רק לפני חודשיים, כשיצא הסרט האחרון של מארוול, כתבתי כאן שהרומן בין הקהל הרחב לבין מארוול נגמר סופית. לא מכיוון שהסרט ה28 ביקום הקולנועי של מארוול" לא היה סרט טוב, למעשה ד"ר סטריינג' בממדי הטירוף" היה סרט מוצלח למדי, אלא מכיוון שהתעייפנו.
התעייפנו מלזכור בעל פה עשרות דמויות ודמויות משנה, מי אמר מה ומתי ואיך ההיא שהופיעה לרבע שניה בסרט הנוכחי בעצם ממשיכה את קו העלילה שהתחיל בסרט הרביעי, הוזכר בתשיעי וקיבל אפילו פרק בסדרה שניתן לצפות בה רק בדיסני+. התעייפנו, פשוט התעייפנו.
זה לא אומר שנפסיק ללכת לסרטי מארוול, הנה עובדה שרק לא מזמן 'ספיידרמן: אין דרך הביתה' גרף כמעט 2 מיליארד דולר בקופות, אבל זה לא כי הוא היה מארוול, זה כי הוא היה ספיידרמן. הבאזז התקשורתי והציבורי שליוו כל סרט של מארוול מעצם היותו מארוול הלך ודעך, כמו שהוכיחו הסרטים 'האלמנה השחורה', 'שאנג צ'י' ו'הנצחיים' (אם אתם לא מזהים את השמות, אל דאגה אתם לא לבד). מה שסימל את חזרתם של סרטי גיבורי העל אל ממדיה הטבעיים של הנישה ממנה הם פרצו לפני עשור בדיוק – סרטים שמיועדים לחובבי קומיקס.
אבל, כי היה צריך להגיע אבל, כשבסופ"ש האחרון התבשרנו על יציאת לאקרנים של 'תור: אהבה ורעם', הלוא הוא הסרט ה29 ביקום הקולנועי של מארוול, היה ברור שהפעם מדובר במשהו שונה. לא כי זה מארוול, כי זה טאיקה וואיטיטי.
תור הופיע כבר בשבעה סרטים ביקום הקולנועי של מארוול מאז 2011, אבל מאז שהבמאי הניו-זילנדי המופרע (והיהודי, יש לציין) וזוכה האוסקר (על התסריט שעיבד ל'ג'וג'ו ראביט') לקח את המושכות לידיו ב"תור: ראגנרוק" הסרטים שלו קיבלו גוון אחר, הומוריסטי ומופרע יותר. גוון שבסרט החדש הוא לוקח עד לקצה.
בניגוד לרצינות התהומית בה סרטי מארוול מתייחסים לסרטים האחרים מהיקום הקולנועי, וואיטיטי מתעקש לקחת אותם בחוסר רצינות (כולל אגב את הסרט הקודם שלו עצמו) ודואג להפגין זאת כאשר הקריין (שוב, הוא עצמו) מתבלבל בשמות של דמויות מסרט אחד ומחליף בין ג'יין פוסטר לג'יין פונדה והעלילה של סרט אחר מוצגת באופן מגוחך וגרוטסקי.
"לא באנו לפה להציל את העולם" כמו אומר וואיטיטי, "באנו להינות, ולמקרה שלא הבנתם את זה קחו שתי עיזים צורחות שהוספתי סתם בשביל הצחוקים". ולמקרה שגם זה לא מספיק ברור, וואיטיטי הביא שלל חברים לשחק בהופעות אורח קטנות ולהרים את האווירה. אתם אולי אפילו מכירים שמות של חלק מהם, חברים עם שמות כמו מאט דיימון, לוק המסוורת, מליסה מקארתי (וחדי העין הבחינו גם בבעלה) ואפילו אשתו של טאיקה.
עלילת הסרט הנוכחי לוקחת את תור (כריס המסוורת') למסע שונה מכל מה שחווה עד כה – מסע לגילוי עצמי. אך הפרישה שלו לא מחזיקה זמן רב כאשר רוצח גלקטי בשם גור רוצח האלים (כריסטיאן בייל), אשר שואף לחסל את כל האלים באשר הם, נכנס לתמונה.
על מנת להילחם באיום הזה תור חייב לגייס לטובתו את חבריו ואלקירי (טסה תומפסון), קורג (טאיקה וואיטיטי) וחברתו לשעבר ג'יין פוסטר אשר להפתעתו הרבה מתגלה כמסוגלת להרים את פטישו הקסום, מיולניר, בדיוק כמו אל הרעם. יחד הם יוצאים אל מסע קוסמי מפרך במטרה לפענח את המסתורין מאחורי הנקמנות של גור רוצח האלים ולעצור אותו בטרם יהיה מאוחר מידי.
השילוב בין העלילה הלא מסובכת מדי, בלי ממדים חלופיים או צירי זמן מתנגשים, לגישה הקלילה והמחויכת של וואיטיטי יוצרים ממתק קולנועי אמיתי ששונה מכל סרטי מארוול שהתרגלנו אליהם. ממתק קולנועי שעכשיו, אחרי 28 סרטים מהיקום הקולנועי של מארוול, הוא בדיוק המשב רוח המרענן שהיינו צריכים.