במאמריו על קבלת מצוות בגיור טוען הרב מלמד שבשעת הדחק אפשר לגייר למסורתיות, וכך הוא כותב:
"אפשר לגייר גר שמכוון לנהוג כיהודי מסורתי, וכפי שנוהגים כיום רוב היהודים בארץ", "מוכנים לקיים מקצת מצוות, כפי שמקיים כיום הציבור שבין מסורתי לחילוני", "לא דקדקו במשמעות ההצהרה, אלא הסתפקו בהצהרה כללית", "הסכמה כללית שמקבל על עצמו להיכנס לכלל ישראל שמחויב במצוות", "בלא התחייבות אישית לקיימן", "רק מקורות שיוכיחו שמדובר בהתחייבות לקיים את כל המצוות יכולים לשמש הוכחה".
אולם ניתנת האמת להיאמר, שדעת כל הפוסקים שגיור למסורתיות אינו תקף.
להלן ניווכח שהדברים מפורשים בתורה, בגמרא ובראשונים.
גרות ככריתת ברית
גרות מהותה כריתת ברית בין הגר לקב"ה, כמו במעמד הר סיני. הקב"ה הוא צד בברית, ותנאי הברית מצידו - שישמעו בקולו וישמרו את בריתו - מפורשים בתורה (שמות יט, ה-ו): "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". עם ישראל קיבל על עצמו בפירוש לקיים את תנאי הברית, כמו שכתוב (שם, ח): "ויענו כל העם יחדיו ויאמרו: כל אשר דיבר ה' נעשה", ובזה נעשו לו לעם, והוא להם לאלוקים.
כך גם בגֵרות לדורות, מקבלים לעשות את דבר ה' וכורתים עימו ברית לשמוע בקולו ולשמור בריתו, ואין בידינו למזער תנאים שהתנה ה' או לוותר על חלקם.
זהות זו בין קבלת סיני לקבלת הגר נלמדת מהכתוב (ויקרא יט, לד): "כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר איתכם", ונאמר: (שמות יב, מט) "תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם", וביארו חז"ל (תורת כהנים, מכילתא דרשב"י): "כאזרח - מה האזרח שקיבל את כל דברי התורה, אף גר שקיבל עליו כל דברי התורה".
עוד נאמר (במדבר טו, טו): "ככם כגר יהיה לפני ה'", וביארו חכמים (כריתות ט): "מה אתם אף הגר". וכך הביא הרמב"ם (איסורי ביאה יג): "בשלושה דברים נכנסו ישראל לברית... וכן לדורות כשירצה הגוי להיכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה, ויקבל עליו עול תורה, צריך מילה וטבילה והרצאת קורבן... שנאמר 'ככם כגר' - מה אתם... אף הגר לדורות". וכן כתב הרמב"ן (ראש פרשת תרומה): "ציווה אותם על ידי משה קצת מצוות... כאשר הנהיגו רבותינו עם הגרים שבאים להתייהד, וישראל קיבלו עליהם לעשותכל מה שיצוום... מעתה הנה הם לו לעם והוא להם לאלוקים".
וכן מפורש בישעיהו (נו, ג) "ובני הנכר הנלווים על ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי", הרי שהגרות תלויה בשמירת שבת בפועל ובשמירת הברית, וזהו ממש מילתא דפשיטא.
למדנו שצורת הכניסה של גרים לעם ישראל אינה שונה מצורת הכניסה של אבותינו, והליך הגרות לדורות צריך להתנהל כמו במעמד הר סיני, כמפורש בתורה. גיור למסורתיות, דהיינו גיור שלא על מנת לקיים את כל מצוות התורה, אינו עומד בתנאי הברית. באמירה שאפשר להתגייר על מנת להיות מסורתי יש חילול השם נורא, שהרי בכך אנחנו אומרים שאין מטרה מיוחדת לעם ישראל, והוא אינו צריך לקיים את כל המצוות שהקב"ה הטיל עליו במעמד הר סיני. התורה עוברת מיסוד קיום האומה לפולקלור הסובב אותה.
מצאנו בהרבה מקומות בגמרא ובראשונים שקבלת מצוות משמעה לקיימן:
- מסכת גרים (פ"א): "אומרים לו על מנת שהוא נותן בשכחה ובלקט ובפאה ובמעשר... על מנת שתהא זהירה בנידה, חלה ובהדלקת הנר".
- גמ' ע"ז (סד): "איזהו גר תושב - זה גר אוכל נבלות שקיבל עליו לקיים כל מצוות האמורות בתורה חוץ מאיסור נבלות" (וכל שכן גר צדק).
- רשב"א (ע"ז נז): "מודיעין אותו מקצת מצוות קלות וחמורות, ומקבל עליו לקיים כל המצוות".
- ר"ן (שם): "אבל אלו (גרי צדק) לא קיבלו אותם, אלא כדי לקיימן אחר טבילה".
- יבמות (מז): "אסיר לן תחום שבת 'באשר תלכי אלך', אסיר לן ייחוד 'באשר תליני אלין' וכו'". רות הודיעה שבפועל לא תלך מחוץ לתחום שבת ולא תתייחד, ולא דיברה רק על הסכמה כללית.
- תורת כהנים (ויקרא יט, לד) ומכילתא דרשב"י (שמות יב): "כאזרח - מה האזרח שקיבל את כל דברי התורה, אף גר שקיבל עליו כל דברי התורה": כפי שהאזרח קיבל את התורה ב"נעשה ונשמע", כך גם הגר צריך לקבל ב"נעשה ונשמע". מכך שחז"ל מגדירים "נעשה ונשמע" כ"קיבל דברי תורה", עולה בבירור שקבלת התורה היא התחייבות לעשות ולקיים.
- רבנו יונה (שערי תשובה א, ו) מגדיר את הברית בערבות מואב במילים: "יקבל על נפשו לקיים כל דברי התורה מראש ועד סוף".
- תוספות ישנים (כתובות יא) כותבים שגר קטן שנהג מנהג גויות הרי זה מחאה. אילו היה אפשר להתגייר ולחלל שבת, לא היה בזה מחאה.
- רלב"ג (במדבר טו): "לא ייתכן שיתגייר לקיים קצת מצוות התורה לבד... כי התורה הוא נימוס אחד שלם מכוון לתכלית אחד, אי אפשר בו התוספת והגירעון, ולכן לא ייתכן שיקובל קצת הנימוס ההוא לבד".
- וכן מפורש במלכים (ב יז, לד) על הכותים: "אינם יראים את ה' ואינם עושים כחוקותם וכמשפטם וכתורה וכמצווה אשר ציווה ה'", ופירשו רש"י ורד"ק: "אין יראתם את ה' יראה שלמה, שאינם עוסקים בתורה ובמצוות... ואינם עושים כחוקותם וכמשפטם שהיה עליהם לעשות משנתגיירו", כלומר הכותים אינם גרים, כי לא עשו את החוקים, המשפטים, התורה והמצווה (ע' רלב"ג, תוספות יבמות כד, רשב"א וריטב"א, רמב"ם פיה"מ ברכות ח, דעת כהן קנד).
"מקבל עליו עול מצוות"
הלשון "מקבל עליו עול מצוות" (יבמות מז) משמעה קבלה לקיים ולא רק להיות מחויב, כמו שאר לשונות קבלה שמצינו בדברי חז"ל - קבלת שבת, קבלת תענית, קבלת שבועה, קבלת דברי חברות.
לשון "עליו" משמעה התחייבות ואחריות אישית (מגילה ח), וכן לשון "עול" משמעה התחייבות לעשות, כדברי רבנו יונה (שערי תשובה א, ו): "אם אמור יאמר העבד לרבו: כל אשר תאמר אליי אעשה זולתי דבר אחד - כבר שבר עול אדוניו מעליו".
התוספתא (דמאי ב, ו וכן בגמרא בכורות ל) השוותה בין קבלת מצוות של הגר לקבלת דברי חברות, וכשם שבחברות, אם לא קיבל לשמור בפועל מנהגי חברות אינו חבר - כך גם בגרות, אם לא קיבל לשמור בפועל אינו גר.
קבלת מצוות תקפה רק כשהיא בלב שלם ובגמירות דעת, ולא די בהצהרה כללית, וכדברי התוספות (חולין ג): "אבל כותיים לא נתגיירו לגמרי, כדכתיב במלכים (ב, יז) 'את ה' היו יראים ואת אלוהיהם היו עובדים'". וביתר הרחבה בריטב"א ביבמות (כד): "הם (הכותים) כגויים, שלא נתגיירו בלב שלם מעולם, ולא קיבלו עליהם, ומאן דמכשר סבר דנתגיירו בלב שלם אלא חזרו לסורם". וכן בפסקי הרי"ד (קידושין עה): "אותו הדור של כותים הראשונים שנתגיירו - מפני פחד האריות נתגיירו, ולא בכל לב, וגויים גמורים היו". וכן כתב הרד"ק (מלכים ב, יז): "אף על פי שאמר 'את ה' היו יראים', לא היו יראים את ה' בלב שלם כי אם מפחד האריות, לפיכך קראו אותם גרי אריות". כתב הריטב"א בשם תוספות (יבמות שם): "כיון דנתגיירו וקיבלו עליהם - חזקה הוא דאגב אונסייהו גמרו וקבלו", כלומר בלא גמירות דעת אינו גר (עיין עוד דבר אברהם ח"ג סי' כח; הרב הרצוג, פסקים וכתבים ח"ו סי' כז-כח). נמצא, שבגרות צריך לב שלם וגמירות דעת לקיים את המצוות.
בגיור למסורתיות, גם אם הגר מקבל את הזהות הלאומית בלב שלם, הרי את המצוות אינו מקבל לקיים, ובוודאי שלא בלב שלם ובגמירות דעת לשמוע בקול ה'. יתרה מכך, אדם שאינו מתכוון לקיים מצוות רבות - פשוט שאין בו אמונה בשכר ובעונש ובעיקרי ההלכה, ואין יסוד שיחול גיורו.
כשיודעים שגר מתכנן לחלל שבת, הרי הוא כאומר בפנינו: התורה אמרה "לא תעשה כל מלאכה" - אבל אני אעשה ואעשה. נמצא שהגיור למסורתיות מופרך מעיקרו.
דברים אלו הינם יסודות עולם, ומוסכמים על הכול, כמבואר בספרי הפוסקים.
בעזרת ה' במאמרנו הבא נעסוק בתשובות רבותינו האחרונים, וניווכח שאין שיטה הלכתית המכשירה גיור למסורתיות.
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)
***