העיתונאית אילה חסון תוקפת את חבריה בתקשורת בעקבות העליהום נגד היועצת לשעבר שמרית מאיר שחשפה בראיון לעיתון ידיעות אחרונות את שהתרחש בלשכה ואת התנהלות של נפתלי בנט.
"כשהיא תדרכה והאכילה מכף ידה מדי שבוע, בעלי טורים ופרשנים. מחאו לה כפיים. עכשיו כששימרית מאיר מספרת על ההאחזות של בנט בכסא והנכונות של ממשלתו להשען באמצעות צ’ק פתוח על תמיכת המשותפת, היא פויה", צייצה.
מרית מאיר, מי שהיתה היועצת הקרובה ביותר לראש הממשלה היוצא נפתלי בנט, סיפרה על הריחוק בין בנט לשקד וגם חושפת שנפתלי בנט היה מעוניין להישען על שיתוף פעולה עם הרשימה המשותפת.
לדבריה, ההחלטה להישען על המשותפת כדי להאריך את חייה של הממשלה העכירה את היחסים ביניהם ואף הובילו להתפטרותה.
"בחול המועד פסח הבנתי שהתוכנית למושב היא להישען על שיתופי פעולה עם הרשימה המשותפת, אוסמה סעדי ואחמד טיבי. הרי אין רוב לממשלה. התשובה שלי הייתה שזו הולכת להיות טעות קשה מאוד. אני אומרת לו, 'רעיון רע מאוד'. חשבתי שהוא מכסח במכסחת דשא, מתוך הסחרור הזה של ההיאחזות בשלטון, את הלגיטימיות של הממשלה הזאת", אומרת מאיר.
לדבריה, "זה גרם להתרחקות בינינו, מן הסתם. הבנתי שהוא לא שומע. הוא לא רוצה לשמוע. והבנתי שאין היגיון בשיגעון - נסמכים על המשותפת ומשחדים את רע"מ ואחר כך גם את זועבי. אני ידעתי שזה יתחיל להתפורר מהערבים. זאת הייתה תוכנית מטומטמת. דילים כדי להעביר חוקים. הם הזניחו את העובדה שיש ציבור, ושמרחב הלגיטימיות של הממשלה הזאת, שהייתה מהקיצון־עד־הקיצון, מהלאומן היהודי עד הלאומן הערבי, נשחק בשני הקצוות והתפורר".
לטענתה תחזוקת הקואליציה היתה לקויה מהרגע שקמה. "הניהול הפוליטי אצלנו היה כושל מהיום הראשון. אם התחום שלי היה מנוהל כמו התחום הפוליטי, הסורים כבר היו על הגדרות".
כדוגמה הביאה את האירועים אחרי פרישתה של עידית סילמן. "חברי ימינה נכנסו ללשכה ובחסות הנטישה הם שמו לו אקדח על השולחן. אורבך, אביר קארה, איילת שקד. כל אחד מהם היה יכול להיות הנוטש הבא. זה הסיפור. סחטנות".