חברים, אפשר לנשום לרווחה, הכנסת התפזרה והולכים לבחירות. המצב המוזר הזה של ממשלה בישראל סוף סוף מאחורינו, ואפשר לחזור למה שאנחנו טובים בו - בחירות.
ונכון, שנה בלי בחירות זה הרבה יותר מדי זמן ורובכם כבר הספקתם לשכוח מה זה בכלל ואיך זה עובד. לכן לקחתי על עצמי בטורי זה לאפס אתכם קצת על מה קורה בבחירות ואיך להתכונן לקראת היום הגורלי שעם השלכותיו נצטרך להתמודד בגבורה למשך שלושה חודשים, ארבעה מקסימום.
אז ככה, קודם כול - למה בחירות? ובכן, בחירות הן התגלמות הדמוקרטיה. מימוש הרעיון של רצון העם. ובחירות כל שלושה חודשים הן עוד יותר התגלמות הדמוקרטיה. כי הרי מה קורה? בחירות אמורות לשקף את רצונם של כל אזרחי המדינה. אבל אם אתה טיפוס ככה מורכב, הפכפך במידה, ויומיים אחרי הבחירות אתה מגיע למסקנה שטעית בבחירתך ולמעשה במקום מפלגה פלונית בחרת באלמונית, עכשיו אתה תקוע עם ממשלה שלא מייצגת אותך. הקול שלך למעשה נגנב על ידי גלגול קודם של עצמך. ולא לזה התכוון המחוקק יתברך! לכן ראתה הדמוקרטיה הישראלית בחוכמתה לקבוע מסמרות ולאפשר לכל אזרח לבחור מדי רבעון, כדי להיות בטוחים ככל האפשר שהבחירה אכן מייצגת את רצונו.
אם כך יעקביני, תקטרגו עליי, למה שלא נעשה בחירות כל יומיים או חודש? ובכן, הצדק עימכם, אלא שהמציאות גם לה יש מה להגיד בנידון. וכאן אנחנו מגיעים אל הנושא הבא שלנו, הלא הוא ועדת הבחירות המרכזית. ועדת הבחירות בישראל, כשמה כן היא, אחראית לניהולן התקין של הבחירות. אלא שכדי לארגן מבצע רחב היקף שכזה, הוועדה זקוקה לשלושה חודשים לפחות. הייתם חושבים שתכיפות הבחירות אצלנו תייעל את עבודת הוועדה ותביא לכך שיצליחו לארגן בחירות בזמן קצר יותר - אז חשבתם. איך אמר חיים חפר? פה זה ארץ ישראל יא סלאח! כאן זה לא אנגליה. ייעול מערכות הוא מסע ללא תכלית, תמיד אפשר ללטש ולשפר ואין לדבר סוף, אז עדיף לשמוח במה שיש ולנוח. אלא אם כן מדובר במימון המפלגות כמובן. חוק מימון מפלגות קובע שכל מפלגה מקבלת תקציב שאיתו היא מנהלת את מערכת הבחירות. שילוט, קריאייטיב, סרטונים עם יונה, הדברים הללו עולים כסף. לפני שהתפזרה, הכנסת הספיקה להעלות את תקציב מימון המפלגות ב־35 מיליון שקלים. אבל רבותיי, תנשמו, כל אגורה חשובה. הרי בלי הכסף הזה, איך נוכל להכיר את המפלגות ולקבל החלטה מושכלת בבואנו אל הקלפי? בלי המיליונים הללו היינו עלולים להתבלבל בין הציונות הדתית למרצ ובין ביבי לטיבי. אנחנו הרי אנשים פשוטים וקשי יום, אי אפשר לצפות מאיתנו להבחין בניואנסים הדקים הללו בלי שלטים בומבסטיים באיילון שבהם נוכל לבהות בזמן שאנחנו מפנטזים על מטרו. אז תגידו תודה ותצדיעו.
הנושא הבא הוא הליך הבחירה עצמו. ביום הבוחר אנו ניגש כל אחד אל הקלפי שלו, שממוקמת לרוב בבית ספר. הרעיון: לרמוז לנבחרים שלנו על רמת השיח שלהם.
לא שאנחנו חושבים שהפוליטיקאים שלנו מתנהלים כמו ילדי בית ספר, היינו מתים. כרגע ההתנהלות היא טרום חובה במקסימום. אבל צריך לדעת לאן לשאוף, ולכן הקלפיות נמצאות ביסודי. בכיתות הנמוכות מן הסתם. הציפיות שלנו ריאליות.
בהגיעכם אל הקלפי אתם מתבקשים לבחור פתק. נסו להיות מרוכזים. אם תטעו, כאמור, לא תהיה לכם הזדמנות לתקן בשלושת החודשים הקרובים. זכרו: הפתק הלבן לא נספר! אם תניחו במעטפה פתק לבן, לא תהיה השפעה לבחירה שלכם. לעומת זאת אם תבחרו פתק רגיל, הו הו איזו השפעה. מדובר בגיים צ'יינג'ר, לא פחות. אז הפנימו את גודל השעה ובחרו במפלגה שאתם מאמינים שתתפקד הכי טוב במשא ומתן הכושל להקמת הממשלה הבאה ובקמפיין הבחירות שיגיע מיד אחריו.
מה שמביא אותנו לחלק שאחרי הבחירות - הקמת הממשלה. אחרי הבחירות הנשיא מטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על המועמד שהכי פחות חסר סיכוי להצליח. למועמד הזה יינתנו 28 ימים למשימה. אם הוא לא מצליח אז נו נו נו, ומיד הוא מקבל עוד 14 יום. חשוב לתת צ'אנס של 42 יום במצטבר להקמת הממשלה, כי החבר'ה האלה לא מכירים אחד את השני. מאיפה ללפיד לדעת מה רוצה סער, ומי יודע אם ליברמן שונא את ביבי או בכלל רק מתעב אותו. הדברים הללו לוקחים זמן, וחשוב לתת לנבחרים את הזמן הזה כדי שהם יוכלו להתבחבש אחד עם השני לפני שהם מגיעים לאותה מסקנה שיכלו להגיע אליה כבר ביום הראשון אם רק היו מכריחים אותם.
לבסוף, אחרי שהבנו את הליך הבחירות, חשוב להזכיר את המטרה שלהן. אנחנו כמדינה, כאידיאל, לא יכולים להסכים על שום דבר. זה לא בא לנו טבעי, ולמען האמת זה לא בכיף שלנו. אז המוח הישראלי המציא לנו פטנט: במקום לנהל מדינה, בואו פשוט נבחר את עצמנו למוות. עוד בחירות ועוד בחירות ועוד בחירות. בואו נבנה מגדלים באוויר, נספר לעצמנו סיפורים על מועמד איקס וגברת וואי, על איך הפעם יהיה שונה, הכוכבים יסתדרו, המספרים יתכנסו ונציגנו ההגונים יוכלו סוף סוף להגשים את הפנטזיות על סיפוחים ופינויים ומטרו ומיגור פשיעה ולהט"ב והר הבית. הכול במרחק נגיעה, רק עוד סיבוב אחד. ואז עוד אחד.
ועוד אחד.
ועוד.
לתגובות: jacobi.y@gmail.com
***