שבוע טוב
שבוע טובערוץ 7

נשיא בעמך

שוב אני שמח להודות בטעותי כשביקרתי בימי הקמפיין ההם את מועמדותו של יצחק הרצוג לנשיאות המדינה. אני אמנם שב ומעיר שטענתי אז נגד כשירותו לנשיאות אחרי פרשת עמותות ברק עדיין עומדת בעינה, אבל לבד מזאת, מרגע שנבחר מוכיח הרצוג שהוא אכן ראוי לנשיאות. הפעם אני כותב זאת בעקבות האירוע המיוחד שקיים הנשיא, לראשונה בתולדות ישראל, במשכן הנשיא, ביום המודעות לפרשת ילדי תימן.

בצעד החשוב של קיום הטקס במשכן הנשיא, הפך הרצוג אירוע שהיה יוזמה פרטית של עמותת עמר"ם לאירוע ממלכתי שלא ניתן עוד להתעלם ממנו אודות פרשה שכבר לא ניתן להתכחש לה. משמעות מיוחדת יש כאשר אירוע שכזה, המתקיים בתאריך הלועזי בו נפטר הרב עוזי משולם ז"ל, מתרחש דווקא בהובלת איש מפלגת העבודה שהגיע למשרה הרמה.

כאשר בטקס מביע הנשיא את כאבו העמוק והשתתפותו בצערן של המשפחות, שומע את האמהות, האבות ושאר בני המשפחה וקורא ללמוד וללמד את פרטי הפרשה, לפתוח את הארכיונים הגנוזים ולהמשיך בחיפושה של האמת, כשכל זה קורה הולך ומתברר שהאיש אכן ראוי למעמדו ויוצק תוכן ראוי ומשמעותי לתפקיד הנשיא.

מעלה נשיאים מקצה הארץ

ואם כבר בנשיא עסקינן, אז רגע לפני שהנשיא האמריקאי מגיע לבקרנו ובין השאר ייפגש עם נשיאנו שלנו, רציתי רק לשאול על מה ולמה הוא מקבל את אות הנשיא כשעדיין לא צלח את מחצית הקדנציה?

כן, ראיתי את ההסבר של הוועדה המלומדת שקבעה שביידן אכן ראוי לאות הנשיא, ידידות אמת עם העם היהודי, אהבת ישראל וכו' וכו', הכל ברור וידוע, ובכל זאת, לא כדאי לחכות לשנה האחרונה לכהונתו כדי לקבוע שהוא אכן פועל ברוח האהבה הזו? אנחנו לקראת הסכם עם איראן, אנחנו בעיצומו של עימות עם הטרור הפלשתיני, העולם במשבר כלכלי וכל אלה ועוד הם רק דוגמאות למבחנים שביידן יצטרך ויוכל להוכיח את אהבתו העזה לעם היהודי. יעמוד במבחן, יקבל את העיטור. חבל למהר.

להביט לרוע בעיניים

בלי עיגולי פינות, בלי ניסיונות לייפייף את המציאות, בלי פוליטיקלי קורקט ובלי החשש המטופש שמישהו ייעלב, באה הסדרה 'אויבים' והציגה השבוע את האמת הפשוטה, הכואבת והאכזרית על המופתי חאג' אמין אל חוסייני וקשריו הענפים עם המשטר הנאצי.

ניתן לקרוא על כך בכמה וכמה ספרים שיצאו לאור בשנים האחרונות, אבל כשהתיעוד המצולם של המופתי עם בכירי המשטר הנאצי, ובוודאי עם אדולף היטלר עצמו, נפרסים על המסך לצד נתונים מפורטים מפיהם של מומחים וחוקרים, יש לדבר משמעות טלוויזיונית ותודעתית דרמטית.

בעיני רבים הקשר בין המופתי להיטלר מסתכם באותו צילום סטילס קטן ואפלולי של שני הצוררים הללו ישובים ומתלחשים ביניהם, והנה מסתבר שלאירוע יש תיעוד נרחב הרבה יותר, כולל צילום וידאו של המפגש, מעבר למעמדים רבים אחרים בהם נראה כיצד מטכס המופתי יחד עם ידידיו, מנהיגי הנאצים, עצה מה לעשות ביהודים וכיצד לנקות מהם את הארץ.

בפרק המחכים נראה כיצד חלומות ההשמדה של המופתי נארגים באותה הערכה אישית של היטלר לאותו מופתי ש"זכה" ליותר מפגשים עם המנהיג הנאצי מאשר "זכה" להם אדולף אייכמן.

בימים אלה של אימה ופחד מהעלבת המורשת הפלשתינית ראויים יוצרי הסדרה להערכה אפילו על הפרט הלכאורה שולי של עצם הכללת המופתי תחת הכותרת 'אויבים'. הפרק הזה בסדרה (ולא מעט אחרים בה) מצדיק המלצה לכל מי שלא ראה את הפרק לנבור באתר 'כאן' או ביוטיוב, לראות ולצרוב בתודעה.

מסתבר ששבוע אחרי שנכנסתי כאן חזיתית בסדרה אחרת, מיותרת ודורסנית שמשודרת ב'כאן 11', כשמגיעות לתאגיד כמה מילים טובות בהחלט ראוי לתת אותן.

הפלא נמשך

ובאותו עניין, כשמתבררים ממדי הקשר בין המופתי לנאצים, עצמת ההסתה שהרעיף על העולם הערבי ועל ערביי ארץ ישראל, כשמתבררות מזימות ההשמדה הקפדניות שרקם יחד איתם, כשמראות הגיוס של יחידות ערביות בעזרתו לצבא הנאצי גלויות לעין כל ועוד ועוד, רק עולה ומתחזקת השאלה איך קורה שב'יד ושם' (גם תחת שרביטו של דני דיין) הפרק הזה לא זוכה לתצוגה הפומבית הראויה לו. ולא, השיקול של אולי זה יפגע בייצוגיות של 'יד ושם' בעיני מנהיגים מהעולם המערבי והעולם הערבי, ואולי זה ימנע מבני נוער ערבים להגיע ולהזדהות עם הכאב היהודי, השיקול הזה ממש לא מצדיק את ההתכחשות הזו.

גילויים נבואיים

התבוננו האמריקאים בקליע שקיבלו מהפלשתינים, הפכו בו כה וכה, קירבו עין בוחנת, צמצמו עין אחרת, אולי אפילו שלפו זכוכית מגדלת מאיזו מגירה נידחת, המהמו הימהומים של אנשי חכמה ותבונה, גלגלו שוב את הקליע, העבירו אותו מיד ליד ובכובד ראש אמריקאי קבעו שאמנם אין לקבוע מי ירה את הקליע הזה בעיתונאית שירין אבו עאקלה, אבל קיימת סבירות גבוהה שמדובר בחייל ישראלי.

נראה שרוח הקודש נגלתה להם בחלום הלילה והיא זו שחרצה את הדין המשונה הזה, שהרי בן אנוש רגיל לא יכול לומר במשפט אחד גם שלא ניתן לקבוע וגם שכנראה מדובר בחייל ישראלי, אבל רוח הקודש של הדוד סם יכולה גם יכולה לומר ולקבוע קביעות שכאלה.

הבליסטיקאי נחום שחף העלה באוזניי השבוע שורת תהיות על הקביעה הזו. בקליפת אגוז אתמצת את דבריו: חריצים על צידו האחורי של הקליע מעידים שהוא הוכה ועוות בפטיש או במלחציים, בעוד דווקא חוד הקליע, זה שאמור היה להימעך בפגיעת הירי, נותר ללא פגע. משונה. מעבר לכך, מצב גופתה של שירין מלמד שהירי בוצע בנשק משמעותי הרבה יותר מרובה הצלפים שהפלשתינים עצמם טוענים שצה"ל השתמש בו בזירת האירוע. הנשק המיוחס לצה"ל אינו קטלני במרחקים שכאלה.

מעבר לשאלותיו אלו של שחף, צריך גם לתהות ולשאול כיצד בטוחים כבוד מעלת האמריקאים שאכן זהו הקליע שהביא למותה של העיתונאית ולא סתם קליע שמצאו חבריו של הראיס בפינת רחוב כלשהי ברמאללה או באל בירה? אמנם לכל כדור יש כתובת, אבל בדרך כלל הכתובת הזו לא כתובה על הקליע, אז מניין הביטחון? הרי הפלשתינים סירבו במשך שבועות למסור את הקליע. או שאולי גם את זה גילתה רוח הקודש באותו חזון ליילי למומחה האמריקאי.

בריאות נפשית

בקול מחאה רמה עלתה שוועתה של שורת אמנים בכירים המבכים את גורלה של הצגה שהוחלט להוריד מהבימה.

מדובר בהצגה המבוססת על כתבי הקודש של 'שוברים שתיקה' ועדויות שקוששו תחקירני הארגון. אין ספק, זעמו האמנים, לחץ של הימין הקיצוני הוא שהוביל להורדתה של ההצגה מבימת התיאטרון בבאר שבע.

מסתבר שתופעה חדשה באה למדינה ואנחנו לא ידענו. הימין לוחץ מעט (מעט, כי הרי לא אני ולא אתם שמעתם על הפגנות ומחאות של ארגוני ימין נגד ההצגה) וכבר הצגות יורדות מהבמות.

אז חברים יקרים, אמנים מוכשרים, בואו, תרדו קצת לקרקע המציאות, הימין, קיצוני או לא, לא מוריד כאן כל כך מהר הצגות, גם אם כתבו אותן מחבלים, כפי שראינו בפרשת ההצגה שנכתבה על בסיס כתביו של חוטפו ורוצחו של החייל משה תמם הי"ד.

אז מה כן קרה כאן? לא נעים לי לספר לכם, אבל תוכלו לקרוא על כך בעמודי החדשות. אתם פשוט לא מעניינים. אנשים לא קונים כרטיסים להבלים ולהסתה שלכם. יש לנו עם בריא בנפשו שלא לוקה במזוכיזם ושנאה עצמית. זו הסיבה שלא יותר משלושה אנשים קנו כרטיסים להצגה הזו. אז מה בדיוק רציתם, שהיא תישאר על הבמה? שחררו אותנו מהביכיונים שלכם. (אגב, מסתבר שגם אתם, כבוד מעלת אמנותכם, לא ממהרים לרכוש כרטיסים לדבר הזה, אז מה אתם רוצים מאיתנו?)

מתחת לרדאר

סער, אלקין, שקד, בנט, יועז וחבריהם, רציתי רק לציין שהשר עיסאווי פרג' מדווח על מה שהוא מגדיר כצפי משמעותי לבשורות בערוץ המדיני מול הפלשתינים בעת ביקורו של ג'ו ביידן בישראל. יכול להיות שהוא יודע משהו שאתם עדיין לא יודעים, וכדאי שתדעו לפני שיהיה מאוחר מדי.

להערות ולהארות שלכם: [email protected]