כחניך בני עקיבא גדלתי על משולש הערכים: עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. תפקידה המרכזי של הציונות הדתית היה כפול. בניית הארץ ולהוות גשר של קירוב והכלה בין מגזרים שונים ומקוטבים.
במסגרת בניית הארץ קידם הציבור הדתי-לאומי באמצעות שורה של מוסדות חינוך מפוארים, שילוב של אנשיה ונשיה בכל תחומי החיים: ביטחון, תעשייה, אקדמייה ומחקר, רפואה, משפט, פיננסים, תקשורת ועוד ועוד.
בן ובת מקרב הציבור הדתי-לאומי שילבו תורה ועבודה עם תפיסת ממלכתיות שראתה במדינה ובמוסדותיה חלק מתקומת עם ישראל בארץ ישראל.
במסגרת תפיסתם כמגשרים בין חלקי העם, בני הציבור הדתי-לאומי גרו בשכונות מעורבות של חילוניים ודתיים, בתי הכנסת היו פתוחים לקהילה כולה ומפעלים של הידברות בין מגזרים שונים היו חלק בלתי נפרד מחינוכם של נערי ונערות הציבור הדתי-לאומי.
הדבר החשוב ביותר היה החינוך. החינוך הובטח באמצעות מוסדות מערכת החינוך הממלכתית דתית (חמ"ד), ישיבות תיכוניות ואולפנות מצויינים שעל תיקצובם עמדו נציגיו הפוליטיים של המגזר לצד השתתפות עצמית גבוהה של הורי התלמידים.
תפיסת העולם הכלכלית היתה תפיסה התומכת בשוק חופשי ובכוחות השוק תוך שמירה אדוקה על זכויות הדל והחלש. על פי תפיסה זו, כוחה של החברה נמדד ביכולה להבטיח איכות חיים נאותה לשוליים לצד יכולתה לאפשר למי שטוב להצליח בגדול, תוך ציפייה מאותם מצליחים להחזיר בחזרה לקהילה.
התפיסה של בנין הארץ וגשר בין חלקי העם היא נאיבית ורומנטית. זוהי תפיסת עולם שמושתת על כך שבמקום להילחם בחושך יש להגביר את האור. לכן, הציבור הדתי-לאומי לא היה נגד מגזרים אחרים אלא בעד רעיונות ויכולת לפתור חילוקי דעות באופן פרגמטי.
הציבור הדתי-לאומי לא נעלם. הוא קיים בפתח תקווה, בית שמש, קרני שומרון, מודיעין, נווה שאנן, זכרון יעקב, אריאל, חיפה, גדרה, גבעת שמואל, רעננה, ירושלים, אפרת, בקיבוציים הדתיים ובשאר חלקי הארץ. למעשה הרוב הדומם של המגזר הוא כזה. אבל נציגי הציבור הזה התאיידו. את השם "הציונות הדתית" לקח בצלאל סמוטריץ ואנשי מפלגתו אבל השם שם יעקב והמהות ידי עשיו. המפעל ההתיישבותי הפך להיות הדבר החשוב ביותר והחינוך והעיסוק בבנית הארץ במובנה הרחב נזנח לחלוטין.
במקום גשרים נבנו חומות באמצעות הקמת יישובים ושכונות מגזריים. במקום שיח מקרב ומכיל, הרטוריקה הפכה להיות מפלגת ומסכסכת נגד כל מי שלא חושב כמונו. את התפיסה הנאיבית והרומנטית החליפו גאווה ושיכרון כוח. את מפלגתו של בן גביר אינני מוכן בכלל להחשיב כחלק מהציונות הדתית ויש להוקיע מפלגה שכל תכליתה גזענות והסתה.
התוצאה היא שציבור שלם מחפש בית והנהגה שיקדמו במציאות המודרנית והמורכבת של עולם של רשתות חברתיות ויכולת ריכוז של סרטון בסטורי, רעיונות מורכבים וערכים שלא רק שלא נס ליחם אלא שהם דרושים היום יותר מאי פעם. ממלכתיות ופרגמטיות שרואה בכל חלקי העם שותפים לגיטימיים לבניית הארץ.
זוהי הזדמנות לאנשי מעשה במחנה הדתי-לאומי לקום ולהנהיג רוב דומם שמחפש בית.
עו"ד מני נאמן, שוהם