הופעה
הופעה צילום: ISTOCK

1. כל אמן יודע בסתר ליבו שלא מסובך לבדוק את התשובה לשאלה שבכותרת בעזרת שיטה פשוטה: תשכור מקום, תכריז על מופע ותראה כמה כסף אנשים מוכנים לשלם לך כדי שתציג את האמנות שלך. בחוקי השיטה, אין להשתמש בפרסום מאסיבי או בטריקים שמורידים את מחיר הכרטיס מתחת לשווי השוק המקובל עבור כניסה למופע.

אם כרטיס עולה 150 שקלים והוכחת שאתה מצליח להביא 5000 אנשים בלי שטיקים במחיר הזה - מגיע לך מזל טוב. אתה שווה 750,000 ש"ח, לפני הוצאות.

זה שווי שוק אותנטי, בלי ניפוחים.

2. אנחנו חיים עדין בעידן שבו משלמים לפרזנטורים משום מה, אך חשוב לזכור שאלו אינן הכנסות שנובעות מהיצירה עצמה.

אמנים ותיקים וחדשים, עם מספרי צפיות לא מבוטלים, שוברים ת'ראש ולא מבינים; כיצד יתכן שזמר צעיר אחד מצליח להביא אלפי אנשים, מופע אחר מופע, בלי קומבינות ופרסום מאסיבי?

הם מפספסים את הסיפור הגדול יותר של הזמן הנוכחי: מה שעומד בעוכרי האמנים הוא הרעיונות המרכזיים של האמנות שלהם.

להוציא אנשים מהבית ולגרום להם לפתוח את הכיס - תמיד היה עניין קשה, בהיסטוריה האנושית.

במוזיקה - צורת האמנות הכי פופולארית כיום - אנשים מחפשים את מה שתמיד בני אדם חיפשו: כיוון לאושר. תקווה, שלום, אהבה, משהו גדול יותר מ'שואו'.

הביטלס עשו את זה כשהובילו 'תנועת נגד' למלחמות העולם וקראו בפשטות לשלום ואהבה.

המוזיקה עם המסרים האוניברסלים לטובת הכלל - הרימה את הקהל וגם אותם.

גם היום - יש מספיק דברים טובים לקדם. עניינים שכולנו מאמינים בהם ואינם שנויים במחלוקת (!).

כמה כבר מדברים היום על שלום ביננו, בשירים? כמה צועקים שנמאס לנו מהשיח האגרסיבי בתקשורת? כמה שרים על חיק המשפחה? כמה בוכים בשירים על כאב אוניברסלי שמעבר לבינו ובינה?

רבים מהאמנים עושים אחלה מוזיקה, אך ממוקדים בלהצליח בלבד. ספונים בחששות לגבי הקריירה ולא מבינים שניתנה להם הזכות להשפיע.

אם הם רוצים 'שווי שוק' אמיתי - עליהם לשחרר ולתת לנו ערך טוב, אוניברסלי ואותנטי שהם אשכרה חיים אותו - למען כולנו.

3. אפשר להישאר קטן ולגרור את הקהל הצעיר להקשיב לאיזה שיר מושך שלך, אבל זה ישאר במקום של עוד צפיה ביוטיוב. אנחנו חיים בתקופת הקליק בייט וכששיר צובר צפיות - כביכול מטרה כלשהי הושגה.

הפוך. גוטה הפוך. מספר צפיות רק מבלבל את האמן ומרחיק אותו מיצירת שווי שוק אמיתי.

מספרי צפיות?! כך פועלים כלי תקשורת מסויימים שתפקידם הוא בסך הכל למשוך אותנו פנימה בעזרת כותרות שמפעילות בנו יצר סקרנות נמוך או נמוך ביותר.

אנחנו יודעים שאנחנו מקליקים על שטויות, במקרה הגרוע ועל תוכן שמשנמך לנו את הלב - במקרה הגרוע יותר. זה עובד וזה נמשך. ככה זה תקשורת: קר ומושך. אנחנו ממשיכים לצרוך את זה כי קר לנו וחוזר חלילה.

אבל בתעשיה שמבוססת על חום ולב - אין מנוס מרעיונות גדולים יותר שנוסכים בנו השראה, התעלות, חזון, ערכים אוניברסלים שחוצים קהלים, מדלגים מעל הרצונות האישיים להצלחה ואומרים לנו שיהיה טוב אם רק נדבוק בטוב, בעקשנות, בביטחון ובאמונה.

קשה מאוד להיות אמן חיובי שמרים את הקהל גבוה ועמוק יותר ממסיבה קלילה.

גם לא כל אמן מוכן להתעלות קצת, לגדול בעצמו ולהרים איתו יחד את הקהל.

זה דורש עבודה פנימית אישית ואמונה שאפשר לגדול בכלל, מבפנים, במידות טובות, באהבה, בשלום. נו, בכל הדברים האלה שאנחנו מנסים לחנך אליהם.

הרבה אמנים לא גדלו במקומות שמדברים בהם בכלל על צמיחה אישית פנימית שאינה קשורה לכסף והגשמה עצמית. כשאמן שגדל בעצמו מצליח להגיע לשווי שוק נדיר - זה פותח את הלב.

הנה, הטוב והעדין מצליח, גם כלכלית. סופרייז! אפשר למשוך קהל ולהרוויח מזה גם בלי לרדת נמוך.

יש כאן מסר אדיר לאמנים וכלי תקשורת מכל הסוגים שעדין לא הבינו שאמנות ותקשורת עושים לפני הכל 'לשמה'. כדי לעשות טוב. אמיתי. בלי משחקים.

לא פלא שמי שמצליח ע"י עשיית טוב – כל שכן בתחום האמנות הקשוח - מציק לכלי תקשורת (ואמנים מסוימים?) שמתוקף תפקידם עסוקים בלמשוך אותנו בעזרת דברים נמוכים ועל הדרך משנמכים לנו את רוך הלב, בלי שנשים לב.

אולי הם יודעים שברגע שנתעלה קצת ויהיו המוני אמנים פופולאריים מהסוג שפותח את הלב - כבר לא נוכל לצרוך אותם. רק נקשיב למוזיקה עילאית, נשתה תה, נחייך ונלך לעשות עוד מעשה טוב בעולם וחוזר חלילה.

בין לבין, לכל היותר, נצרוך כלי תקשורת איכותי. כזה שלא מנסה למשוך לנו את הלב למקומות נמוכים אלא להרים אותו.

זה מה שמנסים לעשות כבר שנים ארוכות במגזין לנוער דתי לאומי "מקום בעולם" שנוצר מלכתחילה שלא על מנת לעשות כסף גדול, אלא כדי להשפיע על הנוער את ערכי הציונות הדתית. כי אמנות ותקשורת (כל שכן לדור הצעיר) עושים כדי להשפיע טוב ולא כדי למשוך גרידא.

ועכשיו מבצע ענק שיושב בול על החופש הגדול: 10 שקלים בלבד לחודשיים ראשונים ומגזין "מקום בעולם" אצלכם בבית!

להזמנת מנוי עכשיו לחצו כאן <<