"אדוני הנשיא? אדוני הנשיא..."
נשיא ארצות הברית פקח את העיניים והביט בתימהון באדם שישב מולו. זה היה בחור נבוך, עצבני במקצת, לבוש חליפה הדוקה ומזיע.
"איפה אני?" שאל הנשיא.
"בבית הלבן, בחדר הסגלגל", אמר העצבני.
"אהה", נרגע הנשיא, "ומי אתה?"
"אני איש הסגל האחראי על הביקור שלך בישראל בשבוע הבא, אדוני הנשיא".
"אה, כן, כן, ישראל! מדינה נפלאה. הייתי שם כסנאטור צעיר, אפילו נפגשתי עם גולדה".
"נהדר, אדוני. אז כפי שהתחלתי להסביר לפני ש... אה... נרדמת, לביקור בישראל יש שתי מטרות מדיניות כבדות משקל: האחת, לעזור למחנה הנאור בישראל לנצח בבחירות בנובמבר. השנייה, לעזור למחנה הנאור באמריקה לנצח בבחירות בנובמבר".
"הולי קראפ, למה יש בחירות בנובמבר?"
"בחירות לסנאט ולקונגרס, אדוני".
"התכוונתי, למה יש בחירות בישראל".
"ככה זה אצלם, הם עושים בחירות פעם בשנה. לפעמים אפילו פעמיים".
"מדינה מוזרה".
"בהחלט, אדוני הנשיא. ולכן, אם יורשה לי, אני מוצא לנכון להזכיר לאדוני שראש ממשלת ישראל כרגע הוא..."
"גולדה".
"מי?"
"כבר סיפרתי לך שבתור סנאטור צעיר הייתי בישראל ואפילו נפגשתי עם גולדה?"
"אה, דיברת על גולדה מאיר. חשבתי שהתכוונת לגלידה גולדה".
"או, היא הייתה מצוינת".
"הגלידה?"
"הגולדה. לעולם לא אשכח איך ישבנו בלשכה שלה בירושלים, והיא הציתה סיגריה ואמרה לי: ג'ו, אל תשכח דבר אחד".
"מה זה היה?"
"לא זוכר".
"אניוויי, מיסטר פרזידנט, אנחנו כמובן נזכיר לך את זה מיד כשננחת בישראל, אבל כפי שאמרתי, חשוב לציין שראש הממשלה בישראל הוא כבר לא נפתלי בנט..."
"מי?"
"בנט".
"מי זה?"
"ההוא שפגשת פה בחדר הסגלגל".
"פגשתי הרבה אנשים".
"זה שאמרת שהפכתם לידידים טובים".
"אמרתי את זה להרבה אנשים".
"ואחר כך סיננת אותו כל פעם שהוא ניסה להתקשר".
"אה, ביבי".
"לא, לא ביבי. נו, בנט, ההוא שנאם לך שעה ונרדמת לו באמצע".
"אה, אז תגיד! שמע, אין לי מושג על מי אתה מדבר, אבל ישנתי מה זה טוב".
"נו מילא, גם בישראל כבר לא זוכרים מי זה בנט. אניוויי, אנחנו צריכים לעבור על כמה נקודות חשובות שקשורות לביקור".
"איזה ביקור?"
"הביקור שלך בישראל, אדוני".
"אה, כן, כן, כמובן".
"בשדה התעופה בישראל יחכו לך שרי הממשלה, ובראשם ראש הממשלה החדש יאיר לפיד. הוא ילחץ לך את היד, תצטלמו ביחד ואז הוא ידבר איתך על אחדות".
"לא אמרנו שאנחנו צריכים לתקוף יחד את כוחות האופל?"
"בהחלט אדוני, בישראל קוראים לזה אחדות".
"למה?"
"אצלם זה נחשב ממלכתי".
"ווטאבר".
"אז הוא ידבר איתך על אחדות ואתה, אדוני הנשיא, תגיד שאתה מקווה שתעשו עוד הרבה דברים יפים ביחד. זה רמז לבוחרים בישראל, שיבינו למי הם צריכים להצביע".
"הם אידיוטים?"
"הבוחרים של לפיד? יש חשש".
"אני מתכוון – הבוחרים בישראל ישתכנעו מההצגה הזולה שנעשה להם?"
"לא, ולכן נדליף שאם לפיד ימשיך להיות ראש הממשלה, אתה תבטל את הצורך בוויזה לארצות הברית. הישראלים מוכנים לוותר על הכול בשביל זה".
"השתגעת? אתה רוצה שהישראלים הברברים האלה יגיעו אלינו בלי שום בקרה?"
"אל תדאג, אדוני. הם לא יגיעו".
"למה?"
"הם לא יכולים להשיג תור לחידוש דרכון. זו הגאונות של ממשלת השינוי – מספרים לישראלים שעוד רגע אין ויזה, ואז תוקעים אותם לנצח בתורים של נתב"ג".
"מרוולס! למה אנחנו לא עושים את זה באמריקה?"
"העיתונות תקרע לנו את הצורה על דבר כזה".
"והעיתונות בישראל?"
"קורעת את הצורה לאופוזיציה. בקיצור, אדוני הנשיא, כשלפיד ידבר איתך על אחדות אתה צריך להגיד משהו על צעדים בוני אמון מול אבו־מאזן, ועל חקירה חסרת פשרות בפרשת הריגת הכתבת של 'אל־ג'זירה' בידי חיילי צה"ל".
"איך אנחנו יודעים שצה"ל אשם?"
"אנחנו לא, אבל זה ישמח את ראשידה טאליב ואת הפרוגרסיביים של המפלגה, אל תשכח שאתה צריך את הקולות שלהם בקונגרס. אה, ואל תשכח לגנות בחריפות את הבנייה בירושלים ואת אלימות המתנחלים, זה ישמח את אילהן עומאר ואת עמר בר־לב".
"מי זה עמַר בר־לב?"
"עמֶר, אדוני. לא עמַר".
"הוא לא ערבי?"
"לא, יהודי".
"למה יהודי פועל למען האינטרסים של הערבים?"
"ככה זה בישראל. בכל אופן, אחרי קבלת הפנים בנתב"ג ניסע לירושלים לפגישה בארבע עיניים עם יאיר לפיד, שם אתה יכול לישון כמה שאתה רוצה. הוא בכל מקרה יגיד כן אוטומטי לכל מה שנדרוש ממנו".
"מי?"
"ראש הממשלה".
"מי זה?"
"יאיר לפיד".
"או, גרייט. אני יודע שאני כבר פגשתי אותה פעם?"
"את מי?"
"את גולדה יאיר".
"מאיר, אדוני. גולדה מאיר".
"מה איתה?"
"היא נפטרה, אדוני".
"או מיי גוד! אז מי ראש הממשלה?"
"יאיר לפיד".
"מי זה?"
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
***