מנצח את עבאס. איסמעיל הנייה
מנצח את עבאס. איסמעיל הנייהצילום: עאבד רחים קעטיב, פלאש 90

איתמר מרכוס, ראש מכון 'מבט לתקשורת הפלשתינית', מספר בראיון לערוץ 7 על תוצאותיהם של סקרים ברחוב הפלשתיני המלמדים על תמיכה גוברת והולכת בחמאס ובחלק מקרים גם לרוב משמעותי לו זוכה הארגון מול תנועת הפתח'.

בראשית דבריו מציג מרכוס מספר דוגמאות מתוצאות סקרים שנעשו ברחוב הפלשתיני, וזאת כאשר משווים אותם לאורך ארבע השנים שבין יוני 2019 ועד יוני 2022. הסקרים, הוא אומר, מלמדים ש"עבאס שהוביל ב-19' על הנייה ב-48 אחוז מול 42 היום הנייה חזק יותר מעבאס ב-22 אחוזים. כלומר, הרחוב הפלשתיני בוחר במנהיג חמאס להוביל אותם ולא במנהיג הרשות".

"בסקרים על הפרלמנט הפלשתיני, ב-2019 היה יתרון של 19 אחוזים לפתח' על חמאס ועכשיו יתרון של אחוז אחד לחמאס. זה קורה כאשר אנחנו לוקחים בחשבון כאילו פתח רץ ברשימה אחת, אבל אנחנו יודעים שלקראת הבחירות שהיו אמורות להיות בשנה שעברה פתח' התפצל לשלוש מפלגות, כך שחמאס מוביל בכל הכיוונים".

על המשמעות העולה מהדברים אומר מרכוס כי מתכנני העתיד המדיני של ישראל צריכים להכיר את המתרחש ברחוב הפלשתיני ואת המגמה המתבררת שם. לשאלתנו אם הרחוב הפלשתיני רוצה יותר דת או יותר לוחמנות, משיב מרכוס ב'גם וגם. "הרחוב הפלשתיני הופך ליותר ויותר דתי. בסקרים שהתפרסמו 98 אחוז מהפלשתינים אומרים שהדת חשובה להם. אין כמעט דבר כזה חילוני פלשתיני, והחמאס מוצג כמי ששומר באופן עקרוני ומהותי יותר על הדת. אנחנו גם רואים מצד שני תמיכה בטרור ותמיכה במאבק המזוין בישראל ברמה של יותר מחמישים אחוז".

הוכחה לכך שהבחירה הפלשתיני בחמאס נובעת מהיות הארגון ארגון טרור ניתן לקבל מנתון מעניין נוסף ולפיו במידה ובראש הפתח' יעמוד מרואן ברגותי המרצה חמישה מאסרי עולם על פיגועים בוצעו על ידו, הרי שהוא ינצח את הנייה. המשמעות היא שהרחוב הפלשתיני מעוניין במנהיג שהוא מחבל שעל ידיו רשומים יותר מעשי רצח של ישראלים והוא זה שיזכה לתמיכה.

"המשמעות לטווח ארוך היא שאם חלילה הייתה מדינה פלשתינית, בלתי נמנע שהחמאס היה מנהל את הפרלמנט ואז כבר לא יהיו בחירות יותר. כל מה שחווינו מרצועת עזה בשליטת חמאס באופן וודאי יהיה גם ביהודה ושומרון, אולי אחרי שנתיים-שלוש של שקט אבל לא מעבר לכך", אומר מרכוס ומדגיש כי לא המנהיג שעימו ישראל תחתום על הסכם הוא זה שיישאר לאורך ימים בהנהגה הפלשתינית.

על קביעתו זו שאלנו אם יתכן והתקדים המצרי יכול אולי להעיד אחרת, שהרי החתימה על הסכם השלום עם ישראל נעשתה בידי אנואר סאדאת וממשיכו מובארק, אך גם כאשר מוחמד מורסי, מנהיג האחים המוסלמים, נטל את השלטון לידיו ההסכם לא בוטל ומצרים לא יצאה למתקפה נגד ישראל. האם יתכן שהסכם המעוגן במגבלות מתבקשות ומגובה בארה"ב והאיחוד האירופי יכול להבטיח שגם חילופי שלטון ברש"פ לא יביאו בהכרח לקריסת ההסכם?

"כשמסתכלים על החינוך והעמדות בחברה הפלשתינית אנחנו רואים הבדל עצום בין מצרים לפלשתינים", משיב מרכוס. "החינוך הפלשתיני מציג את כל ישראל כפלשתין ומבטיחים לתלמידים שבסופו של דבר פלשתין תשוחרר מהנהר ועד הים. זה מסר שחוזר על עצמו כל הזמן". עוד הוא מספר על "סקר שבו נשאלו פלשתינים אם יהיה הסכם שלום שיספק את כל צרכי הפלשתינים האם להסתפק בו או להמשיך ולשחרר את כל פלשתין. 65 אחוזים אמרו שצריך להמשיך ולהיאבק לשחרור כל פלשתין. כלומר שהפלשתינים רואים בהקטנת ישראל על ידי נסיגות מעזה וממקומות ביהודה ושומרון תהליך שנועד להחליש את ישראל לקראת ההמשך. זה החינוך הרשמי שם, ולא רק אצל חמאס. הדור הבא הרבה יותר מהקיצוניים. זו הסיבה שיש הרבה מחבלים בגילאי 16 עד 18".

שאלנו את מרכוס אודות טענת השמאל ולפיה ישראל מחזקת את החמאס ומחלישה את הפתח', והוא דוחה את הדברים מכל וכל וקובע כי ישראל מחזקת את הפתח' בכל יום ויום. "בכל מקום שאני מציג בחו"ל בפני חברי פרלמנטים וממשלות את היעדים שלהם ואת ההכרזות שלהם בשאיפה לחיסול ישראל ומציג את זה בסרטונים ובטקסטים חינוכיים, אותם חברי פרלמנט אומרים לי שישראל היא זו שמבקשת שנמשיך לממן את הרש"פ". לזאת הוא מוסיף הערה לפיה ארבע מדינות החליטו שלא להיעתר לבקשה הישראלית ולהפסיק את הסיוע הכלכלי לרש"פ.

הצעדים הישראלים הללו לא עזרו לשינוי המצב משום ש"הרחוב הפלשתיני רואה באבו מאזן כמושחת. בנוסף הם רוצים את תומך הטרור המשמעותי יותר וגם את הפן הדתי", אומר מרכוס ומזכיר מאמר שפרסם בשנת 2005 ובו כתב שההיתלות של ערפאת בפן הדתי לקידום האינטרסים שלו מול ישראל ולחיזוק מעמדו ברחוב הפלשתיני מביאות בסופו של יום לחיזוקו של חמאס, שכן הפלשתינים מפנימים את ערכי המאבק המלחמתי נגד ישראל כערך דתי ומבקשים לתמוך במי שבעיניהם מייצג את הערכים הללו יותר, כלומר חמאס.