התחלה// נולד וגדל בצפון הישן של תל אביב, "עיר של ים, שבה תמהיל תושבי העיר שונה מכפי שהוא היום, האוכלוסייה הדתית שלה הייתה הרבה יותר גדולה. גדלתי בעיר יפה ומרווחת, מלאה בעצים". השני משלושה אחים. לפני כמה שנים אחיו הבוגר, אלימלך, נפטר ממחלה קשה.
אבא// יעקב ז"ל. עלה ארצה עם משפחתו מאוקראינה בראשית המאה העשרים. "בן למשפחה של חסידי טשרנוביל. הוא ואחיו היו פועלי בניין ובהמשך הפכו לקבלני בניין. בסופו של דבר היו חלק מחבורת קבלני הבניין הידועים ביותר בתל אביב. אני מאוד גאה בעשייה שלו ובעובדה שהוא צמח מפועל בניין פשוט".
אמא// מלכה ז"ל. עלתה ארצה מפולין שנה לפני השואה. בפולין הייתה חברה בתנועה ציונית בשם 'עקיבא'. "כשהיא עלתה ב־1938, ההורים שלה כעסו מאוד על כך שהיא עוזבת את הבית ואת המשפחה. היא אפילו לא דמיינה שלא תראה אותם יותר. כולם סיימו באושוויץ. רק אחרי הרבה שנים למדתי להעריך את הנחישות שלה, לעזוב את הבית הנוח שלה מתוך תפיסה ציונית שארץ ישראל היא המקום שלה. בארץ היא הייתה עקרת בית וגידלה את המשפחה".
ספסל הלימודים// ביסודי למד בבית הספר הדתי בר אילן, שכבר לא קיים היום. לאחר מכן המשיך לתיכון צייטלין, "שנחשב לתיכון הדתי הטוב ביותר בימים ההם. יצאו ממנו אליטות בתחומי המשפט והרפואה. אחד מהם הוא אליקים רובינשטיין".
ילדות סרוגה קלאסית// בין לבין היה חניך בני עקיבא בסניף תל אביב צפון ואחר כך בסניף מרכז. "הייתי מתפלל עם אבי ז"ל בבית הכנסת קוממיות של הרב שלמה גורן זצ"ל. הייתה שם קהילה מאוד מחוברת לרב. בסך הכול הייתה לי ילדות סרוגה קלאסית".
רופא בלבנון// עם סיום לימודי התיכון, התגייס למסלול של עתודה אקדמית בתחום הרפואה, ולמד בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. במסגרת העתודה שירת חמש שנים בשירות קרבי בגדוד שריון בלבנון בתקופה שמיד אחרי מלחמת שלום הגליל. בהמשך עבר לתפקיד מינהלי בחיל הרפואה.
פנינה רפואית// לאחר שהשתחרר, פנה להתמחות ברפואת ילדים בבית החולים הדסה בתל אביב. "במהלך השנים התמזג בית החולים עם בית החולים איכילוב, אבל אז זו הייתה פנינה רפואית באזור המרכזי של תל אביב. בית חולים קטן ואינטימי, עם רופאים טובים".
שלושים שנה במרפאה// בסיום ההתמחות, לאחר תקופה קצרה בבית החולים לניאדו, חנך את מרפאת הילדים של קופת חולים מכבי באזור מגוריו היום - תוכנית ל' בתל אביב. "מאז אני שם. מדובר במרפאה גדולה שנותנת מענה להרבה ילדים, כבר שלושים שנה".
דבש פורץ דרך// במקביל לעבודה במכבי כרופא ילדים, פיתח שני אפיקי קריירה מרכזיים, אחד מהם הוא המחקר בקהילה. "הקמתי רשת של רופאי ילדים שמעוניינים לעסוק במחקר בקהילה, ואני עומד בראשה עד היום. חברים ברשת מעל שש מאות רופאי ילדים בישראל. עשינו מחקרים בתחומים שונים, בנושאים שמעסיקים אותנו ביומיום ברפואת קהילה. באחד מהמחקרים פורצי הדרך הוכחנו שבשיעול רגיל של ילד, דבש יעיל בדיוק כמו סירופים שנמכרים בבית המרקחת. תוצאות המחקר אף פורסמו בעיתונות המדעית".
ראש האיגוד// האפיק שני הוא העיסוק הציבורי, בתוך המסגרות של האיגודים המקצועיים של רופאי ילדים. "כבר מעל עשרים שנה אני נמצא בתוך המסגרות הציבוריות של רפואת ילדים. זה שנתיים אני עומד בראש איגוד רופאי הילדים".
תקשורת רפואית// משמש מרצה לתקשורת בבית הספר לרפואה באוניברסיטת אריאל. "חוג מאוד חשוב, שמלמד את עקרונות התקשורת בין רופא למטופל. ככל שהרפואה נהיית יותר טכנולוגית ומקצועית, חשוב לבסס ולהעמיק את הקשר ביניהם, כי בסופו של דבר אנחנו הרופאים מאמינים שהקשר האנושי, פנים מול פנים, הוא מאוד חשוב. איך מקשיבים לסיפור של מטופל, איך בוחרים את הדרך להתנסח וכדומה. אני מאוד גאה בעבודה הזאת, להנחיל לרופאים צעירים את הדרך, זה נותן להם בסיס להיות רופאים טובים".
מוביל קמפיין// לפני כעשור הוביל את הקמפיין הציבורי במטרה לעודד חיסונים נגד מחלת שיתוק הילדים (פוליו). "יש חוט מקשר בין הקמפיין דאז ובין הקמפיין הנוכחי, בשנה וחצי האחרונות, שבמסגרתו אני מוצא את עצמי בקדמת הבמה בכל עניין חיסוני הקורונה. כבר כשהתחילו החיסונים למבוגרים ראיתי לנכון להיות שותף בהובלת הקמפיין, בעיקר משום שמכל המגזרים הרפואיים - רופאי הילדים הם אלו שהחיסונים הכי יקרים לליבם. כבר מהיום הראשון להתמחות ברפואת ילדים הם לומדים על התועלת הגדולה של החיסונים לאנושות ועל היותם חלק אינטגרלי מגידול של ילד".
הפגנה מול המרפאה// "אין ספק שהאווירה של קמפיין חיסוני הפוליו ב־2013 הייתה מפנקת לעומת קמפיין חיסוני הקורונה. אז התמיכה הציבורית הייתה הרבה יותר גדולה. הרשתות החברתיות היו קיימות, אבל לא פעילות כמו היום. הפייק ניוז היה בקושי בחיתוליו. כל הדברים הללו התעצמו מאוד בשנה וחצי האחרונות. אישית, ספגתי קיתונות ברשתות החברתיות וגם עשו הפגנה מול המרפאה שלי ברמת אביב. שאגו מולי במגפונים: 'כמה פייזר שילמו לך?' ועוד פנינים כאלו ואחרות. מי שעומד בחזית ההסברה של החיסונים, חושף את עצמו לטרור של מתנגדי החיסונים, וזה מאוד מאתגר. היות שהאמונה הפנימית שלי תמיד הייתה בעד החיסון, היה לי קל יותר להתמודד עם רעשי הרקע".
החצי השני// נעה, שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב. "נפגשנו במהלך ההכשרה הרפואית שלי באוניברסיטה העברית בירושלים. עשיתי עבודה מעשית בבית החולים הדסה, שם היא עשתה שירות לאומי. היא למדה באוניברסיטת בר אילן, התחילה כעורכת דין ואחר כך עברה לתחום השיפוט".
הנחת// ארבעה ילדים. הרב פנחס גרוסמן (36), שליח חב"ד בשכונת הדר בחיפה ואיש חינוך במוסדות חב"ד במגדל העמק. ד"ר סיון לואיס (34), רופאת ילדים המתגוררת בברוקלין ועושה התמחות בגנטיקה רפואית בבית החולים מאונט סיני. ד"ר אורי גרוסמן (33), ד"ר לפיזיקה במכון ויצמן, המתגורר בשכונת רמת אלישיב בלוד. קובי גרוסמן (24), עובד בהייטק בתחום פיתוח שבבים.
אם זה לא היה המסלול// "כבר הרבה שנים שאני מוסר דברי תורה בפרשת השבוע בבית הכנסת שבו אני מתפלל באזור מגוריי. במקביל, בשמונה השנים האחרונות אני לומד דף יומי עם שיעורי הרב אורנשטיין באתר 'דרשו'. למדתי על עצמי שאני אוהב מאוד תורה, כך שאם זה לא היה המסלול, יכול להיות שהייתי מוצא את עצמי במקום תורני או אפילו אוניברסיטאי, לומד דברים נוספים. כשאסיים את הקריירה הרפואית, אולי אמצא את עצמי באחד מהמקומות האלה".
במגרש הביתי
בוקר טוב// סדר היום מתחיל בחמש וחצי בבוקר. "הולך לתפילה במניין בבית הכנסת וואהל בתל אביב, שם אני מתפלל כבר שלושים שנה. חוזר הביתה בסביבות שש וחצי, עובר על מיילים שקשורים לעבודה. אחר כך אני משתדל לעשות הליכה יומית בפארק הירקון הסמוך. חוזר הביתה ומתארגן ליום עבודה במרפאה. את כל הפעילויות הציבוריות ופעולות המחקר אני מרכז לזמן הפסקת הצהריים".
פלייליסט// "מאוד אוהב את שלמה ארצי, מסוגל לשמוע שירים שלו שוב ושוב. משהו מתחבר לי בנשמה לשירים שלו. אני הולך להופעות שלו ושומע אותו בספוטיפיי. כמו כן, אוהב את ישי ריבו. זמר נשמה יהודי. הצורה שבה הוא משלב מילים המקורות מאוד מרגשת אותי".
השבת שלי// "בגלל עיסוקיי הרבים, הרבה פעמים בסופי שבוע אני מוצא את עצמי בכנסים. אבל השבת האמיתית היא שבת ביתית וחמימה. לפעמים גם מארחים את הנכדים. שבת בבית היא שבת של תורה – אני מוסר שיעור בפרשת השבוע בבית הכנסת וואהל וצריך להכין אותו, מה שמחייב אותי לעבור על פרשת השבוע בעמקות ולקרוא ספרים חדשים".
דמויות מופת// פרופ' צבי שפירר ז"ל, "מורי ורבי בתחום רפואת ילדים, שהלך לעולמו לפני חצי שנה. אחד מהנפילים ברפואת ילדים בארץ, שזכיתי להתמחות אצלו ולקבל ממנו את הידע והחוש ברפואה קלינית". וגם הרב שלמה גורן זצ"ל, "שזכיתי להכיר אותו בצורה אינטימית בגלל שהתפללתי בבית הכנסת שלו. אישיות מאוד דינמית, חזקה, חדשנית ומנהיגה - שתמיד הלך לפני המחנה".
מפחיד אותי// "להיות משועמם ולא ליצור. לעשות היום דברים שעשיתי אתמול, בלי שיש בהם תבלין של משהו חדש".
משאלה// "ברמה המקצועית – הייתי מעוניין להיות בתפקידים בעלי השפעה, במערכת הפוליטית או בתפקיד ניהולי במערכת הבריאות ולהשפיע דרכו בצורה יותר משמעותית, כדי לנסות ליישם את השקפת העולם שלי ולהפוך אותה מהשקפה לפעילות בשטח".
כשאהיה גדול// "מקווה שאוכל לרוות נחת מהמשפחה המפוארת שרעייתי ואני הקמנו, וגם לראות את הפירות מהעשייה המבורכת שאני עסוק בה ומקווה מאוד להמשיך בה גם בעתיד".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
***