יואל שילה, מארגון "קו אדום"
יואל שילה, מארגון "קו אדום" צילום: ערוץ 7

לאחר ההצבעה על פיזור הכנסת כולנו יכולים כבר לדמיין את רגע ההצבעה בקלפי אך האמת היא שיש עוד כמה שלבים קריטיים, שבמידה רבה מכריעים את הבחירות כבר לפני הבחירות. הרגע הקובע, לא פחות מהבחירות עצמן הוא רגע סגירת הרשימות.

מפת הרשימות עוד פתוחה ומעמידה מספר שאלות דרמטיות. הנה רשימה חלקית, מפלגת שיקלי, איחוד ימינה תקווה חדשה, איחוד מרץ עבודה, אבל ההחלטה הדרמטית ביותר בעייני מתרחשת דווקא במספרים האחרונים בליכוד, ומתגלגלת לפתחם של ראשי הליכוד ומתפקדי מחוז דרום. והיא, הבחירות לנציג הליכוד מחוז דרום בין גלעד שרון לפלוני כלשהו (פלוני תתקשר..).

כי לשילובו של גלעד שרון ברשימת הליכוד, ישנה משמעות דרמטית על המפה הפוליטית במדינת ישראל, משמעותו של שילוב כזה הוא פירוקו של הברית הפוליטית שמעצבת את הפוליטיקה של מדינת ישראל, פירוקו של "גוש הימין".

גלעד שרון יהרוס את הגוש, איני אומר זאת ביושבי כעיתונאי הממציא ציטוטים מגורמים עלומים במפלגת הציונות הדתית, וגם לא כפרשן פוליטי המנתח לעומק את מפת המנדטים. ואפילו לא כפרשן צבאי שיסביר על הנזק העצום שעשתה משפחת שרון לביטחון ישראל, כאשר הגישה על מגש של כסף את עזה לידי החמאס ויצרה במו ידיה את עיר הטרור בעלת 3 המפלסים.

על כל אלה אפשר אולי להתחרט, אפשר אולי להתווכח.

"גברים ממאדים ונשים מנוגה" כתב ד"ר ג'ון גריי, זוגיות טובה מבוססת על כבוד והכרה של הצד השני. גם שותפות ציבורית.

אחד הדברים הטובים שקרו בזמן "ממשלת השינוי" קרה דווקא באופוזיציה ובכיכרות. אובדן ההשפעה כשלטון חייב אותנו לצאת ולהשפיע בזירה האזרחית ובשוק הדעות. על הדרך למדנו להכיר יותר, ציבור מזרחי ומתנחלי, חרדי ומסורתי, וכן - מצאנו הרבה משותף, המון. כן, גם עם אלה שכונו "מכונת רעל" על ידי נפתלי בנט. יש מאחורי הברית הפוליטית הזאת המון משותף ערכי. לא זהה, אבל המון משותף.

באחריותם של המנהיגים לשמור על הברית הזאת, אבל שותף צריך להכיר, ולהכיר זה גם את הכאן והעכשיו, אבל גם את ההיסטוריה המעצבת.

הכנסתו של שרון הבן לרשימת הליכוד משמעותה סיומו של הגוש האמוני, אני אומר בכובע הסוציולוגי, כבן הציונות הדתית שמכיר אותה ואת נימי נפשה היטב, וזה לא רצון או משאלה, בעיניי זאת פשוט עובדה.

מי שמכיר את הציונות הדתית יודע שזו בכלל לא החלטה שכלית. זה אינסטינקט עמוק יותר מכל החלטה. זו נגיעה בנקודה של זהות.

מבצע הגירוש מגוש קטיף, יותר משהיה התקפה ברוטלית חסרת תקדים על חבל ארץ יפיפה, היה התקפה חסרת מעצורים על חלק מעם ישראל, על הציונות הדתית.

היטיב לנסח זאת יאיר לפיד: "הוחלט ללמד אותם שיעור בצניעות ואולי גם בדמוקרטיה", כתב לפיד. שיעור קצת יקר, עלה מיליארדים, ריסק אלפים, העתיק קברים, הרס משפחות. לפיד הוא זה שכתב, אבל מי שיזמו, ביצעו וגם קינחו בהנאה היו בני משפחת שרון.

המעשה הנפשע, האנטי מוסרי, חסר האחריות והאכזרי הזה נועד לדרוך עלינו. וזה בדיוק המסר שיעלה מהכנסת שרון לרשימה, והתוצאה האוטומטית בהתאם סיומה של הברית בימין, וכנראה גם כמה מנדטים סרוגים שיעברו מהליכוד לציונות הדתית.

לא סתם המשפט שחזרו עליו נפתלי בנט ותומכיו כדי להצדיק את ממשלת "השינוי" היה, "נתניהו הצביע בעד ההתנקות".

הם יודעו שזו נקודת זהות מוחלטת, צלקת שאף פעם לא נמחקה ולא תימחק. אבל נתניהו לא חתום על ההתנקות. לדורסנות האנטי דמוקרטית ואנטי יהודית שיצרה את המעשה הזה יש אבא ואמא ויש גם משפחה. משפחת שרון.

אני יכול להמשיך ולהסביר, למי שאינו בן הציונות הדתית, על הצלקת העמוקה הזאת. על זה שכולנו היינו שם. שזה משפחה, זה חברים, זה קברים. זה אנשים שלעולם לא ישתקמו, וחלום שלעולם לא יהיה יפה ורומנטי כמו שהיה. אבל יש לי דוגמא פשוטה, שאולי תסביר לחברי בליכוד את הכול.

תחשבו שבעוד 4 שנים בצלאל סמוטריץ', מתוך ביטחון במנהיגותו, ושליטתו במפלגה, ירצה לקרוץ לאגף הליברלי בציונות הדתית וישריין, ממש במקום האחרון ברשימה, את אביחי מנדלבליט.