נפתח באמת חשובה שמביטה למציאות בעיניים: ההתרגשות הגואה בישראל לקראת ביקורו של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן בישראל הייתה מוצדקת וראויה כמובן, אבל גם במערכת המדינית בירושלים יודעים כי הסיבה העיקרית לבואו של הנשיא לאזור היא מה שיתרחש בסוף השבוע בג'דה שבסעודיה, שם יפגוש ביידן מנהיגים של מדינות ערביות מהאזור, ובעיקר את הנסיך הסעודי מוחמד בן סלמאן.
הנשיא האמריקני יודע שעבור רבים בארצו, רצח העיתונאי ג'מאל חשוקג'י, שעל פי טענת ביידן עצמו נעשה בהוראה רשמית של מוחמד בן סלמאן, הוא בלתי נסלח. אז מה מוביל אותו בחזרה לג'דה ולריאד? התשובה היא שגורמים בממשל האמריקני הבינו בשנים האחרונות כי ארצות הברית אינה יכולה להבטיח את ביטחונה הכלכלי והלאומי ללא סעודיה כבעלת ברית מרכזית.
בשנים הקרובות המדינה תמשיך לעמוד במוקד מגוון אינטרסים חיוניים לארצות הברית, לרבות ביטחון ימי בים האדום ובמפרץ הערבי, סיכול טרור והתמודדות עם איומים מצד איראן ושלוחותיה האזוריות. אף שארצות הברית אינה תלויה בנפט מהמזרח התיכון, לפחות חלק מבעלות בריתה באירופה ובמזרח אסיה יהיו תלויות בו יותר ויותר ככל שיתרחקו מהנפט הרוסי. לכן החליט ביידן לשנות קו מחשבה ולשקם את היחסים עם סעודיה.
הוא אף פרסם ב'וושינגטון פוסט' מאמר שיצדיק את סיבוב הפרסה שעשה, וכתב: "המטרה שלי בביקור היא קידום שותפות אסטרטגית שמתבססת על אחריות ואינטרסים משותפים, תוך נאמנות לערכים אמריקניים מהותיים".
"כדי לשמור על ארצות הברית בטוחה וחזקה, אנחנו חייבים להיות בקשר עם מדינות שיעזרו לנו בכך, כמו סעודיה", הוסיף ביידן.
מרטין אינדיק, לשעבר השליח האמריקני למזרח התיכון ושגריר ארצות הברית בישראל, אומר כי לולא הסיטואציה הנוכחית, ביידן לא היה שוקל אפילו לנסוע לסעודיה. "אלמלא משבר הנפט שנובע מהמלחמה באוקראינה, ההשפעות הכלכליות והרצון לאותת לאיראן, הממשל לא היה מעלה על דעתו מהלכים של התקרבות לסעודיה, ודאי לא יצירת ברית משמעותית כמו זו שהוא מכונן כעת".
אינדיק ואחרים אמרו בשבועות האחרונים כי הביקור בישראל לפני ההגעה לסעודיה נועד, בין היתר, להבהיר לציבור האמריקני כי ביידן אינו מתקפל, אלא מייצר הזדמנות ממשבר. זה אולי מסביר את ההתעקשות של הנשיא על הביקור הזה למרות שישראל נמצאת כבר בתוך תקופת בחירות ואמירות שונות שלו עלולות להיתפס כהתערבות בוטה בענייני המדינה.
בן רודס, לשעבר סגן ראש המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית, ניסה להסביר את החלטתו של הנשיא המכהן. "לאחר ששירתי בבית הלבן, אני מבין את הגורמים שככל הנראה ביססו את החלטתו של ביידן. מכיוון שמחירי הנפט פוגעים קשות בצרכן האמריקני, כל סיכוי להגדלת תפוקת הנפט הוא דבר שראוי לשאוף אליו, במיוחד על רקע קמפיין בחירות אמצע הכהונה נגד הדמוקרטים".
לדבריו, "בנוסף לכך, בעוד המלחמה באוקראינה נמשכת, ארצות הברית רוצה להישמר מפני נפילת ממשלת סעודיה לזרועותיהן של רוסיה וסין. כאשר מדינות המפרץ הערביות כמו איחוד האמירויות ובחריין מאמצות את הסכמי אברהם, לארצות הברית יש גם אינטרס פוליטי פנימי וגם אינטרס גאופוליטי להוסיף מומנטום לתהליך הנורמליזציה.
"מסיבות אלה, ההבטחה הגדולה של 'הצבת זכויות האדם במרכז מדיניות החוץ האמריקנית' הונחה בצד. אפשר אפילו להעלות טיעונים שההליכה לקראת סעודיה בטווח הקצר יכולה לשרת מטרות דמוקרטיות בטווח הארוך".
רודס טוען שארצות הברית צריכה לנהוג כלפי סעודיה במדיניות של כבדהו וחשדהו. "ארצות הברית צריכה לעבוד עם סעודיה בדיוק כפי שאנחנו עובדים עם הרבה מדינות בעולם. אנחנו לא בוחרים תמיד את השותפות שלנו, כי יש גם אינטרסים נוספים, אבל אנחנו כן יכולים לבחור את רמת הקשר ורמת האינטימיות של היחסים".
פגישה למטרות ריכוך
ד"ר מיכל יערי, מומחית למדינות המפרץ הערביות מאוניברסיטת בן גוריון והאוניברסיטה הפתוחה, חושבת כי היחסים בין סעודיה לארצות הברית מורכבים מאוד. "לבית המלוכה הסעודי קשה עם נשיאים דמוקרטים. הם לא הסתדרו עם אובמה ועם ביידן, שהרבה לבקר בצורה מאוד משתלחת את בית המלוכה הסעודי לגבי זכויות אדם. לעומת זאת, בתקופות של נשיאים רפובליקנים כמו בוש הבן והנשיא טראמפ, היחסים בין שתי המדינות היו טובים ומפותחים מאוד. גם ארצות הברית וגם סעודיה מבינות שהן זקוקות זו לזו, גם אם לא באופן סימטרי. הברית הזו נמשכת מעל שמונים שנה והיא מאוד יציבה. היא ידעה עליות ומורדות, אבל אף אחת מהמדינות לא תוותר עליה".
ביידן בעצם התחיל את הקדנציה בריחוק מהסעודים ודי אולץ להתקפל.
"כרגע ביידן מגיע מעמדת נחיתות, מבוכה וקושי. הוא לא מגיע כאיש החזק ביותר בעולם בעיני הממלכה הסעודית".
גם המזרחן ד"ר דרור מנור מסכים עם הטענה שביידן היה מעדיף שהדברים ייראו אחרת. "לביידן אין ברירה, הוא יודע שסעודיה היא המדינה העיקרית שתוכל לעזור לו בנושא הזה. בחודשים האחרונים הסעודים עשו לו צרות בקשר לאספקת הנפט וייצוא הנפט. ביידן ירצה לפייס את מוחמד בן סלמן כדי שארצות הברית תקבל את כל כמויות הנפט שהיא זקוקה להן במשבר שנוצר. אין לו ברירה אלא להתחנף לנסיך, כי ארצות הברית נמצאת במשבר אנרגיה חמור".
איך ביידן ינסה לפייס את הסעודים?
"הוא יכול להסכים שהדיפלומטיה האמריקנית תתייחס הרבה יותר יפה לסעודים, וכך גם מחלקת המדינה, הרשויות והפקידים האמריקנים. שיופשר הקיפאון שהחל כשביידן נבחר. ביידן סירב להיות בקשר עם הסעודים לאחר פרשת רצח חשוקג'י בידי הסעודים באיסטנבול. עכשיו ארצות הברית תהיה חייבת לעשות מהלכים כדי להביא להזרמת הנפט הסעודי אליה, ולכן למרות שהוא היה עקשן כל כך בעמדתו אחרי רצח חשוקג'י, ביידן יודע שהוא צריך את בן סלמן. הוא יודע שאם הוא יפגוש אותו בעצמו הדבר ירכך אותו והוא יוכל לסייע לו במידה רבה".
פרופ' איתן גלבוע, מומחה לארצות הברית מאוניברסיטת בר אילן וחוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון, מסביר כי בעצם ביקורו של הנשיא ביידן מבוסס כולו על אינטרסים – לא רק בהקשר הסעודי אלא גם בהקשר הישראלי. גם לדעתו, אלמלא ביידן היה עכשיו במצב הכלכלי והפוליטי שלו, ייתכן מאוד שלא היה מגיע לא לישראל ולא לסעודיה.
"מתחילת כהונתו של ביידן נפגעו באורח קשה מאוד היחסים בין סעודיה לארצות הברית, לאחר שהממשל הדליף חקירה של רשויות הביון האמריקניות שלפיה מחמוד בן סלמאן היה האחראי הישיר למותו של העיתונאי הסעודי־אמריקני ג'מאל חשוקג'י, ואחר כך גינה אותה גם על המלחמה בתימן. במקביל, ביידן הסיר את החות'ים מרשימת ארגוני הטרור בתימן. שני הצעדים נועדו כביכול להוריד את גובה להבות הלחימה בין החות'ים לסעודים. בפועל, כמובן, כרגע קורה בדיוק ההפך.
"לכל אלה מצטרפים גם מחירי השיא של הדלק בארצות הברית ומצב כלכלי לא טוב במיוחד במדינה, ולכן המטרה היא להביא לכך שמדינות המפרץ, ובעיקר סעודיה, יגבירו את ייצור הנפט באופן משמעותי כדי לחפות על החוסרים שנגרמו כתוצאה מהסנקציות על רוסיה שבאו בעקבות המלחמה באוקראינה", הוא אומר.
האמריקנים באמת מעוניינים בקרבה לסעודיה?
"ארצות הברית כבר לא מצליחה להיות השוטרת הבינלאומית, אז היא ממירה את התפקיד בבריתות. אני רואה את הצעד הזה וההתקרבות לסעודים לא בתור משהו שיש לו הרבה תוכן, אלא כצעד שיש בו איום כלפי איראן. הרי האמריקנים אומרים שהם רוצים לחזור למשא ומתן על הסכם הגרעין מ־2015. הועידה האסטרטגית בג'דה עם המדינות הערביות רומזת לאיראן שיש להם הזדמנות אחרונה בהחלט לחזור להסכם הגרעין, אחרת ארצות הברית תוביל הקמת ברית הגנה אזורית במזרח התיכון שלא תהיה טובה לאיראנים".
איך ביידן מסביר את מחיקת כל הטענות המוסריות נגד הסעודים?
"הדמוקרטים אוהבים לדבר על עקרונות של מוסר, והם הוקיעו את הסעודים על הפרת זכויות אדם - אבל באותו זמן ניהלו מגעים עם איראן, אחת המדינות שבהן יש הכי הרבה הפרות של זכויות אדם. המוסר הדמוקרטי הוא סלקטיבי, ולכן עכשיו, כשהוא צריך את הסעודים - כל העקרונות שביידן התעקש עליהם במשך כמעט שנה נזרקו לפח.
"ביידן כתב השבוע מאמר ב'וושינגטון פוסט' שכל מטרתו הייתה להצדיק בעיני הציבור שלו את נסיעתו לסעודיה. בעיניי זה ביזיון שנשיא נדרש להצטדק בעיני הציבור, אבל זה נובע מכך שלאחר שיצא נגד סעודיה ולא רצה להזמין את בן סלמאן, הוא מבקש להסביר את עמדתו לאמריקנים. ביידן דחה את הביקור בחודש שלם כי הרגיש שהוא לא מוכן אליו והוא רצה להביא הישגים גם מול הצד הפרוגרסיבי במפלגה שלו, שרואה בחלק ממדינות המפרץ מדינות מפגרות שהאמריקנים לא צריכים לחתור לקשר איתן".
הנשיא משתמש גם בעניין הישראלי כדי לתרץ לאמריקנים את ההגעה לסעודיה?
"ממש כך. הוא רוצה להראות כלפי פנים שההתקרבות לסעודים היא לא מהלך בודד, אלא מדובר גם ברצון לקרב בין ישראל וסעודיה. אם הוא יוכל להגיד ששדרג את יחסי ישראל וסעודיה, זה ייתן לו נקודות בבחירות האמצע בנובמבר. הביקור הזה נועד בין היתר גם לצורכי פנים ולהצגת הישגים לבוחרים במזרח התיכון.
"הרי בתנאים רגילים אף נשיא אמריקני לא היה בא לכאן בתקופת בחירות, אם כי זה קרה עם קלינטון ב־1996 ובוש האב ב־1992. ביידן פשוט לא יכול להרשות לעצמו לחכות, ולא אכפת לו שיאשימו אותו שהוא מתערב בבחירות בישראל. אני חושב שביידן גם מעוניין למנוע חזרה של נתניהו לשלטון בעצם ביקורו כאן".
הקמפיין מכוון הביתה
הסיפא של דברי פרופ' גלבוע מציגים למעשה את שורת הרווח שביידן מקווה להשיג מהביקור. לשם כך ההצהרות יהיו פומפוזיות, וההסברה ויחסי הציבור של ההישגים יהיו מוגדלים מאוד. בסביבת הנשיא מקווים לקבל מומנטום כלשהו מהביקור לקראת בחירות אמצע הקדנציה בנובמבר, שבהן, על פי כל הסימנים, הדמוקרטים עומדים לאבד חלק מכוחם בקונגרס ובסנאט בגלל חוסר שביעות רצון אמריקני מובהק מתקופת כהונתו של ביידן.
לסעודים האינטרס הזה מתאים מאוד, ואילו בישראל הדעות עליו חלוקות. הסעודים מעוניינים בקרבה האמריקנית, והם חשבו שיצטרכו לעבוד קשה הרבה יותר כדי להשיג אותה. הנסיבות שיחקו לטובתם, וכעת הם בעיקר מקווים להשיג מהביקור הזה כמה שיותר – הן ברמה הביטחונית והן ברמה המדינית־דיפלומטית.
למעשה הסעודים הרוויחו מעצם זה שהפה שאסר יהיה הפה שהתיר: את הקמפיין נגד סעודיה הוביל ביידן בתקופת הבחירות לנשיאות, ולאחר מכן מהרגע שנכנס לבית הלבן; כעת ההיסטוריה מכריחה את הנשיא לשחר לפתחו של אותו אדם שהאשים ברצח ובפגיעה בזכויות אדם ולרצות בקרבתו, כשכל הצידוקים והטענות מגויסים כדי שהמהלך הזה ייראה טוב בעיני הציבור האמריקני.
השאלה הגדולה שתישאר מרחפת לאחר הביקור הזה היא כיצד תושפע מערכת היחסים האמריקנית־סעודית אם פרמטר אחד משמעותי מאוד ישתנה בה: אם איראן וארצות הברית יחזרו להסכם הגרעין, השותפות עם הסעודים עלולה להיזנח במהרה. בסעודיה יודעים זאת היטב, וכעת גם הם יצטרפו ללחץ ולמסרים נגד הסכם הגרעין שישראל מטפטפת באוזני האמריקנים מאז עליית ביידן לשלטון.
***