התחלה// נולד וגדל בשכונת קריית צאנז הירושלמית. השני משישה אחים. "אבי ז"ל למד בישיבת מרכז הרב, וקריית צאנז הייתה שכונה קרובה יחסית שהיה אפשר לקנות בה בית באותה תקופה. התרבות של השכנים הייתה שונה עם אנקדוטות שהציפו את הפערים, אבל זה היה מעניין".
דגל ומדורת ל"ג בעומר// "בכל שנה לקראת יום העצמאות, ההורים שלי נהגו לתלות דגל ישראל על מרפסת הבית. זה כנראה לא היה כל כך מקובל בשכונה החרדית. באחת השנים הדגל נעלם. מול הבית שלנו היה מגרש גדול שבו רב השכונה היה מדליק את המדורה השכונתית מדי שנה בל"ג בעומר, בטקס מיוחד ברוב פאר והדר. מכיוון שהימים היו סמוכים לל"ג בעומר, אמא שלי פרסמה בשכונה שאם הדגל לא חוזר תוך זמן קצר, היא תדליק את המדורה יום קודם. לא עברו כמה שעות והדגל היה מונח בכניסה לביתנו".
אבא// הרב אברהם רמר ז"ל. גדל בחיפה, למד בישיבת מרכז הרב, לימד בישיבה לצעירים ובמקומות נוספים כמו מכללת אורות, וכן שימש רב הסמינריונים של בני עקיבא. היה קשור בכל נימי נפשו לרב צבי יהודה קוק זצ"ל. לפני כשלושים שנה נפטר באופן פתאומי מהתקף לב בגיל 47. "בשנותיו האחרונות העביר שיעורים בתנ"ך ששודרו בערוץ 7. מתוך השיעורים הללו הוא המשיך בכתיבה על נביאים ראשונים, חיבור שזכיתי לערוך ולהוציא לאור לאחר פטירתו".
אמא// שולמית רמר (77), אחותו של הרב זלמן מלמד. "הוא היה השדכן". ילידת תל אביב, למדה חינוך והוראת מחול, ועוסקת בכך כבר שנים רבות, עד היום, ביישובים בית אל ועלי.
שמיעה לחצאין// כשהיה בן שמונה עבר ניתוח להסרת גידול בראשו. מאז שומע רק באוזן שמאל ומשותק במחצית הפנים הימנית. "זה מצער אותי בעיקר בנסיעות, כשאיני יכול לשוחח עם טרמפיסטים".
יוצק מים// "בילדותי אבי היה לוקח אותי ואת יאיר, אחי הגדול, לתפילות שבת אצל הרב צבי יהודה בביתו ברחוב עובדיה. אבא עודד אותי תמיד לשאול את הרב את שאלותיי הילדותיות. שם חוויתי את האהבה והדבקות של אבי התלמיד כלפי רבו. אחי ואני גם זכינו ליצוק מים על ידיו של הרב צבי יהודה, כשהיינו מביאים אליו נטלה, גיגית ומגבת כדי שייטול ידיו לפני ברכת כהנים".
מתנחלים// כשהיה בן עשר עברה המשפחה להתגורר בבית אל. "כבר מהתחלת הקמת היישוב ההורים שלי שקלו לעבור לשם. בפועל עברנו זמן קצר אחרי המעבר מהבסיס הצבאי ליישוב הקבע. היינו המשפחה השלושים בבית אל ב'".
ספסל הלימודים// בבית אל עדיין לא היה בית ספר יסודי, ויחד עם אחיו הגדול נסע מדי יום ללמוד בבית הספר נעם בירושלים. משם המשיך לישיבה לצעירים. "למדתי שם אצל הנבחרת של הישיבה: הרב יהושע רוזן, הרב איתן אייזמן, הרב יעקב פילבר והרב ירחמיאל וייס. בכיתה ט' הרב יהושע רוזן ז"ל לימד אותנו מסילת ישרים. אבא שלי שמח בכך ואמר שהרב יהושע בעצמו הוא מסילת ישרים מהלך. הלימוד איתו הותיר בי חותם עד היום". אחרי הישיבה לצעירים נשאר ללמוד בישיבת מרכז הרב. במהלך שנות לימודיו בישיבה התחתן והפך לאברך מן המניין.
החצי השני// לאה, בתם של הרב מנחם וטובה פליקס, מראשוני אלון מורה. "הכרנו דרך חבר מישיבת מרכז הרב – חיימקה דאום, כיום פרופ' חיים שקד, נשיא המכללה האקדמית חמדת". לאה היא בת דודתו של חיים שקד, שכאמור למד עם עמיחי בישיבה, וכך נוצר השידוך.
חורבות ירושלים// לאחר החתונה התגורר הזוג הצעיר בקרוון בבית אל. חודשים ספורים לאחר מכן נכנסו ראשוני המתיישבים לעיר דוד. "השתתפנו בחוג בית לגיוס משפחות חדשות והחלטנו לקחת חלק. סיפרו לנו אילו בתים אופציונליים יש, אחד מהם היה חורבה שלא גרו בה. עשיתי חשבון שבבית כזה יהיו פחות בעיות משפטיות ובחרנו בו. בבית היו שלושה חדרים: חדר אחד בשבילנו, חדר שני למשפחת עצר, וחדר שלישי הוקצה לטובת מוקד ביטחוני. כיום הבית הזה מוכר בתור 'בית מיוחס'".
טלטלה בצבא// אחרי ארבע שנים בישיבה, התגייס לשירות צבאי של 15 חודשים בחיל המודיעין. "היו אלו השנים של האינתיפאדה הראשונה. במהלך השירות אבא שלי נפטר וזה היה אירוע שטלטל את חיי בפתאומיות. קראו לי לבית החולים, וכשהגענו הוא כבר לא היה איתנו". לאחר השחרור מצה"ל חזר לשנה נוספת בישיבת מרכז הרב.
עפרה הי"ד// באחד מימי השישי נסעה המשפחה הצעירה עם שני הילדים הקטנים שנולדו בינתיים לשבת באלון מורה, יחד עם עפרה פליקס, אחותה של לאה. "בכביש הישן, בין בית אל לוואדי חרמיה, עקף אותנו רכב פלשתיני ופתח בירי. עפרה, שנהגה ברכב, נהרגה במקום. נפגעתי בכתף אך הצלחתי לעצור את הרכב. בעקבות הרצח התוכניות שלנו השתבשו לגמרי. בהמשך לכך, לאחר כמה חודשים החלטנו לעבור לגור באלון מורה, ליד ההורים של אשתי, שם אנחנו גרים עד היום".
לך לך// "השנים הראשונות שלנו באלון מורה היו שנות האינתיפאדה השנייה. אירועי הטרור הרבים הותירו את היישוב מנותק ומבודד בשל הפחד בדרכים. יזמנו שבת אירוח בפרשת לך לך, המתקיימת עד היום. בשנים הקשות ההן, האורחים הרבים נתנו תחושת עוצמה וגאווה לתושבי היישוב".
לחם עבודה// זמן קצר לאחר המעבר גויס לתפקיד המנהל האדמיניסטרטיבי של ישיבת ההסדר באלון מורה. "החלפתי חלקית את מנהל הישיבה שמעון פורטל הי"ד שנרצח. אחר כך ניהלתי תקופה מסוימת את מכון 'חלקת השדה' - מדרשה לטיולים ולסמינריונים. בהמשך, במשך תקופה לא קצרה הייתי יושב ראש המזכירות בשכר ומזכיר פנים של אלון מורה".
עזוב תעזוב עימו// בתום שמונה שנים בתפקיד עבר לעבוד בארגון 'פעמונים', בהתחלה כמנהל מחוז ובהמשך כסמנכ"ל, ועבד שם 14 שנה, עד חודש אלול האחרון. "אחד הדברים שמייחדים את 'פעמונים' הוא שבכל זמן נתון יש בו שלושת אלפים מתנדבים מכל רובדי האוכלוסייה שנותנים סיוע משמעותי לאנשים שנמצאים במצוקה כלכלית, לצד אלף נוספים ברשימת המתנה, שנכנסים להתנדב על פי הצורך".
חסד וידע מקצועי// לאור השתתפותו בצוות חשיבה על קידום מכון פוע"ה, כשהחלו באיתור מנכ"ל חדש הוא הגיש מועמדות וזכה בתפקיד. "השילוב בין החסד לידע המקצועי הייחודי עניין אותי. כשחיפשו מנכ"ל, חשבתי שהניסיון הניהולי שצברתי ב'פעמונים' יאפשר לי להוביל את מכון פוע"ה לצד הרב מנחם בורשטין לצמיחה משמעותית לטובת הציבור".
עשרה אחוז מהאוכלוסייה// "הנושא של קשיי פוריות הוא רחב מאוד, נתקלים בו כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה והצורך גדול. האתגר העיקרי שלי הוא להרחיב את פעילויות המכון ולעזור לכל מי שמוצא את עצמו בקושי וזקוק לייעוץ ולהדרכה של רבני המכון, כדי לכוון אותם למסלול הכי מדויק לכל זוג בסיטואציה המסוימת שלו ולקבל את הטיפול, הרופא והמרפאה המתאימים".
הנחת// תשעה ילדים. תהילה (30), נשואה ואם לארבעה, מתגוררת במגדלים. אברהם (28), נשוי ואב לילד, מתגורר בכפר סבא. עפר (26), נשוי ואב לשניים, מתגורר בעלי. יחיאל (25), נשוי, בשליחות בבית היהודי בתאילנד. נחלה (22), נשואה, מתגוררת בכוכב השחר. אליהו (21) תלמיד בישיבת בית אל. דוד (18) סיים כיתה י"ב ביתק"א. אילת השחר (16) לומדת בכוכב השחר, ושקד (12) סיימה כיתה ו' באלון מורה.
אם זה לא היה המסלול// "כל מסלול שהייתי בוחר היה בתחום הציבורי".
במגרש הביתי
בוקר טוב// "קם בחמש, תפילה ולימוד. אם יש אפשרות, עושה הליכה או ריצה על רכס הר כביר. נסיעה של כשעה וחצי לירושלים ושם פגישות עם הרב בורשטין ועם מנהלים ועובדים במכון פוע"ה. לעיתים נסיעה למרפאות פוריות בבתי חולים ברחבי הארץ ופגישות עם רשויות, שותפים, ספקים ותורמים".
פלייליסט// "לאחרונה פניתי לכל בני המשפחה וביקשתי מכל אחד את שלושת השירים האהובים עליו, והרכבתי מהם פלייליסט. זה משהו שאני מנסה להתרגל אליו. מלבד השירים הללו, מוצא טעם מיוחד בשיר 'יחידה שלי' של קובי אפללו".
השבת שלי// "שבת מנוחה, מרגוע לנפש מימות השבוע האינטנסיביים. השבת שלי מתחילה כבר ביום שישי, שבו, זה חמש־עשרה שנה, יש לי חברותא מיוחדת עם חבר. כל פעם לומדים ספר אחר, כרגע לומדים 'אורות'. הקביעות הזאת משמעותית מאוד מבחינתי. בשבת עצמה כמעט תמיד יש בני משפחה וילדים נשואים שמגיעים, שולחן השבת מרתק ומתארך עם שיחות בכל מיני נושאים תורניים ונושאים שעל סדר היום. בבוקר קם לתפילת ותיקין וכך יש הרבה זמן שקט ללמוד עד שהבית מתעורר".
דמויות מופת// הרב אברהם יצחק קוק והרב צבי יהודה קוק זצ"ל. "מתוך האווירה שהייתה בבית והלימוד, התחברתי לתורה הגדולה של שני הענקים האלה".
מפחיד אותי// "לא נוהג לפחד".
משאלה// "גם ברמה האישית־המשפחתית וגם במערכות השונות שאני נמצא בהן – הלוואי שהלבבות יהיו קרובים. גם כשמסכימים וגם כשלא מסכימים, שהכול יהיה מתוך קירוב לבבות".
כשאהיה גדול// "כל עוד אני יכול – אמשיך לעסוק בדברים שיש להם ערך ציבורי".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
***