבים אליהן, עבודות ששוברות את הנפש וקורעות את הנשמה, והם שם. אנשי הרבנות הצבאית נמצאים שם ברגישות נדירה, דואגים לכל פרט, מקדשים כל רגע ומקדשים שם שמיים.

מה שראיתי, ומטעמי צנעת הפרט המובנים לא אפרט ולא ארמוז במה מדובר, הוא כאמור אפס קצה קצהו של קרחון עבודת הרבנים הצבאיים בבסיסי צה"ל. מדובר בעבודה שאין מעליה הילה ותהילה, מדובר באנשים שחוזרים מבסיסם לבתיהם ואיש לא מסובב מבט מעריץ אחרי הכומתה, הסיכה או התג שלחולצתם, אבל הם עושים את העבודות הללו בחרדת קודש, וכולנו חבים להם הרבה תודות.

אני כותב את השורות הללו משום שבשבועות האחרונים משודרת קריקטורה ארסית והרסנית, פוגענית ורומסת נגד צדיקי הרבנות הצבאית בכאן 11. הבנתם נכון, אני מתכוון ל'שישו ושמחו', הסדרה בה אנשי הרבנות הצבאית מתוארים כחבורת שלומיאלים חסרי תוחלת, כאלה שפיהם גדוש קללות ושפה בוטה וליבם עסוק באינטריגות ומאבקי סרק להצדקת קיומם בצבא, כאלה שרודפים כל חיילת על מנת לאכוף עליה חוקים קדמוניים ובתוך תוכם הם חסרי עכבות וחסרי מצוות.

ומול התדמית המכפישה הזו שמודבקת להם ניצבים הרבנים הצבאיים ומש"קי הדת ללא דוברים חרוצים שיעוטו על המיקרופון הקרוב כדי לגונן על פועלם, ללא מחלקת יח"צנות משומנת היטב וללא קצינים בדימוס כי בוגרי היחידה עסוקים בהוראה ובחינוך ואין להם זמן לעקוב אחרי תכניות טלוויזיה הרסניות שכאלה. לגולני וגבעתי לא היו עושים את זה. לגבעתי לדוגמא, לוקחים את אותו אקי אבני ועושים איתו את 'טירונות' שהקפיצה את המוטיבציה לגיוס לחטיבה.

ולא, אל תגידו לי שזה טבעה של סאטירה, כי סאטירה יוצרים אמנים גיבורים שרוצים לומר אמירה נוקבת מול החזק, מול השלטון, מול בעל השררה והכוח, מול העריץ. כשכותבים עליהם בהומור ציני חד ומשונן, כשמגחיכים אותם, זו סאטירה וגבורה אמנותית. לכתוב ולהתעלל תקשורתית בקבוצה חסרת כוח וחסרת פה, כזו שממילא כולם מתעמרים בה, לועגים לה ומטילים ספק בנחיצותה, זו ממש לא סאטירה, זו סתם היסחפות עם הזרם שטבעו לרדת מטה מטה, סתם ניסיון לקצור קצת תשואות מבעלי הכוח על חשבון החלש והמושתק.

אשריכם אנשי הרבנות הצבאית שאין לכם זמן להתעסק בדיברור עצמי ובתגובות למלעיגים ומלעיזים מהסוג הזה.

בדשא אצל אביגדור

העובדה שאף אחד מהנוכחים באולם, לא פעילי מפלגה, לא עיתונאים, לא סדרנים ולא מגישי קפה, לא פרצו בצחוק מתגלגל לשמע דבריו של אביגדור ליברמן, היא עובדה מדאיגה. משהו קרה כאן. או שאנשים איבדו לחלוטין את חוש ההומור או שהם באמת מפחדים מהבוס הגדול.

הרי לא יתכן שאנשים סבירים, חופשיים מאימתו של ליברמן ובעלי חוש הומור בריא לא יבינו את הבדיחה ששיגר האיש לחלל העולם כשלקח לעצמו את תפקיד הסלקטור למסיבה הסגורה של הציונות לפי הגדרתו.

הוא זה שיקבע מיהו ציוני ומי לא. הוא, שקמפיין מפלגתו בשפה הרוסית מתאפיין בסיסמאות שהוגדרו על ידי דוברי רוסית כאנטישמיות לכל דבר, הוא זה שיקבע שמפלגת 'הציונות הדתית' אינה ציונית, שהמפלגות החרדיות אינן ראויות לשבת בקואליציה הציונית שהוא חפץ בה, (וכמובן גם נתניהו לא בתמונה כי אביגדור אמר), אבל מי כן בחבורה האקסלוסיבית? מי מקבל מליברמן את חותם הציונות? מפלגת העבודה עם איבתיסאם מראענה וחלומותיה להעלים את זיכרון יעקב, מר"צ שהחליטה להסיר את הציונות מהגדרתה של המפלגה והכוכב הבלתי מעורער של החבורה הוא נציג התנועה האיסלאמית, מנסור עבאס וחבריו וואליד טאהה ואחרים. כל אלה ציונים לעילא ולעילא. בצלאל סמוטריץ', אורית סטרוק, איתמר בן גביר ואופיר סופר הם כבר סיפור אחר, מסתבר.

אז איך קרה שאנשים שנראים לכאורה סבירים ונורמאטיביים לא העזו להעלות חיוך קל על פניהם לשמע הדברים מפיו של היו"ר? כל זה מרוב פחד?

משחקי ילדים

ובפינת הטירלול השבועי ניצב הפעם המכתב שקיבלו הורים לילדים בכיתה ב' בבית ספר במרכז הארץ. ההורים קיבלו דיווח על כך שאחד הילדים החליט שהוא ילדה (כיתה ב', כן?) ומכאן ואילך כך יתייחסו אליו. מעכשיו הילד הוא ילדה. ההורים, אגב, מתבקשים שלא לדון בנושא עם הילדים לפני שיתקיים מפגש של הכיתה עם הורי אותו ילד שהפך לילדה ועם צוות מקצועי של בית הספר. שם הם ישמעו על תכנוניו של הילד, ישמעו סיפור על ילדה שהייתה ילד ושם גם יסבירו להם מה צריך לחשוב במקרים שכאלה.

הבנתם? אתם אולי הורים וזה נחמד, אבל מי שיסביר לילדים שלכם את האירוע הוא אנחנו, בית הספר, שיודעים מה נאור, מה מתקדם ומה ערכי. אתם, ההורים, עדיף שתסתמו כדי שלא תבלבלו את הילדים שלכם עם ערכים מוזרים שאתם עלולים להביא מהבית.

מרתק לדעת שילד בכיתה ב' כבר מספיק בוגר כדי להחליט שבוער לו לעבור טיפול המרה ולא פחות מרתק לדעת שהנאורים מקבלים את הטיפולים האלה בלי להקים וועדות בכנסת, הפגנות ברחובות ודיונים בתקשורת.

דלק דלק תרדוף

תדלקו חברים תדלקו. המחיר שהבהיל אתכם בראשית החודש הנוכחי הוא המחיר שכנראה תחשקו בו בסוף החודש הבא. זהו אותו מחיר שתעמדו בתורים ארוכים ומתישים רק כדי לשלם בו עבור עוד כמה טיפות.

להערות ולהארות שלכם: [email protected]