אלוף במיל' יצחק בריק
אלוף במיל' יצחק בריקצילום: שלומי יוסף

בחודש שעבר פרסמתי מאמר, ובו כתבתי כיצד לא יהיה מי שיתדלק את המטוסים במלחמה, והם יקורקעו ולא יוכלו למלא את משימותיהם.

אותו מאמר המבוסס על עובדות מדויקות – גם הוא לא גרם לפיקוד הבכיר של צה"ל להתניע תהליך לפתרון הבעיה אף כי בעיה זו מונחת על שולחנם כבר שנים רבות.

עמידתם של מפקדים בכירים אלו מנגד בנידון, היא לא פחות מהפקרת ביטחונם של אזרחי ישראל.

לא זו אף זו, גם ראש אָטָ"ל (אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה) ומפקד מָזִ"י (מפקדת זרוע היבשה) יושבים בחיבוק ידיים ולא עושים את כל הנדרש מהם בעניין המחסור החמור באלפי נהגים להובלת האפסניה (מזון, מים, דלק, חלפים, תחמושת, הובלת רֶקֶ"ם ואמצעי לחימה אחרים ועוד) לכוחות הלוחמים, מצב שיעמיד מלכת את כוחות היבשה ואת חיל האוויר בשעות הראשונות של המלחמה.

אי־נקיטת פעולה בתחום ההכנה הלוגיסטית למלחמה היא מעילה באמון הציבור, שחייבת להתברר בוועדת חקירה חיצונית. שִפטו בעצמכם, האם עולה על הדעת שהפיקוד הבכיר של צה"ל יודע שהולך להיות אסון, ובמקום להפשיל שרוולים הוא עומד מהצד כאילו אין העניין באחריותו, וכל אחד מהמפקדים הבכירים מתנער מהאחריות ומטילה על אחרים? האם אפשר להאמין שאלה המפקדים שהאזרחים נתנו בהם את אמונם כשומרי הסף לביטחוננו? זה פשוט בלתי נתפס.

לצערי, הנושא הזה של תדלוק המטוסים והובלת האפסניה לצבא היבשה במלחמה הרב־זירתית הוא רק קצה הקרחון, וכמוהו יש נושאים רבים נוספים שישתקו את חיל האוויר ואת היבשה כבר בשעותיה הראשונות של המלחמה בעטיים של רשלנות, חוסר אחריות ואי־אכפתיות משוועת.

תקצר היריעה מלהכיל את כל מה שיש לי לכתוב על ההפקרות שמסכנת את כל אזרחי ישראל ווהסיכון הממשי בשל ההתנערות מאחריות. הכישלון המהדהד של חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים יהיה כאין וכאפס לעומת הכישלון במלחמה הרב־זירתית הבאה אם לא יטפלו מיד ובעדיפות עליונה בבעיות המכריעות והחמורות שישתקו את צבא היבשה ואת חיל האוויר במלחמה. אנו נהיה צפויים לאסון לאומי שלא חווינו מעולם במלחמה הרב־זירתית הבאה.

צה"ל מפריט את עצמו לדעת

רכיב נוסף וחשוב מאוד, המשפיע ישירות על כשרותו של צה"ל בכלל ושל חיל האוויר בפרט למלחמה הרב־זירתית הבאה, הלוא הוא ההפרטות ואִזרוחים לחברות אזרחיות כמעט בכל תחומי התחזוקה, האחזקה, ההובלה, התפעול הלוגיסטי בשִגרה ובחירום.

מדובר בשנים האחרונות בהפרטת מאות מערכי ליבה של צה"ל שעברו לטיפולן של חברות אזרחיות שאינן בנויות לספק פתרונות במלחמה הרב־זירתית הבאה. מדובר ביותר מאלף (!) מפעלים חיוניים שהגדירם הצבא שהם תומכים בפעילות הצבא בשִגרה ובמלחמה. הישענות הצבא על גורמים אזרחיים היא מוחלטת, והשיקולים להעברת מערכי ליבה מצה"ל לאחריות החברות האזרחיות הם כלכליים בעיקר, מבלי להביא בחשבון את המשמעויות החמורות במלחמה הבאה להפרטה ולאִזרוח של מערכי ליבת הצבא.

הריצה המטורפת להפרטה ולאזרוח מלמדת שכל זרוע רשאית להפריט עד 50 מיליון שקל ללא אישור אגף התקציבים, ובאישורו אפשר להפריט סכומים גדולים בהרבה. זה נוח לכולם, החברות האזרחיות מרוויחות הון כסף מההפרטות ומהאִזרוח של מערכי ליבה של הצבא, והצבא מסיר מעצמו את אחריותו מרגע שהפריט. הצבא גם אינו נותן לחברות האזרחיות מענה לבצע את עבודתן: בשגרה עדיין הכול פועל על מי מנוחות והדברים מתנהלים, הרי במלחמה תהיה קריסה עצומה של החברות האזרחיות שלא יוכלו לתת שירות לצבא.

הסיבות העיקריות לקריסה הן אלה: אומנם הצבא העביר את רוב האחריות של הלוגיסטיקה והאחזקה לחברות אזרחיות, אבל לא נתן לרבות מהחברות האזרחיות אמצעים לבצע את עבודתן במלחמה, כמו למשל מלאי חירום לחלפים, חומרים לתשתיות שנפגעו, מכלולים ועוד. מלאי החירום שהצבא צריך לספק לחברות האזרחיות עולה מיליארדי שקלים מתקציב הביטחון, והצבא אינו רוצה להשקיע בכך. כך הצבא ובתוכו ח"א מפקיר ביודעין את יכולתן של חלק גדול מהחברות האזרחיות לתת מענה לצבא היבשה וח"א במלחמה הרב־זירתית הבאה מתוך שיקולים צרים ולא אחראיים, וכך סתם הצבא עליו מראש את הגולל על יכולתו לתפקד במלחמה הבאה.

למעלה מזה, "ריתוק משקי" הוא ריתוק עובדים המשרתים במילואים במפעל חיוני למקום עבודתם מתוקף צו ריתוק שהממשלה מוציאה בשעת חירום. בריתוק במפעל חיוני, המשרת את צורכי הצבא במלחמה, חייב לדעת כל עובד אם יישאר בחברה כעובד חיוני או יגויס לצבא. ללא הסדרת הנושא הזה בעוד מועד, יגויסו העובדים החיוניים במפעלים החיוניים לשירות מילואים במלחמה ויניחו את החברה ללא כוח אדם מיומן, שיכול לתת שירותים לצבא בשעת חירום.

גם נושא זה לא הוסדר כראוי עד עצם היום הזה. בביקורת מעמיקה התברר שמוכנות המפעלים החיוניים בתחום הריתוק המשקי עומדת על 30 אחוז בלבד. הרי הערכת כשירות המפעלים החיוניים מתוך יותר מאלף מפעלים חיוניים לתת שירותים לצבא במלחמה: 41 אחוז כשירים, 59 אחוז אינם כשירים. יתר על כן, לרוב המכריע של המערכות המבצעיות ביותר של חיל האוויר אין לא חוזי אחזקה מתאימים ולא חלפים למערכות (חלפים רבים לא ניתן להשיגם בארץ). מדובר בליבת הליבה של המערכות המבצעיות בכל התחומים.

כל זה עוד בטרם דיברנו על מערכים כמו תובלה ומשא, בהם עובדים בעיקר נהגים ערבים, שאת בעיית חוסר ההתייצבות (הצפויה מראש) שלהם לסיוע לצה"ל פגשנו באופן חריף כבר ב"שומר החומות".

ברור לכל, שבמערכות המתקדמות ביותר לא מטפלים החיילים, אלא רק היצרנים. מדובר ברשלנות חמורה ובחוסר אחריות משווע של הפיקוד הבכיר בצה"ל ובח"א ובאובדן כשירותו וכושרו של צה"ל להתנהל במלחמה כראוי.

מדובר במשבר קשה מאוד בתחום קריטי ליכולת הצבא להתנהל במלחמה , וזה רק תחום אחד מני רבים נוספים שכל אחד מהם לחוד יעמיד את הצבא מלכת במלחמה הבאה .

צה"ל חייב לעבור רביזיה עמוקה מאוד בדרך התנהלותו ובתרבות האירגונית והמנהיגותית שלו. כך אי אפשר להמשיך. הפיקוד הבכיר איבד את שליטתו באופן מוחלט על הקורה לרעה בצבא ויביא את צה"ל לפשיטת רגל במלחמה הרב זירתית הבאה. זה לא פחות מאסון לאומי ואסור להמשיך להתנהל כתמול שלשום , גם לא בבחירת הרמטכ"ל הבא שעליו תוטל משימה כמעט בלתי אפשרית להחזיר את יכולת הצבא להגן על המדינה ואזרחיה.

כוונותיו של בני גנץ במחטף שהוא מנסה לעשות בבחירת הרמטכ"ל בנימוקים של ביטחון המדינה שקופים לכל בר דעת. מדוע גנץ לא מבקש מכוכבי להוסיף מספר חודשים לכהונתו כרמטכ"ל ? כנראה שהוא חושש שכוכבי יסכים וזה יטרוף לו את הקלפים למנות את מעומדו ללא שום קריטריונים מחייבים כמו למשל היכולת של המועמד להחזיר את הרכבת לפסים.

מילים יפות ורעיונות מבצעיים זה לא הסיפור כולו הפעם צריך שיהיה רמטכ"ל שיוכל קודם כל להודות בבעיה ושיהיה בעל כישורים לאסוף את השברים של הצבא ולהתחיל לבנותו מחדש , גם בתחום הערכים, הנורמות , היושרה והאמינות ( רוח צה"ל ) וגם בתחום ניהול ותרבות ארגונית תקינה.