"מה ישראלי בעיניך?". מכירים את השאלה הזו? כששאלו אותי לא הייתה לי בהכרח את ההגדרה המדויקת.
עכשיו, לאחר כמעט חודש מילואים בגבול סוריה, סוף סוף מצאתי.
הדבר הכי ישראלי בעיניי הם חיילי ומפקדי המילואים. בעלי משפחות, מנכ"לים, מנהלי בתי עסקים, אנשי הייטק, סטודנטים וגם שכירים.
ברגע שהם נקראים לדגל - הם עוזבים הכל ומתייצבים. גם כשזו תקופת מבחנים, באמצע עבודה, או אפילו בעיצומו של פרויקט, הם עוזבים הכל, לובשים מדים ומתייצבים ליום אחד, לשבוע או לחודש.
רק במילואים אפשר לראות מנהל מחלקה בבית חולים שמשמש תורן במטבח, כמו גם את השכיר הפשוט שמפקד על המנכ"ל.
ומאחורי הישראלים האמיצים הללו, ניצבות בדממה נשות חיילי ומפקדי המילואים הנושאות על גבן את תפקוד הבית לבד וממתינות בכיליון עיניים לשוב אהובן הביתה בבטחה. תחושת גאווה מפעמת בהן שיש לעם שלנו בהחלט על מי לסמוך.
גאה להיות מילואימניק.