סרט הילדים "המפלצת מהים" מככב בראש רשימת הסרטים הנצפים של נטפליקס בישראל, וכשמסתכלים ברשימת הקרדיטים אפשר גם בהחלט להבין את הסיבה – הבמאי זוכה האוסקר כריס וויליאמס.
וויליאמס הוא אחד היוצרים הכי פורים בסצנת הקולנוע לילדים, וגם אם לא זיהיתם את השם שלו, את שמות הסרטים שיצר אתם בוודאי מזהים. מולאן? הוא כתב. הקיסר נפל על הראש? הוא כתב. מואנה? הוא ביים. והרשימה עוד ארוכה.
גם העלילה של הסרט נשמעת מבטיחה. ג'ייקוב הולנד הוא צייד מפלצות מהולל ואהוב שנתקל במייזי בראמבל – צעירה אסרטיבית שמחליטה להתלוות אליו למסעותיו, למרות שהוא ממש לא מעוניין בכך.
השניים נתקלים במפלצת האיומה מכולם, "האימה האדומה", ואז מגלים שהשד, או יותר נכון, המפלצת, לא כזה נורא ושאולי בעצם מפלצות ובני אדם יכולים להיות חברים. נשמע מבטיח נכון? אולי אפילו מבטיח מדי? למשל מבטיח כמו סרט שיכול להכניס חצי מיליארד דולר בבתי הקולנוע ושנקרא, באופן תיאורטי לחלוטין, הדרקון הראשון שלי? כזה מבטיח.
למי שלא זוכר, "הדרקון הראשון שלי" היה סרט אנימציה של חברת דרימוורקס שיצא לאקרנים בשנת 2010, זכה בעשרה פרסי אנני, והיה מועמד לשני פרסי אוסקר, שני פרסי באפט"א, ופרס גלובוס הזהב. את העלילה שלו אין צורך לפרט מכיוון שהיא בדיוק, אבל בדיוק, כמו זו שתיארנו בפסקה הקודמת. פשוט להחליף בין התיאור של הגיבור מצייד מפלצות לוויקינג.
מלבד העלילה, שכאמור לא תחדש לילדיכם יותר מדי, יש ל"המפלצת מהים" שני בונוסים נחמדים להציע: הראשון זה האנימציה, שמצליחה להיות שובבה ומעניינת מבלי לאבד את הריאליזם, והשני זה השירים הקצביים והקליטים. או, יותר מדויק, השיר האחד שחוזר פעמיים.
אז אם הילדים שלכם כבר ראו את "הדרקון הראשון שלי" ובא לכם שיצפו בסרט נחמד וחינוכי (אם כי מעט פרוגרסיבי) "המפלצת מהים" מומלץ ביותר כפי שמעיד הדירוג הגבוה השלו. אבל אם הם טרם צפו ב"דרקון הראשון שלי" אז חבל לתת להם את החיקוי, שלחו אותם ישר למקור.