אביחי שלי, חתן התנ"ך לשנת 2002, עוסק כיום בהרצאות, ראיית חשבון, ייעוץ השקעות ובתחומים רבים נוספים. בראיון לערוץ 7 הוא מספר על עיסוקיו כיום, אך גם על ילדותו כילד שאיבד את מאור עיניו בגיל ארבע בגן משחקים כאשר נפל מאחד המתקנים ורסיסי זכוכיות נכנסו לעיניו.
"הייתה לי ילדות לא קלה מבחינה חברתית. הייתי ילד מאוד מבודד ומנודה חברתית. רק אחרי שעברתי מבית הספר היסודי ללמוד בישיבה דברים התחילו להסתדר והמצב החברתי השתפר. יחד עם השיפור הזה התלתי להגים את החלומות שלי", הוא מספר.
כתוצאה מטיפול רפואי לא הוצרך כטיפול מציל חיים כשהיה בגיל שנתיים איבד אביחי את השמיעה. "לא שמעתי ולא דיברתי עד גיל ארבע ובגיל ארבע הרכיבו לי מכשירי שמיעה ואימא שלי לימדה אותי לדבר. הרבה מאוד מהסיפורים שאימא שלי סיפרה לי כדי שאלמד לדבר היו מהתנ"ך וכך השרישו בי מגיל כזה את התנ"ך. גיליתי את תחרות התנ"ך וזה התחיל להתבשל בי מגיל ארבע עד שבכיתה ט' החלטתי לעשות את זה".
אביחי מספר כי ניסה להתמודד ארבע פעמים ורק בשנה הרביעית הצליח ואף הפך לחתן התנ"ך. "זה שינה לי את התפיסה לחיים. הבנתי שאין דבר כזה בלתי אפשרי. אם מנסים שוב ושוב מצליחים ומשיגים הכול".
בעקבות ניסיונו וסיפורו האישי החליט אביחי לעסוק בהרצאות על מנת להעביר את המסרים שחיזקו אותו גם לאחרים. "איפשהו בתקופת הצבא זה קרה לי. התגייסתי ל-8200, שם הייתי שלוש שנים ותוך כדי כך הוזמנתי להרבה פורומים לספר את סיפור החיים שלי כי חידון התנ"ך נתן לי חשיפה תקשורתית לא קטנה. מצאתי את עצמי מסתובב בארץ ומספר את הסיפור והבנתי שאני יכול לעשות מזה הרצאה ולהעביר את המסר שהכול אפשרי". הרצאתו, הוא מספר, הולכת ומתעדכנת ככל שהוא עובר פרקים נוספים בחייו.
"למדתי תואר ראשון במינהל עסקים ותואר שני במשפטים. את הקריירה התחלתי בניהול השקעות. הייתי העיוור הראשון שעשה את זה. עבדתי שמונה שנים בבית ההשקעות פסגות וזכור לי שבראיון העבודה לשם המנכ"ל ראיין אותי ושאל אם אני באמת מאמין שאדם עיור יכול לנהל השקעות. אמרתי לו שכתוב בחוק שמנהל תיקי השקעות ינהל כספי לקוחותיו בנאמנות עיוורת, אז חסר לך שלא תקבל אותי כי אני גם נאמן וגם עיוור וככה אנחנו מיישמים את החוק... הוא התגלגל מצחוק מהתשובה וככה התחלתי את הקריירה".
בנוסף לכל אלה הוסיף אביחי לרזומה שלו גם קריירה של סטנדאפיסט וגם עליה הוא מספר כמו גם על חוסר האמון של רבים מהיוזמה שהחלה בהופעתו של גיא הוכמן, שם דחק בו חבר להיות אמיץ ולעלות ולהופיע. "הרמתי את היד, אמרתי לגיא שבא לי לעשות סטנדאפ, אתה זורם איתי?". גיא מצידו הפתיע את אביחי, העלה אותו לבמה ושם פצח אביחי במונולוג הומוריסטי על חייו שלו ועל מגבלותיו.
אביחי מזמין כל אחד לצחוק גם עליו עצמו, ולא מקבל את הטענות לכך שמדובר בהומור "פוגעני". מאחר וכך הוא בוחר לצחוק על עצמו. "זה גורם לאנשים להסתכל על המגבלות והחולשות שלהם בהנאה ובצחוק. הומור עבורי זה סם מרפא שאיפשר לי לעבוד את החיים שלי".
על בימת הרשתות החברתיות שנפתחה בפניו הוא מספר כי כחלק ממאבקיו החברתיים באזור הדרום נפגש עם פוליטיקאים שהמליצו לו לעבור לזירה החברתית על מנת שיהפוך מוכר הרבה יותר ובכך לקדם את מגמותיו. לפני כחודש הגיע אליו חברו, טל סיגרון, וחייב אותו לפתוח טוויטר. "הוא הושיב אותי מול המחשב, פתח לי חשבון טוויטר, נתתי את הציוץ הראשון ואין לי מושג למה אבל הוא קיבל 8000 לייקים כבר בערב הראשון, ומשם זה מתפוצץ...". בהמשך פתח טיקטוק ואינסטגרם והעצים את הפעילות בפייסבוק.
אביחי מספר על העבודה שלו כמי שאינו רואה בסמארטפון דרך אפליקציות המסייעות לו, מקבלות ממנו פקודות ומקריאות לו את מה שנכתב לו בווטסאפ וכיוצא באלה. בעבודה הוא נעזר במחשב ברייל המתרגם לו את המסמכים והנתונים הרבים להם הוא נזקק. "הטכנולוגיה מחוללת פלאים ועוזרת לי לתפקד כאחד האדם", הוא אומר.