נושא הגיור קרוב לליבי מאחר שב־12 השנים האחרונות אני עובד במשרה מלאה בהכנת מתגיירים לבתי הדין של המדינה ולבית הדין בגוש עציון - מהם היושבים בארץ ומהם היושבים בכל מדינות תבל.
איני בא להביע דעה הלכתית בנושא. קטונתי. הרב מלמד כבר עשה זאת בטוב טעם והציג את הדעות השונות הקיימות בסוגיה המעשית והחשובה, איזו רמה של קיום מצוות יש לבית הדין לדרוש מהמועמד לגיור, כיצד לאבחן זאת ואיך להתייחס למי שאינו עומד ברמה הנדרשת על ידי הפוסקים "המחמירים" - לדעת הרב מלמד.
ברור לחלוטין לאן נוטה דעתו ההלכתית של הרב מלמד. הדברים נאמרו בצורה ברורה ונעימה, וזאת במגמה להוביל את כל עולם הגיור לכיוון הזה.
איני מקבל בשום אופן פסילות של תלמידי חכמים. ברור לי שדברי הרב מלמד נאמרים מתוך רצון להגיע לאמיתה של תורה, ויש להם מקום של כבוד במגוון הדעות בהלכה.
ברם המסקנה המעשית של הדברים - משמעות אחת לה.
שנים רבות נלחמה ונלחמת היהדות התורנית נגד התנועה הרפורמית וחברותיה, על כל ההשלכות שזרם זה הביא בפועל, מהרש"ר הירש עד ר' משה פיינשטיין ועד לימים אלו, מלחמת מצווה במגמות הליברליות השונות בקרב יהודי התפוצות (בעיקר). אחת מנקודות המלחמה הגדולות היא מערכת הגיור. מלחמה לה' לרבני האורתודוקסיה מדור דור נגד הגיורים הליברליים על גווניהם השונים.
הדבר בא לידי ביטוי באי־קבלה מוחלטת של המתגיירים במסגרות אלו לשורות עם ישראל. כך נהגו ונוהגים רוב רובם של גדולי ישראל בארץ ובתפוצות, ובהם הרבנות הראשית לישראל לדורותיה.
אף אחד מהם לא ייתן עלייה לתורה לגר כזה, לא יצרפו למניין, לא יערוך לו חופה וכן הלאה.
על מה ולמה הגישה הזו של רבני ישראל והעולם? מה נקודת ההבדל המעשית בין מערכות הגיור האורתודוקסיות בכל העולם ובין אלו הליברליות?
יענה כל מי שמבין אפילו הבנה מזערית: הליברלים (בימינו בעיקר הרפורמים) אינם דורשים קיום מצוות, אלא מסורת בלבד. הם מלמדים בקורסים שלהם (כן, גם בבית דניאל בתל אביב יש קורס כזה) סיפורי תנ"ך, חגים, מנהגים וכו', ומסתפקים בכך שהאדם ישמור קצת מסורת, יחגוג חגים בצורה פולקלוריסטית ויכיר מעט את היהדות.
לעומת זאת, כל בתי הדין האורתודוקסיים בעולם - חוץ מ'גיור כהלכה' והרב אמסלם - דורשים מהמתגייר ללמוד ברצינות, לשמור ולעשות את כל המצוות הבסיסיות, כגון שמירת שבת, לפחות ברמה הבסיסית. לא כל בית דין ידרוש בקיאות בהלכות בורר, אבל ודאי שידרוש חימום אוכל על פלטה ולא בישול. לא כולם ידרשו הלכות הוצאה מרשות לרשות, אבל ודאי שידרשו ללכת ברגל בשבת ולא להתנייד במכונית. כנ"ל לגבי החגים, כשרות, תפילות וברכות, וכן דרישה להיות חלק מהקהילה ומבית הכנסת. על זה נבחן המתגייר בבית הדין, ורק אם הוכיח מעל לכל ספק שזו מגמתו, יזכה לסיים את הגיור בהצלחה.
חלילה לי מלייחס לרב מלמד כיוון כזה. בוודאי שמקום של כבוד לו בין פוסקי דורנו הממשיכים את "משה קיבל תורה מסיני ומסרה...". בביתי שוכנת כבוד סדרת פניני הלכה על כל חלקיה. אך למעשה מה שיוצא ממסקנות הדברים, שהרב מלמד מציע לאמץ בנושא הגיור את שיטתו המעשית של הזרם הרפורמי, הדורש גיור מסורתי בלבד.
הרב מלמד בדבריו דוחה את השיטה הנוהגת כיום ברוב מוחץ ומוחלט של בתי הדין לגיור בארץ ובעולם, הדורשים קיום מצוות כתנאי הכרחי לקבלה ליהדות. וגם אם לצערנו ידוע שחלקם אינו מחזיק מעמד לטווח ארוך ומפסיק (ברמה זו או אחרת) לקיים מצוות, בכל זאת בית הדין רוצה לראות שכרגע באמת ובתמים דעתו של המתגייר להתמיד בשמירת מצוות, אחרת לא יתקבל. כאמור, את זה דוחה בפועל הרב מלמד שליט"א. ועל כך אני בוכה.
הכותב הוא מנהל אולפני 'גיור אישי מצטרפים לעמי'
***