א. המבדיל בין קודש לחול
חזרנו הביתה מבית הכנסת, לאחר שהשבת יצאה בשעה 11 בלילה בערך, והילדים באים עם דרישה: 'השבוע אנו נוסעים לקעמפים, וזה הזמן לערוך סעודת מלווה מלכה בצורה שונה'. אני אומנם עייף, שבת מיוחדת עברה על כולנו - שבת הילולא ג' תמוז, ורוב הזמן שהינו בבית הכנסת; אבל מול בקשת הילדים, שכבר הפשילו שרוולים והחלו בהכנת הסעודה, נמסתי והצטרפתי למאמץ ההכנות.
פארק גורקי הוא אחד הפארקים היפים והאהובים עליי, במיוחד בשעות הלילה, עם מעט אנשים ומזג אוויר נעים. הגענו, מצאנו שולחן פנוי, פרסנו מפה, הדלקנו נרות בתוך כוסות חד פעמי וערכנו סעודת 'מלווה מלכה' כדת וכדין. האווירה הנפלאה הקשתה עלינו את העזיבה. המשכנו ללכת לכיוון הנהר הגדול הזורם מימין לפארק, שקענו במנגינות ערבות עד שהאיר השחר של שבוע חדש.
כשסטאלין נתן את ההוראה לבנות את 'פארק גורקי', הוא ודאי לא חלם שהוא יהיה כל-כך יפה כמו שהוא היום, לאחר ההשקעה הרבה בשנים האחרונות והשינויים השונים שעשתה במקום עיריית מוסקבה. ומה שבוודאי לא עלה כלל בדעתו הוא, שיום יבוא ובמוצאי שבת קודש תשב משפחה יהודית חסידית בבגדי שבת, ותאכל במקום סעודת מלווה מלכה...
ב. במסילה נעלה
ידיד קרוב שלי חזר השבוע לביתו, לאחר מסע נסיעות של כשבועיים בענייניו האישיים במקומות שונים בעולם. בשיחת טלפון הוא שיתף תובנה מעניינת אותה חווה, וחשוב היה לו לחלוק את זה איתי.
כיהודי חסידי חשוב לו לוודא מראש בכל מקום שהוא מגיע, את זמני התפילות בבית הכנסת ומקום המקווה; ובאם הוא מתכוון לשהות במקום יותר מיום אחד, הוא מברר גם אם יש בו מסעדה יהודית כשרה. בעידן של היום, זה יחסית קל לעומת השנים שחלפו. הפרטים של הרב או מנהל הקהילה המקומי מפורסמים, ובהודעה כתובה בטלפון מגיעים אליהם במהירות. התגובות שקיבל היו שונות ולפעמים קיצוניות: מברכת ברוך הבא חמה ולבבית ורצון כנה לעזור לכל שאלה, ועד תשובה קרירה וכמעט התעלמות בצורה כזו או אחרת.
"שמתי לב" מסכם לי הידיד, "כי המקומות שבהם עונים ומתייחסים בכבוד ובחמימות לאורחים, הם פורחים ומתקדמים, הכל חי ופעיל; ואלו שלא - הכל רדום ולא מתפתח"...
ג. ספינת החיים
בסוף מסכת 'יבמות', מביאה הגמרא מה שמספר התנא רבן גמליאל: "פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה, והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, רבי עקיבא שמו. וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפניי בהלכה; אמרתי לו: בני מי העלך? אמר לי: 'דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי'".
שלשום סיפרתי לחברותא שלי, איתו אני לומד בטלפון את הדף, את הפירוש ששמעתי פעם בשם הרב מאיר שפירא זצ"ל, שהגה לפני 99 שנה את רעיון לימוד הדף היומי מהתלמוד הבבלי, כי 'דף', הכוונה לדף הגמרא, וכשנתפשים ונאחזים בלימוד התורה, עוברים כל גל קשה בחיים.
וזה נכון לכל לימוד קבוע של התורה הקדושה, שהיא רחבה מני ים!
ראשית כל הלימוד היומי הקבוע בחת"ת: חומש ורש"י - כפי שמחולקים למשך ימות השבוע, תהלים - כפי שמחולק לכל ימות החודש, תניא - כפי הסדר לימוד במשך שנה שלמה. וכמובן תקנת הרבי בלימוד הרמב"ם היומי.
כל קביעת עתים לתורה, זה אחיזה הכי טובה ומאושרת בעץ החיים האמיתי.
ולתמונת השבוע שלי: שליחות ומשפחה
לכבוד התוועדות ג' תמוז, הזמנתי את ידידי רב העיר קאלוגה השליח הרב מיכאל אוישי, להתוועד עם המשתתפים הרבים בהתוועדות הגדולה, אותה ארגנו בבית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה". הוא הגיע בנסיעה של כארבע שעות, ריתק את הציבור בדיבוריו ועורר את השומעים להשתנות ולהשתפר.
בשעה מאוחרת ולקראת סיום, שיתף אותי במה שאשתו השליחה, נתנה השבוע כמה טיפים לנשים אחרות בעולם, שהתעניינו לשמוע על פעילות משפחות שלוחי הרבי בעולם.
וכך אמרה להן בין הדברים: "אנשים חושבים, כי שליחי חב"ד חיים במסירות נפש לקהילה שלהם. זה לא נכון. הם חיים במסירות נפש לילדים ולמשפחה שלהם, ורק אחרי זה - פועלים החוצה, כי אי אפשר כל היום רק לצאת ולעשות ולפעול ולארגן. אנחנו חייבים רגעים של 'סטופ'. במשפחה שלנו, למשל, מקפידים לחגוג לילדים גם ימי הולדת לבד בבית, או לעשות מדי פעם סעודות שבת עם עצמנו; כי בכדי לתת לשני, אתה צריך גם לתת לעצמך - למשפחתך. אחרי החגים הגדולים - חנוכה, פסח וסוכות - שבהם אנחנו פועלים עבור היהודים בעיר, אנחנו נוסעים למוסקבה ליומיים חופש עם הילדים, ל'טיול אחרי החגים'". היא המשיכה והביאה דוגמה מפורסמת מהרבי, שהקפיד בכל יום לשבת לשתות כוס תה ביחד עם אשתו הרבנית, ואמר שהזמן הזה קדוש והוא לא יוותר עליו, כמו שלא יוותר בכל יום על הנחת תפילין. עד כדי כך!
זו אבחנה חשובה לכל אחד מאיתנו, בכל תפקיד ומקום, לדעת לשים את הגבול ל'וורקוהוליזם' (התמכרות לעבודה על חשבון החיים האישיים), מתוך טיפול אישי וקוגניטיבי, מקצועי ויעיל.
גוט שבת!
שייע