לכבוד אנשי התרבות חותמי המכתב,
כידוע לכם - דלתי תמיד פתוחה לכל אחד מכם בכל נושא. מכיוון שהמכתב הופץ בתקשורת, אבל אליי עדיין לא הגיע, אעביר את תשובתי בערוץ זה גם כן.
לעצם העניין: אני מאמין בערך של חופש הביטוי ואני משוכנע שהחברה הישראלית חזקה דיה לעמוד גם מול קולות ביקורתיים ומאתגרים, כל עוד אינם נגועים בהסתה. אינני נבהל מקולות אלה גם אם אני חלוק עליהם ואף נפגע מהם . אני, כשלעצמי, תומך גדול בצה"ל ומאמין בלב שלם שעל אף שיש בצה"ל גם כשלים, הרי שמדובר בצבא בעל אמות מידה מוסריות מהגבוהות בעולם.
יש לי הכרת תודה עצומה כלפי חיילי צה"ל שמגנים עלינו ומאפשרים לנו חיים בארץ הזו, אך אני מבין שיש החושבים אחרת ואני לא נבהל מהאפשרות שגם הם ישמיעו את עמדתם.
אני מוצא לנכון להדגיש, שבניגוד להתפארות של אותו ארגון שאתם מציינים במכתבכם, הרי שבתקופת כהונתי כשר התרבות והספורט, לא נסגר אף מוסד תרבות נתמך ולא הייתה שום מגבלה על תכנים.
המילים שלכם אודות "כיפוף ראש "ושיתוף פעולה של משרד התרבות והספורט במעשים של רדיפה והשתקה, אין להן על מה להתבסס ומוטב היה כי לא נכתבו. מוטב שאמירות חריפות, גם אם נאמרו מדאגה, יעמדו במבחן המציאות. אך חשוב מכל - כדאי לזכור כי הדרך הטובה ביותר לשמור על חופש הביטוי היא התערבות מינימאלית של פוליטיקאים בהחלטות של מוסדות תרבות.
לא נראה לי שהייתם רוצים לחיות בחברה בה שר התרבות והספורט מתערב בעניין הצגות מסוימות. היום זה אני – מחר, ישב במקומי מישהו אחר בעל דעות אחרות.
את עמדתי העקרונית בעד חופש הביטוי, נגד הסתה, שנאה וכניעה לבריונות אני מביע שוב ושוב מעל כל במה. אני מקווה ומאמין שבכוחנו ליצור חברה שבה הקולות המגוונים, גם המאתגרים והביקורתיים שבהם, יכולים להישמע בביטחון.
חילי טרופר
שר התרבות והספורט