אנחנו מצפים למשהו. מייחלים לו. בונים ציפיות, מתכננים לפרטי פרטים את האירוע, מוסיפים כמה קורטובים של דברים שלא באמת קשורים בנו ובסוף מתאכזבים. זהו במשפט אחד רעיון ההצגה החדשה שעלתה אמש (רביעי) בתיאטרון הבימה.
הבמאי עמרי ניצן, החל את עבודת הבימוי על ההצגה אך המחלה נטלה ממנו את חייו וצוות צעיר וחדש נטל על עצמו להכנס לנעליו הגדולות ועשה עבודה מצויינת.
את ההצגה כתב חנוך לוין, והיא קומדיה משעשעת, מרגשת, מרטיטת לב, מלוטשת וקצבית, עם דיאלוגים במיטב הברק הלויני, והיא עטורה בשירים, במוסיקה ובריקודים.
המשחק המצויין של בן יוסיפוביץ נותן המון להצגה. בלעדיו היא לא היתה ממש קיימת. בן מגלם את דמותו של "השופט" למקה (שופט בתחרות מלכת היופי השכונתית) המתאהב בבת השכונה (יעל לבנטל המעולה) ומאמין שהגברת היא זמרת מהוללת המופיעה בריביירה הצרפתית, אך ייתכן שמדובר במלצרית פשוטה בבית קפה, בריביירה שלנו...
לצידה שלל דמויות ססגוניות בפני עצמן.בראשן חברו הטוב של השופט (עמי סמולרצ'יק המקסים), אשתו "ככה ככה" , פדיקוריסט צרפתי, פסנתרן ספרדי ושומר ראש טורקי, כביכול אנשי צוות של זמרת בינלאומית. גיבורינו השופט למקה, מן צ'רלי צפלין תל אביבי, השבוי בפנטסיה שיצר בדמיונו, מאמין לכל מילה שלה עד ש...
מסתבר, שהאושר שנדמה שנמצא ממש מעבר לפינה, לא באמת קיים והוא משקף את מציאות חלק מהחיים.