א. חיי הרוח
השעה קרובה לאחת בלילה. רחוב מעסנציקאייא במרכז העיר, המקום הומה אדם מגוון הממלא את מקומות הבילוי באזור. אני מופתע מברכות 'שלום' או 'שבת שלום' מאנשים שונים למראה לבושי השבתי. לפתע ניגש אדם הנראה כאיש עסקים בגיל הבינוני, קצת מתנודד מצד לצד, מגיש את ידו ומחייך חיוך גדול. "אביך או אמך יהודיים"? הוא נשאל, כי אולי אפשר לדוג כאן נשמה יהודית ולהזמינה לבית חב"ד הקרוב. הוא פותח את הכפתור העליון בחולצתו, ומראה מגן דוד זהוב התלוי על צווארו, "אני אומנם לא איתכם בדם, אבל איתכם ברוח" - הוא אומר בחיוך של הערכה, ונעלם לחפש להרטיב את גרונו בעוד קצת 'לחיים'...
זה עתה היינו בפלנטה אחרת. בבית חב"ד 'צ'יסטי-פרודי' הסמוך. אור השבת זוהר וגובר על הכל, אני מלווה בידידי רב הקהילה הרב שמואל קופרמן, בדרך חזרה לביתי. 'שמוליק' הוא נקרא בפי כל, כל ילד וכל מבוגר מרגיש כלפיו כידיד אישי, ולא פלא שהמקום היה גדוש במתפללים, גם כשהשבת נכנסת בשעה מאוחרת כזו.
בשבת שעברה, לשם גיוון ושינוי, נסעתי בערב שבת במונית מביתי לאזור זה, התפללתי וסעדתי יחד עם הקהילה הנפלאה שבנה הרב קופרמן בעשר אצבעותיו כאן במרכז הראשי של העיר, ומגוון מרתק של יהודים ממלא את המקום לתפילות וסעודת השבת, וגם בשאר ימות החול הפעילות במקום מדהימה ומפעימה רוח ודם יהודי בהמוני צעירי המקום.
ב. הן עם כלביא יקום
לאחר ההליכה בליל שבת קודש במרכז העיר מצד אחד, מצאתי את עצמי בשבת אחר-הצהרים בהליכה לצד האחר של מרכז העיר. הפעם לבית הכנסת 'בלשוי ברוניא'. גם כאן, על אף השעה המאוחרת של מנחה וערבית, המקום גדוש במתפללים, המתקבלים אישית ובחיבה על ידי רב המקום הרב יצחק קוגן.
עם צאת השבת, מציע לי ידידי הרב משה לביא להתלוות אליו לביתו לסעודת 'מלוה מלכה'. שמחתי להזמנה שהתבררה כמוצלחת ומעניינת, ולשולחן הוגש מזון טעים וטרי ממטעמי 'זלטה' המפורסמים, לצד 'ערק' סורי ו'חילבה' תימני ערבים לחיך, מעשי ידיו של ר' משה עצמו.
כשנכנסנו לבניין מגוריו שברחוב 'טברסקאייא' הראשי, שמתי לב כי במקום נערכים שיפוצים שונים. מתברר, כי לפני כשבוע פרצה דליקה גדולה בקומת הגג - עליה דווח רבות ובהבלטה בתקשורת העירונית. כוחות הכיבוי הציפו את הבניין בכמויות אדירות של מים במטרה לכבות את השריפה, ובעיקר כדי למנוע את התפשטותה, אלא שהדירות העליונות הסמוכות לגג התמלאו במים. בשוך הסערה שבו המשפחות לדירותיהן, ומשפחת לביא הופתעה לגלות, כי על אף שדירתם נמצאת בקומה שמתחת לדירה השרופה, היתה הדירה בחסדי שמים יבשה לחלוטין!
הדבר לא מפליא, שכן בית שבני המשפחה שבו עוסקים בהרבות תורה וכשרות, וזוכים לארח בכל הסעודות אורחים רבים - זוכים בוודאי להגנה שמימית מיוחדת.
ג. כבד את אביך!
שלשום בשעת בוקר מוקדמת, על צג הטלפון הנייד שיחת טלפון מחו"ל. האיש מציג את עצמו כנציג של ארגון יהודי מפורסם, ומבקש עזרה לקשיש המאושפז בטיפול נמרץ באחד מבתי הרפואה כאן בעיר. הוא מספר, כי בארגון התקבלה פנייה מיהודי תושב ארה"ב שאביו התאשפז במוסקבה, ובקשתו כי הארגון יפעיל את קשריו לסייע לאביו הנמצא במצב רפואי קשה מאוד.
קיבלתי את הפרטים הבסיסיים, שם האיש, מקום בית הרפואה והמחלקה בו הוא שוהה, ובחסדי שמים נזכרתי בידיד יקר המכיר את בית הרפואה מקרוב. העברתי לו את כל הפרטים, עם בקשה שהוא אישית יראה מה ניתן לעשות למען החולה, שכן המשפחה ממש מבקשת ומתחננת לעזור לאביהם המבוגר.
לא עבר זמן רב והוא חוזר אליי ומספר, כי הוא דיבר ישירות עם הרופא במחלקה, ולדבריו מצבו של החולה אכן קשה ביותר, והוא שרוי ללא הכרה כבר מספר ימים. משכך, אין צורך בשלב זה לשלוח אוכל כשר, ביגוד או עזרה אחרת. לבקשתו האישית, הבטיח הרופא לעשות ככל יכולתו ולעדכן כאשר המצב ישתנה. "מבקשים ממני מה שהם לא מבקשים מעצמם" פלט הרופא ואמר. "מה הכוונה"? תמה ידידי, והרופא סיפר לו בכאב, כי כאשר הקשיש הגיע אליהם היה עדיין בהכרה, ולשאלת הרופאים אם יש לו בני משפחה סיפר, כי התאלמן לפני כמה שנים, ויש לו בן ונכדים בארה"ב, אלא שהפעם האחרונה בה באו לבקר אותו, היה לפני עשרים שנה! הזדעזעתי כולי. כואב לי על האב, אך כואב לי גם הבן ומשפחתו שמפספסים את המצווה הכי גדולה בתורה: "מצוות כיבוד אב ואם".
ולתמונת השבוע שלי: חיים של תורה
שניהם מהדמויות המוכרות מאוד בבית הכנסת המרכזי 'מארינה רושצ'ה'. אומנם שיבה נזרקה כבר בזקניהם, אבל רוח צעירה נושבת בקרבם, מתוך טוב לב ורצון תמידי לסייע לשני ברוחניות ובגשמיות. השבוע גיליתי עד כמה קרובים הם זה לזה, וכיצד נוצר הקשר ביניהם. היה זה כשהרב ברוך קליינבערג שלח אליי הודעה, ומבקש-מזמין להגיע להתוועדות חסידית קצרה לאחר תפילת שחרית, ואם לא הספיק לי להיות מופתע על בקשתו להגיע, אני רואה אותו טורח בעצמו להכין את הכיבוד על השולחן בהתלהבות רבה.
הרב חיים מאכלין מסיים לקפל את הטלית ותפילין, ומגלה כי הכל ערוך ומוכן. הוא מוזג לסובבים ולעצמו כוסיות לחיים, שכן היום חל היארצייט הראשון של אביו ע"ה.
מול הרב קליינבערג הוא פותח את סגור ליבו, ומספר לנו על הפגישה הראשונה שהייתה להם לפני כ-35 שנה בבית הכנסת פדול בקייב. ר' ברוך קליינבערג היה אז בחור צעיר שנשלח ממוסקבה כמו שאר הבחורים, כדי ללקט נשמות בהתעוררות הגדולה ששררה אז כאן בכל האזור. הרבה יהודים הוא הצליח לקלוט, אחד ומיוחד שבהם זה ר' חיים מאכלין, בוגר יחידות עילית בצבא הסובייטי, ומאז אותה הנחת תפילין ראשונה על ידי ר' ברוך, פתח בחיים של תורה וחסידות רצופים. חתונתו, שנערכה כאן באולם בית הכנסת לפני כעשרים שנה, זכורה לי ולכל מי שהשתתף בה כחתונה שמחה במיוחד, עד שגם הקירות רקדו אז בשמחתם המרוגשת והגדולה של משפחת מאכלין.
במשך שנים רבות, הוא ואשתו היקרה השקיעו כאן בקהילה, ואתמול טסו עם ילדיהם לשליחות חדשה בארה"ב, כשהם מלווים בברכות נרגשות של כל הקהילה האוהבת והמעריכה.
גוט שבת!
שייע