ביום חמישי האחרון הסתלק לגנזי מרומים הדיין הרב חיים גדליה צימבליסט (92), חבר בית הדין הגדול. מסלול חייו היה חרדי קלאסי וכלל לימודים בישיבת חברון, שם היה לחברותא עם גדולי ישראל כמו הרב יחזקאל אברמסקי והרב נח שימנוביץ. בשנת תשכ"ו התמנה לדיין בבית הדין הרבני באשדוד ולאחר מכן בתל אביב, ובאמצע שנות השבעים התמנה לאב בית הדין. היה מראשי בית המדרש לדיינות 'שבט מיהודה' בתל אביב, ובשנים תשנ"ז-תש"ס היה דיין בבית הדין הרבני הגדול. מגדולי תלמידי הרב יוסף אלישיב, מנהיג הציבור החרדי, ואף מונה על ידו לעסוק בסכסוך המתמשך בישיבת פוניבז'.
אלא שהתפנית המעניינת אירעה בעשורים האחרונים לחייו, כשהתגורר בתל אביב. שם נוצר קשר מיוחד בינו ובין ישיבת מעלה אליהו בראשות הרב חיים גנץ - תחילה בתפילות ולימוד במקום, בהמשך במסירת שיעורים, ובצמתים רבים אף היה לפוסק ההלכתי של הישיבה. "עמוד אור ענק ומשענת רוחנית מוצקה לעיר תל אביב כולה ולבית הישיבה בפרט", נכתב במודעת אבל מיוחדת שהוציאה ישיבת מעלה אליהו.
"את הרב צימבליסט הכרתי כשהגעתי לישיבת מעלה אליהו בתל אביב כאברך וכחצר"מ. גרתי שלושים מטר ממנו, וכבר בפעם הראשונה ששמעתי עליו בישיבה הוא היה הפוסק המוחלט. נכון שהיה רב פוסק לקהילה של הישיבה, אבל ידעו ששאלות קשות מגיעות אליו", מספר הרב בנימין טבדי, רב קהילה ברעננה וראש בית מדרש להכשרת רבנים, לשעבר ר"מ בישיבת מעלה אליהו. "יהודי שכל חייו עבודת ה', בכל החלקים - מידות, יראת שמיים, תפילה וכמובן תורה. ראינו אותו לומד תורה בהתמדה מאוד גדולה בבית הכנסת, מאחרי התפילה עד שעות הצהריים הוא היה נשאר עטור בתפילין. כך במשך שנים רבות מאוד. פעם בבין הזמנים הגעתי לבית הכנסת שלו וישבתי ללמוד. לפתע פנה אליי הרב, שהיה אז בסביבות גיל שמונים פלוס: 'תראה, אני הולך לשכב על הספסלים של בית הכנסת, אל תיבהל ותחשוב שקרה לי משהו, אני בסך הכול ישן כמה דקות וחוזר ללמוד'. ראיתי כמה רגישות הייתה לו לאברך הצעיר שיושב לידו שיראה אותו כך. הוא היה מבחינה אמונית־רוחנית אדם ישר, יושרה של יראת שמיים".
איך העובדה שהיה דיין חרדי התיישבה עם היותו פוסק של ישיבה ציונית־דתית?
"ברור שזה עניין של יראת שמיים ומידות. הוא כיבד את הקו של מעלה אליהו, זה לא היה בדיוק הקו שלו, אבל הוא לא פסל או הרחיק בגלל זה, אלא אדרבה, כיבד את הקו. אם בחורים צעירים הגיעו לשמוע מה הוא אומר על הלל ביום העצמאות וכדומה, הוא היה אומר: תשאלו את ראש הישיבה שלכם. למרות שהוא לא גדל על הקו של הישיבה, ולא לגמרי תמך בו, הוא עדיין כיבד אותו כקו תורני חשוב, וסבר שהתלמידים צריכים לעשות את מה שהרב שלהם מורה להם".
הרב טבדי מפתיע ומציין שהרב צימבליסט אף נהג לצטט את הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. "פעם אחת בסעודה שלישית בישיבה הוא דיבר על כך שצריך ללמוד יותר בקיאות בישיבות ושהעיון הישיבתי האיטי לא טוב ולא חינוכי, והזכיר את האיגרת של הרב קוק בתחילת איגרות א', שם הוא מספר שהוא רצה להדפיס תלמוד בכרך אחד עם תמצית דברי רש"י. אז אמר לנו הרב צימבליסט: אתם, תלמידי הרב קוק, צריכים ליישם את דבריו וללמוד יותר בקיאות. אבל הוא לא הסכים עם הרעיון של הרב קוק להדפיס תמצית של דברי רש"י, כי לדבריו את רש"י אי אפשר לתמצת. בפעם אחרת שאלתי אותי שאלה בענייני גיור, והוא הפנה אותי לתשובה של הרב קוק, שהחמיר מאוד בענייני גיור".
גם שנים לאחר פרישתו של הרב צימבליסט מעולם הדיינות, הדור הצעיר של הדיינים הרבה להתייעץ עימו. "הוא נחשב לאחד מעמודי התווך של בתי הדין, מהמצוינים שבדיינים, מהדיינים המבוגרים של הדור הקודם שהעריכו אותם. המון היו מתייעצים איתו", מספר הרב אליעזר איגרא, חבר בית הדין הגדול. "כשהיינו דיינים צעירים היה מקבל אותנו בסבר פנים יפות ועונה לנו בנחת. התייעצתי איתו כמה וכמה פעמים ותמיד הכול בנחת, במידות טובות, בפיקחות ובהבנה מתוך ידיעה עמוקה. כשהוא היה בישיבה בתל אביב הייתי פוגש אותו ומנצל את הזמן לדבר איתו על כל מיני דברים הלכתיים".
"אולי" שנשאר 12 שנים
הרב צימבליסט לא הרבה להתבטא בנושאים ציבוריים, אך לפני קרוב לשנה, לכבוד כנס רבנים למאבק ברפורמת הגיור שרצה להעלות סגן שר הדתות מתן כהנא, קרא הרב צימבליסט בסרטון מיוחד לשמור על מעמדה של הרבנות הראשית לישראל ויצא נגד גיור ללא קבלת מצוות. "כנס הרבנים הוא מאבק לשם שמיים וחשוב מאוד כדי שלא יוציאו את הגרות מידי הרבנות הראשית וימסרו אותה בידי אנשים חילונים שלא מבינים מה זה קבלת מצוות והם בעצמם לא שומרי מצוות. גרות בלי קבלת מצוות זה שום דבר, רק תרמית", אמר בפתח דבריו. "כשנוסדה המדינה וחיברו את הדת למדינה, חוק נישואין וגירושין, גרות וכדומה, הבינו גם החילונים שבשביל לשמור על שלמות העם, העניינים הללו חייבים להיות בידי הרבנים, שהם ממשיכי המסורת של כל הדורות. אם חס ושלום יקבעו את הגיור אנשים שאינם שומרי תורה - מה יהיה כאן? תהיה התבוללות. גם אם אדם יקבל תעודת גיור הוא יישאר גוי. כל כך הרבה נאבקים בהתבוללות בחו"ל ומשקיעים מאמצים אדירים, והנה כאן בארץ ישראל רוצים לתת לה גושפנקה חוקית. נותנים לו שם יהודי והוא לא יהודי! התוצאה תהיה לרעת החילונים יותר מאשר לרעת הדתיים. זה יגרום לאט לאט להפרדת הדת מהמדינה, יעזור לאלו החפצים במדינת כל אזרחיה ולא במדינה יהודית. בשביל זה מסרו את הנפש במשך דורות? הרבה קורבנות נפלו כדי שתהיה מדינה לעם היהודי".
הרב טבדי מרחיב על משנתו ההלכתית: "הוא היה מחמיר בענייני גיור והיו לו עמדות ברורות בנושא, לכן הייתה לו מחלוקת גדולה עם הרב דיכובסקי. מצד שני, בענייני טהרת המשפחה הייתה לו שיטה מיוחדת בענייני מראות לקולא, כולם שימשו אותו וממנו קיבלנו את השיטה. גם כשתלמיד שאל אותו לפסקים הלכתיים על קירוב רחוקים, הוא ניסה לבוא בעין טובה ונזהר לא להיות תוקע עצמו לדבר הלכה".
הרב טבדי גם נותן דוגמה שחווה בעצמו, וממנה ניכרת דאגתו לרוחניות של כלל האומה עד כדי הליכה לקולא בסוגיה הלכתית. "הציעו לי בתל אביב להעביר שיעור תורני בתיכון חילוני, והיו שם בין השאר בנות שלא לבושות צנוע. פניתי לרב בשאלה אם מותר לומר דברי תורה באופן הזה. הרב ענה: 'שאלה קשה ולא קלה. אם אתה לא אומר מימרות חז"ל ופסוקים, יכול להיות שמותר, אולי מטעם 'עת לעשות לה' הפרו תורתך'. זו סברה, אבל אני לא רוצה לפסוק, צריך לשאול רבנים גדולים: האם דין דאורייתא לא לומר דברי תורה מול טפח מגולה מתבטל פתאום בגלל 'עת לעשות לה''", חתם הרב צימבליסט. הרב טבדי מוסיף: "בהרבה שאלות ששאלתי אותו הוא לא רצה לפסוק. הוא לא חש שיש לו אחריות אישית לפסוק בדברים קשים, אלא רצה שהדברים יהיו בהסכמה".
אך גם מהספקות למד הרב טבדי רבות. "בגיל 25 שאלתי אותו אם אפשר לצרף ללחם משנה עוגייה, כלומר אם יש לי לחם אחד ואני רוצה לצרף אליו עוד עוגייה אחת שיש בה כזית - ראיתי שהרב אליהו פסק שאפשר לצרף, ורציתי לשמוע את דעתו של הרב צימבליסט. הרב חשב חצי דקה ואמר 'אולי' עם תנועה ביד. 12 שנה אחר כך, כשחזרתי על הלכות שבת בעיון, באתי אליו ושאלתי את אותה שאלה, והרב ענה לי באותה צורה בדיוק - כמה שניות מחשבה ואז 'אולי אפשר'. זה יהודי שאפילו ה'אולי' שלו נשאר אותו 'אולי' אחרי 12 שנים.
"עוד אירוע הלכתי מאוד מעניין היה בשמחת תורה אצלו בבית הכנסת. ראיתי שאחד המתפללים בא אליו יחסית בשקט: אני אבל על אבי בתוך השלושים, האם מותר לי לרקוד עם ספרי התורה? ענה לו הרב: אם היית שואל אותי לבד, הייתי צריך לחשוב על כך. עכשיו ששאלת אותי ויש פה עוד שלושה אנשים, ממילא אם לא תרקוד עם ספר התורה בשמחת תורה זה ייחשב לאבלות בפרהסיה".
מבחן סיכה ברש"ש
בדרכו ההלכתית הלך בקו של רבו המובהק, הרב יוסף שלום אלישיב. "בשאלות קשות שאל את הרב אלישיב, והפוך - כשהרב אלישיב לא היה יכול לענות היה שולח אליו, ולכן מינה אותו הרב אלישיב לבורר בפוניבז'. חוץ מההערכה של הרב אלישיב אליו, מינו אותו בגלל שהיה אדם ישר דרך, הולך בתומו, נקי מכל גינון ואינטרס חיצוני.
"הרב צימבליסט היה עולה בחגים להקביל פני רבו ברגל. כשהרב אלישיב נפטר הוא סיפר לנו שכל הסיפורים שמספרים עליו כאילו היה אדם קר ולא אנושי, לא נכונים. הוא אמר שבכל פעם שהיה מגיע אליו הוא היה נעים, חייכן, מאיר פנים ולא נוקשה. אנחנו רחוקים מהרב אלישיב ותמיד הוא נתפס בעינינו חמור סבר, ציור שהיה בדמיונם של המציירים, אבל הרב צימבליסט סיפר את האמת - שהוא היה עדין, נחמד ומאיר פנים, אנושי ורגיש, ויחד עם זאת תלמיד חכם עצום".
לסיום מבקש הרב טבדי לחתום בסיפור על הגאונות של הרב צימבליסט. "למדתי בבא קמא בעיון והייתה לי קושיא על המהרש"א, באתי אליו לשאול אותו מה הוא חושב עליה, ענה לי הרב: הרש"ש שואל את זה. פתחנו ביחד את הרש"ש וראינו שאין כזה רש"ש, אז הוא חשב כמה שניות ואמר: זה רש"ש לא כאן, אלא כמה דפים קדימה. הדהים אותי איך היהודי מונח בתורה בפשוטה, יודע את התורה כמו שהיא. חזרתי הביתה נרגש כולי".
***