אפשר להניח בסבירות די גבוהה שמבחינת מרב מיכאלי השם תמר ברכר לא מצלצל מוכר ולא אומר לה דבר. נכדתו של חבר הכנסת משה גפני אומנם זכתה השבוע בעל כורחה בתואר המפוקפק הכלה המפורסמת במדינה, בין היתר בזכות אותה שרת תחבורה שפיזזה בחתונתה לצלילי "צמאה לך נפשי", אבל אפילו הכלה עצמה יודעת שהיא לא הסיפור. התמונות שיצאו ביום ראשון מאולמי ארמונות חן בבני ברק חוללו מיד סערה פוליטית והוכיחו שעם כל הכבוד ליום המאושר בחייה - האירוע הזה הוא לא ממש של הכלה, והיא שימשה בו בסך הכול ניצב במופע של סבא מוישה.
למחרת היא הבינה שגם לקראת השבע ברכות לא כדאי לפתח ציפיות למפגשים צנועים ושקטים בחיק המשפחה והחברים. אולי רק בירח הדבש תזכה לקצת שקט, בלי שאיזה בכיר ביש עתיד יפציע פתאום. למעשה, השמחה הופקעה מידי הכלה דנן והפכה לכלי שרת פוליטי בידיו של יושב ראש מפלגת יהדות התורה. גפני היה זקוק למפגן כוח פוליטי בתקופת בחירות, הן כלפי פנים, מול חבריו במפלגות החרדיות, והן החוצה, כאיתות לנתניהו ולאחרים על תוכניותיו ליום שאחרי 1 בנובמבר. חתונת הצאצאית נפלה לידיו כפרי בשל ובעיתוי מושלם.
באותה שעה בדיוק, הרחק מעיני התקשורת, באחוזת פרידמן באשדוד, נישא לבחירת ליבו גם משה ראובן גולדקנופף, נכדו של מי שמסתמן כיריב הפוליטי מספר אחת של גפני בחודשים הקרובים. סב החתן, יצחק גולדקנופף, הוא עסקן חרדי בולט שנבחר לאחרונה על ידי האדמו"ר מגור לייצג אותו בכנסת, החל מאחרי החגים, במקום יעקב ליצמן שפרש ממנה - ונראה שהוא לא מסתפק בזה. בקרוב ישובץ הפוליטיקאי הטרי לראשות אגודת ישראל, הלא היא הסיעה החסידית ביהדות התורה, וכבר הוא דורש להוביל גם את המפלגה כולה. כך או אחרת, על אף שהפך בימים אלו ממש לדמות מרכזית במערכת הפוליטית - הליצמן החדש - את התחרות מול גפני בחר גולדקנופף לנהל במוקדי קבלת ההחלטות ולא באמצעות הפגנות כוח באולמות השמחה. בעוד כמה חודשים הוא עשוי למצוא עצמו מחוזר על ידי נתניהו, גנץ ולפיד כלשון מאזניים, אבל בחתונת הנכד השבוע לא היה לזה אפילו רמז. רק שני חברי כנסת, מכהן ולשעבר, הוזמנו אליה - יעקב טסלר, נציג ויז'ניץ שנכנס במקום ליצמן, וליצמן עצמו. "מה אנחנו צריכים יותר מזה", התלוצצו השבוע בסביבת גולדקנופף. "מבחינתנו עשינו את שלנו כששלחנו את מרב מיכאלי לעשות לגפני פיגוע".
גפני משחק בנדמה לי
ואכן, עם כל הכבוד ליושב הראש משה גפני, שבשבועות האחרונים מושך אליו את כל תשומת הלב סביב השאלה איך ייראו יחסי נתניהו והחרדים במקרה של הימשכות המשבר הפוליטי, בכלל לא ברור שזהו האיש שמחזיק בידיו את הפתרון לחידה, ואולי תכף יתברר שהיה מדובר בטעות בזיהוי. לפי ההסכם בין סיעתו, דגל התורה, ובין אגודת ישראל של יצחק גולדקנופף, האחרונה היא זו שצריכה להוביל את הרשימה המשותפת בבחירות תשפ"ג, כשגפני חוזר למקום השני שכל כך מוכר לו. הוא עצמו אומנם מתעקש לשמר את המצב הנוכחי ולא לקיים כעת את הרוטציה, ואף מאיים בפירוק השותפות בדרך להתמודדות ליטאית עצמאית, אבל גם החסידים לא מתכוונים לוותר. בינתיים, עד שהעניין יוכרע, נראה כי יושב הראש המכהן משחק בנדמה לי, והמערכת הפוליטית – כמונו, כלי התקשורת - מתפתה להסתחרר אחריו.
הרקע למחלוקת כעת הוא שינוי היסטורי ביחס בין הייצוג של שני הזרמים ביהדות התורה שעליו שהוחלט לפני כשלוש שנים. המפלגה המאוחדת הוקמה בעידן שבו בחברה החרדית האשכנזית היה רוב חסידי ומיעוט ליטאי, ולכן היה זה טבעי שאגודת ישראל תזכה לעדיפות בקביעת הרכב הרשימה ובחלוקת התפקידים. מאז יחסי הכוחות השתנו ואף התהפכו, אך בהיעדר מפקד במפלגות החרדיות, הדבר לא בא לידי ביטוי במערכות הפוליטיות. עם השנים הלכה וניקרה תחושת קיפוח בקרב אנשי דגל התורה, שהחלו לערער על העליונות האוטומטית של אגודה. התחושה הזו התעצמה והגיעה לשיא בשנים 2019-2015, אז הרגישו כי הנחיתות מאלצת אותם ליישר קו עם מאבקי דת מיותרים וחסרי פשרות שהוביל ליצמן באותה קדנציה, למשל במשבר עבודות הרכבת בשבת ובמשא ומתן על חוק הגיוס.
המאבק לעצמאות, או לכל הפחות לשיפור תנאי השותפות, החל בזירה המקומית, כאשר הליטאים החליטו להתפצל מהחסידים ולהתמודד בנפרד בכמה ערים, ובראשן ירושלים, במה שבדיעבד נתפס כמעין "הפריימריז החרדי הראשון". בלון הניסוי הוכיח את עצמו, והמהלך הסתיים בהצלחה מסחררת: מועמד דגל התורה בבירה, משה ליאון, הביס כבר בסיבוב הראשון את יוסי דייטש של אגודה בדרך לכיכר ספרא. הניצחון המתוק יותר היה בבחירות למועצת העיר, שם חוללו הליטאים מהפך כשהביסו את היריבה המושבעת בדרבי החרדי וזכו בשישה מושבים מול שלושה בלבד לחסידים, בעוד הייצוג בקדנציה הקודמת, במסגרת הרשימה המשותפת, היה 3:5 לרעתם.
גפני קיבל תיאבון - וגם לגיטימציה - לדרוש סידור מחדש של יהדות התורה בזכות ולא בחסד, והצליח. לקראת הבחירות הארציות הראשונות ב־2019 נחתם הסכם היסטורי שלפיו רשימת המועמדים לכנסת תיקבע מעתה בשיטת ריצ'רץ' שוויונית. בכל קדנציה זרם אחד יקבל את המקום הראשון ויוביל את המפלגה (והמשמעות היא שיהיה לו נציג אחד יותר בכנסת במקרה של מספר מנדטים אי־זוגי, כמו היום), ואילו הזרם השני יקבל את התפקיד הבכיר אם היא תהיה בקואליציה – והכול ברוטציה. בעקבות הבחירות החוזרות בספטמבר 2019 וב־2020 הסכימו הצדדים כי תקופת כהונה קצרה כל כך של הכנסת בלי שהורכבה ממשלה אינה נחשבת קדנציה, ולכן יש לדחות את החילופים. לבסוף הם התבצעו לראשונה לקראת בחירות 2021, בזכות ממשלת נתניהו-גנץ שקמה לפניהן, ומאז גפני בראש.
כעת הוא מסרב לפנות את המקום, ובאמתחתו שלושה נימוקים: ראשית - גולדקנופף חדש בפוליטיקה וחסר ניסיון וגם אינו פופולרי, ולא יהיה נכון להציבו מיד כיושב ראש המפלגה. על כך יענה חבר הכנסת הגוראי המיועד: לחסידים מגיע כעת ייצוג גדול יותר - נקודה. העניין הפרסונלי אינו רלוונטי.
טענה נוספת של גפני היא שכהונת בנט הייתה קצרה יותר מזו של נתניהו ב־2021-2020 ובוודאי אינה נחשבת קדנציה. תשובת גולדקנופף: אם קמה ממשלה, אפילו לרגע קט - משמע שזו קדנציה. ולראיה: בליכוד נערכים כעת לפריימריז - דבר שלא נעשה בין שלושת סבבי הבחירות הראשונים.
הנימוק השלישי נגד קיום הרוטציה כעת הוא שבעקבות אובדן שלטון הימין לא היו ליהדות התורה תפקידים בשנה האחרונה, וממילא הזכויות של גפני בהסכם, שהן שילוב של המיקום ברשימה עם חלוקת שלל הקואליציה, לא מומשו במלואן, ולכן יש להמשיך במצב הקיים עד שהדבר יתאפשר. על כך יענו החסידים: זבש"ך.
החסידים לא ממצמצים
במציאות מתוקנת היו היום דרעי, גפני, גולדקנופף, סמוטריץ', בן גביר ואבי מעוז פועלים לגיבוש מחנה אמוני, בלוק דתי־חרדי, לכל הפחות טכני, שבו השלם יהיה מן הסתם גדול מסך חלקיו, ובמיוחד נוכח החשש ביהדות התורה מנדידת מצביעים לציונות הדתית והירי המיותר הצפוי בתוך הנגמ"ש. אבל המציאות - מה לעשות - לא מתוקנת. יצר הפלגנות גובר על כל היגיון פוליטי ואידיאולוגי, ובינתיים אפילו את חובשי השטריימל עם לובשי הפראק קשה לאחד. כך קורה שמשה גפני מבקש לעצמו כעת גם את המקום הראשון וגם את התפקיד הבכיר מבחינתו במקרה שתוקם ממשלת ימין – יושב ראש ועדת הכספים, ואף מאיים שוב ושוב בפרידה ובריצה נפרדת למרות אחוז החסימה הגבוה, אם גולדקנופף לא ייעתר לגחמותיו. וכך קורה שגם בצד החסידי, הקרוב יותר לאזור הסכנה, לא מתרגשים ולא ממצמצים. תמות נפשי עם פלישתים.
מי שבכל זאת מחפש סיבה לאופטימיות יוכל למצוא אותה אצל שולחיהם של גפני וגולדקנופף, הרב גרשון אדלשטיין והאדמו"ר מגור, נשיאי מועצות גדולי התורה, הליטאית והחסידית, שני מבוגרים אחראיים בני 83 ו־99, שמן הסתם יתעשתו ברגע האחרון וימצאו את הנוסחה שתציל את הציבור החרדי מפני הפוליטיקאים שלו. יש שופטים בבני ברק ובירושלים.
הכותב הוא עיתונאי חטיבת החדשות של ynet וידיעות אחרונות
לתגובות: Kobi.nachshoni@gmail.com
***