את פייגלין אינני מכיר מעבר לפעילותו הציבורית, כחבר כנסת מטעם הליכוד וכיושב ראש זהות. קראתי בעניין את מאמרו על הרב אורי זוהר, ומוכרח אני לומר שאני חלוק מאוד על דעותיו. נראה שבטור הזה התכוון פייגלין לומר כמה דברים שונים שיצרו מאמר אחד, ויש צורך להפריד ביניהם.
ראשית, אני מעריך מאוד את האמונה החזקה שלו, עד כדי כך שאין לו צורך להוכיח אותה. פייגלין מאמין כי יש בכל יהודי יכולת להגיע לרמת ודאות עמוקה במציאות הא־ל; וגם אני מאמין בזה, וכמו שכתבו כבר רבותינו הקדושים. אבל אין זה אומר שאין ביכולתנו להוכיח את אמיתות היהדות. חשיבות ההוכחה היא קודם כול להבהיר שהיהדות איננה תחושת שכנוע סובייקטיבית, אלא מציאות. לא רק מיתולוגיה - ותהא זו ערכית, משמעותית ויפה ככל שתהיה - אלא היסטוריה, מאומתת בכלי בדיקה היסטוריים.
הכרה פנימית תודעתית במציאות הא־ל, ודבקות בו, היא חלק מעבודתנו שצווינו עליה בתורה, וכשהיא יֶשנה היא עוצמתית וממלאת חושים. אבל כל מי שהתנסה בעבודה רוחנית יודע שתחושות כאלה אינן בנות מילים, ומשתנות מתקופה לתקופה. הלוואי שהייתה בידי הנוסחה להרגיש קרבת אלוקים באופן קבוע. וכיוון שמחר ייתכן שאשכח בכלל את כל ה"אורות" שנדלקו אצלי אתמול, מוטב שתהא בידי גם ערובה לוגית לקיומו של הבורא.
נכון, אין בכוח תבונתי האנושית כדי להכיל את האין־סוף ואת מהותו. אבל בכוח שכלי לאמת את מציאותו, ולו על ידי מסורת ההמונים הרציפה המספרת בדיוק מופתי על המפגש ההוא, שם, למרגלות הר סיני. ידיעה זו איננה מנמיכה את ההכרה בבורא, אלא מספקת לה כר יציב ובטוח לצמוח עליו, ללא חשש שמחר יסחפו אותי תענוגות אחרים ותחושות אחרות.
פייגלין כותב: "אני מאמין באלוקים כי אין לי ברירה אחרת. אני לא מסוגל לחיות בעולם נטול משמעות... אני מאמין בא־ל כי פשוט אין טעם לחיי בלעדיו". אנשים יכולים לקרוא ולומר: "אוקיי, אז היהדות בשבילך היא סובייקטיבית לחלוטין; היא בטח לא מחייבת אותי. אני דווקא מסתדר היטב בלעדיה וחיי מלאים טעם".
הרב אורי זוהר זצ"ל סיפר בכנות על כך שמישהו האיר את עיניו להכיר באמיתות היהדות. אין לי ספק שהרב אורי חווה אחר כך חוויות רוחניות רבות והתקרב עוד יותר לבוראו, ואין זה סותר כלל את העובדה שאילולא האמת שפגש, ייתכן שהיה מחפש חוויות במקומות אחרים.
העניין של סגנון החזרה בתשובה הוא עניין נפרד, וראוי לעסוק בו, אם כי איננו קשור כלל לעיקר המאמר. רק נציין כי אף שהרב אורי זוהר נטמע לחלוטין בעולם החרדי, הוא עצמו תמך מאוד בעמותות לבעלי תשובה שמזוהים עם הסגנון שתיאר פייגלין - ישראלים שממשיכים בחייהם כמקודם, אבל עם יהדות גאה ובוטחת.
ולסיום, פייגלין חיבר את הכול גם לנשירה חרדית. כמי שמתעסק בחינוך נוער חרדי, אני יודע היטב שמה שפייגלין כתב אינו נכון, ולהפך: חרדים רבים שיצאו בשאלה מספרים כי הם פשוט החלו לכפור במוסכמות שגדלו עליהן ולחפש תשובות לשאלות שמעולם לא העזו לשאול, בין השאר - "מי אמר לי שכל זה אמת ולא מוכרים לי שקרים". היטיב לתאר זאת מוטי ברלב, מורה דרך וחרדי לשעבר, בתוכנית 'שאלה־תשובה' של 'כאן 11': "ההורים שלנו היו דור החוויה. אנחנו דור ההכרה. ההורים חוו, אנחנו כבר לא חווים, אנחנו מחפשים הכרה, ידיעה, תשובה".
הכותב הוא מחנך חרדי ומרצה בנושאי דת, מדינה וחברה
***