ח"כ אורית סטרוק
ח"כ אורית סטרוקצילום: ערוץ 7

אם לא ביקרתם עדין באתר "חלום יעקב" בבית אל, אתם חייבים לעצמכם את החוויה הזו.

זכיתי לבקר שם אתמול, בהדרכתו המרתקת של חגי בן ארצי, האיש עם התנ"ך ביד. בסמוך לאבן הענקית שעליה הניח, לפי המסורת, יעקב אבינו את ראשו באותו לילה היסטורי, כמה עשרות מטרים משם ניתן לראות – כך לפחות אומרים חלק מהארכיאולוגים - את שרידיו של מקדש ירבעם בן נבט, אותו מקדש שהוקם בעקבות חלוקת הממלכה, כדי למנוע מעם ישראל לקיים את מצוות העליה לרגל, ולייצר עבורם תחליף למקדש שבירושלים.

למראה שרידי המקדש (לכו לראות, זה מרשים!) נזכרתי בדברי חז"ל על הדרך המתוחכמת בה בחר ירבעם בן נבט להשיג "הסכמה רבנית" להקמתו, ועל הנזק לדורות שיצרה אותה הסכמה. חז"ל מספרים לנו על האופן בה ערך ירבעם בן נבט "התייעצות" עם חכמי ישראל שבאותו הדור, ואיך ה"יועצים" שטרח המלך להצמיד לחכמי ישראל הצדיקים, הצליחו להונות אותם ולגרום להם לחתום על "הסכמה רבנית" להצבת עגלי הזהב ולהקמת המקדשים, למרות האיסור ההלכתי הברור, ולמרות הטראומה הלאומית של חטא העגל.

"הושיב רשע אצל צדיק" - מספרים לנו חז"ל, ירבעם לא חסך בכח אדם למשימת ההונאה הזו, שבה היה תלוי עתיד שלטונו. המשימה היתה עיצוב מחודש של תודעת עם ישראל, ועל משימה כזו לא חוסכים. לדברי חז"ל (במסכת סנהדרין דף ק"א-ק"ב), ירבעם הצמיד לכל אחד מהחכמים יועץ רשע, ש"ישב לו על הוריד" ועמל לשכנע אותו לחתום על ההסכמה הרבנית, בנימוק שחלוקת הממלכה היא הנחיה מהקב"ה, ולכן חייבים לחזק את ירבעם, ולאפשר לו את כל הנדרש לצורך אותה חלוקה. כל הנדרש, הכל-הכל, כולל עבודה זרה. עבודה זרה?? לחכמים שחששו שכאן הם עוברים קו אדום, הבהירו "היועצים מטעם" של ירבעם במתק-שפתיים: וכי עולה על דעתכם שאדם כירבעם יעבוד עבודה זרה? נו, באמת! זה לא באמת, זה רק בכאילו, יאללה תחתמו.

ואחרי מסע השכנועים והלחצים, הרבנים חתמו. גם אחיה השילוני טעה וחתם – מספרים לנו חז"ל, והחתימה הזו עיצבה תודעה חדשה, מעוותת להחריד, לדורות. יותר ממאתיים שנה עמדו עגלי הזהב והמקדשים בבית אל ובדן, ועם ישראל נהר אליהם בהמוניו, וחזר שוב ושוב ושוב על חטא העגל, באופן מאורגן, ממלכתי וחגיגי, מוצהר, ולכאורה "מותר", כשהוא מסתמך על חתימתו של אחיה השילוני. אפילו יהוא, המלך הצדיק שחיסל את כל עבודת הבעל בישראל, אפילו הוא לא נגע בעגלי הזהב הללו, לאחר ובגלל שראה את חתימתו של אחיה השילוני. "חטאת ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל" הפכו לחלק אינטגרלי מזהותה של מדינת ישראל של אותם ימים, בסיס "חוקי" ו"מותר" כביכול, ששינה לבלי הכר את חייו של עם ישראל, וממילא גם את עתידו.

כמה סמלי להגיע למקום הזה, ולסיפור הזה, דווקא עכשיו, דווקא השבוע. השבוע מלאה באמת שנה להקמת הממשלה (ד' בתמוז למי שסופר, כמוני, בתאריך עברי). שנה שלמה עומד הסיפור הקשה הזה, של ירבעם בן נבט ואחיה השילוני, לנגד עיני. שנה תמימה אני מרגישה שכולנו חיים בתוכו, כשסביבנו נעשים מאמצים מתוחכמים ורבי-אמצעים להונות, להכשיר ולהלבין מעשים, שעד לפני שנה היה ברור לכולם שהם הכי לא לגיטימיים, מסוכנים, ולא באים בחשבון. שנה שלמה בה מי שיודעים ששלטונם תלוי בהונאה הגדולה הזו, מפעילים את כל שופרותיהם בתקשורת, לזלזל בזעקת-הלב שלנו ולהסביר לנו במתק-שפתיים: נו, באמת! זה לא באמת. אל תגזימו...

במילים ספורות מסביר לנו רש"י, בפרשת השבוע, את החשבון הפשוט שעשו המואבים כשהחליטו להיעזר בבלעם כדי לנצח את עם ישראל: "כיון שראו את ישראל נוצחים שלא כמנהג העולם... אמרו (על משה רבינו): אין כוחו אלא בפיו, אף אנו נבוא עליהם באדם שכוחו בפיו". את החשבון הפשוט הזה עשה גם מנסור עבאס, כשהחליט ללכת על ג'יהאד אזרחי, ולנצח את מדינת ישראל מבפנים באמצעים פרלמנטריים, פוליטיים, ושלטוניים, במקום באמצעים צבאיים. אלא שאת החשבון הזה הוא פרסם בערבית בלבד, בעוד שבעברית הוא דיבר במתק-שפתיים, שהלך והשתכלל משבוע לשבוע.

פוליטיקאים תאבי-שלטון התמסרו למתק-השפתיים הזה של עבאס, ופיתחו סביבו תיאוריות שלמות של אחדות מזויפת, ויכולות מרשימות של עצימת עיניים לרווחה. פוליטיקאים שיום קודם לכן ידעו לנמק ולהוכיח למה עבאס וחבריו לא צריכים בכלל להיות בכנסת, בנו תילי תילים של שקרים כדי להסביר למה הוא כן צריך להיות בממשלה.

חברי כנסת שחוקקו בהתלהבות את חוק הלאום, העלימו עין ולא הצליחו למצוא את אתרי האינטרנט בערבית שבהם מסביר השותף החדש שלהם, מנהיג הזרוע הפוליטית של התנועה האיסלאמית, איך הוא בעצם מתכוון ונערך לרוקן את החוק הזה מתוכן. וכולם-כולם עשו מאמצי-על להביא לכך שגם אנחנו נחתום על כל הנ"ל, שגם אנחנו נסכים, לפחות בחצי-פה, להונאה הגדולה.

בחסדי ה', ובעבודה מאומצת מאד, ניצלנו, והצלנו את מדינת ישראל מהידרדרות נוראה, מאיבוד זהותה ומהתמסרות לאויביה, התמסרות מהסוג המתואר בסוף פרשת השבוע שלנו. ניצלנו, כי לא ויתרנו, כי התעקשנו לקרוא שוב ושוב לדברים בשמם, לא הסכמנו לטישטוש ולעירפול, ולהעלמת העין מהקווים האדומים שנחצו שוב ושוב. ניצלנו כי התעקשנו להצביע, ושוב להצביע, על הקו האדום, לזעוק שהוא אדום גם כשצבעו את הזעקה שלנו בצבעים לא מחמיאים, וגם כשלגלגו עליה בבוז. ידענו שבלי הזעקה הזו אנחנו נותנים יד להידרדרות. ניצלנו כי לא הסכמנו לחתום, בשום אופן לא הסכמנו, ניצבנו מול מכונת התעמולה של הממשלה והתקשורת והתעקשנו שאנחנו צודקים, וכשאמרו לנו: נו, באמת! אמרנו: כן, באמת. יש לנו אמת, והיא תנצח.

עכשיו, אחרי שניצחנו במערכה הקשה והמתישה הזו, נשאר לנו לנצח את הבחירות. בע"ה ובשם ה' נעשה וגם נצליח!