אהוד בנאי
אהוד בנאיצילום: אלדד שושן

לקראת סוף שנות השבעים אהוד בנאי הצעיר צפה בכתבה טלוויזיונית של יוסי גודארד על יהודי אתיופיה, ה"פלאשים" כפי שקראו להם אז.

הכתבה הזו ריתקה אותו, ובמיוחד רגע מסוים בו נראו על המסך שלושה כוהני דת, קייסים, קוראים בספר תורה עתיק לצד מדורה. "כשאור האש מרצד על פניהם החכמות הם נראו לי כמו אברהם יצחק ויעקב" הוא מספר.

"ימים חיפשתי את דרכי ביהדות, ובמהלך מסע המחקר הזה עלתה לי שאלה על הפער בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה. הסיפור של האתיופים, ששמרו על זהותם העברית ללא התורה שבעל פה, סיקרן וריתק אותי מאוד. הבנתי שהם במצוקה גדולה שם באתיופיה אבל לא מעלים אותם לארץ ישראל בגלל הספק לגבי יהדותם".

אז הוא כתב שיר. השיר, שנקרא "אחים שחורים", נטמן במגירה ונשכח, אבל עשר שנים לאחר מכן הוא יצא ממנה בכדי לשמש בסיס לשיר "עבודה שחורה" שפותח את אלבום הבכורה שלו - אהוד בנאי והפליטים.

"יש שירים שמתעצמים עם השנים" מספר בנאי, "אתה כבר לא שר אותם, אתה חי אותם ומתרגש מהם בכל פעם מחדש. אני אוהב להתחדש עם השירים האלה, לגלות אותם שוב ושוב".

"והנה בא תום כהן וביחד עם תזמורת ירושלים מזרח ומערב נותן לשיר הזה עוצמות ועומק שלא יכולתי לדמיין"

"עכשיו מה שנשאר זה לקוות שהעם היושב בציון ישכיל להבין שהוא כמו גוף אחד שבנוי מאיברים שונים", מסכם בנאי, "כל איבר וחלק שומר על הייחודיות שלו, על האופי שלו, אבל חייב להיות איזון בין שמאל לימין, בין לבן לשחור, בין מזרח למערב".