במאמר הקודם הוכחנו שקבלת מצוות היא כפשוטה "קבלה לקיים", כמפורש בתורה (ויקרא ט) "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם", "כְּאֶזְרָח - מה האזרח שקיבל את כל דברי התורה, אף גר שקיבל עליו כל דברי התורה" (תו"כ), ונאמר "ככם כגר" (כריתות ט), וכשם שהאזרח קיבל את התורה ב'נעשה', כך הגר.
הרב מלמד הביא רשימה של אחרונים שלטענתו לא דרשו קיום מצוות וכלשונו: "לא עסקו בשאלת ההתחייבות לקבלת עול מצוות... התעלמו מהשאלה אם הגר ישמור מצוות... מסתבר שדעתם שאפשר לגייר... כשמתכוון לנהוג כרוב היהודים שאינם מקיימים". הוא לא טוען שכתבו שהגיור תקף, אלא למד זאת, מכך שהתעלמו משאלת שמירת המצוות.
ראשית, דבריו מתמיהים, הרי לא יתכן שהפוסקים לא טרחו להזכיר חידוש דרמטי כל כך, הנוגד את ההיגיון הבסיסי שקבלה היא לקיים.
להלן נווכח שההנחה - שהפוסקים היו מודעים לתופעת 'גרים שאינם שומרים מצוות', והתעלמו מכך - אינה נכונה. הפוסקים שנתקלו בתופעה, התריעו נגדה בחריפות, והפוסקים שלא התריעו, לא נתקלו בתופעה.
רקע ההיסטורי
להבנת הענין, יש לעקוב אחר הרקע ההיסטורי: במשך מאות שנה נאסר הגיור באירופה, ורק בשנת תר"ט (1848) ב'אביב העמים', הותרו בצרפת וגרמניה גיור ונישואי תערובת, כדברי הגרש"ק (טוטו"ד רל, תר"י) "במדינות אשכנז וצרפת אשר שם ניתן הדת החדשה". באוסטריה ובטרנסילבניה הותרו בשנת תרנ"ו.
בשאר מזרח אירופה, נשאר האיסור בתוקפו עד למלחמת העולם הראשונה (תרע"ח), כדברי האחיעזר (ח"ג כו) "לאחר הרעוואלוציע שהייתה בימי המלחמה הגדולה שהותר הגרות...".
הגיור בגרמניה
כשלאחר שהותר הגיור בגרמניה (תר"ט), עם השנים התגברה החילוניות, והתפתחה תופעת 'גרים שאינם שומרים מצוות', התריעו על כך רבני גרמניה, רבי יצחק דוב במברגר אב"ד וירצבורג (יד הלוי ח"א קמ"ה, תרל"ז) "כשאין בטחון גמור... צריכין להמתין לראות אחריתו, ולא נתיר הנישואין... אין שום היתר להזקק לגרות". וכן הגר"ע היידלסהיימר (רע"ז רלד', תר"מ) "יודעים בברור שהמתגייר... יהי' מחלל שבת.. ולא מסרנו אותה... ל"גוי" בגרותו כמו בגויותו... ידי אל תהי' בו חלילה וחלילה!". הרב השואל רבי יעקב הולנדר: "אחד הרבנים המתחדשים, קיבל גר כזה בלי לבדוק".
לאחר מכן, התוודעו במזרח אירופה לתופעה, והבית יצחק (יו"ד ח"ב ק', גליציא/אוקריאנה, תרל"ו) הגיב: "בעו"ה מגיירים במדינת אשכנז, ויודעים שגם אח"כ לא יתנהגו כמנהג ישראל הכשרים... לא הוי גר".
מדובר בתקופות שונות: בתקופה הראשונה, דנו על הגרים הראשונים באירופה, ולא עלה חשש על שמירת מצוות. לאחר מכן, הפוסקים במזרח אירופה דנו על הגיורים בגרמניה, ולא נתקלו בתופעה, ולא נשאלו עליה, ואף יתכן שהתופעה לא הייתה קיימת. בתקופה שאחריה, התגברה החילוניות, והתוודעו לתופעה, יצאו רבני גרמניה והבית יצחק נגדה. כמו כן, היו אזורים שהחילונים היו מתבוללים, והבאים להתגייר, היו קרובים לדת, ולשמירת מצוות.
כשהתופעה פשתה, הפוסקים יצאו נגדה ונקטו בגישת הבית יצחק, נציין לחלקם: 'דבר אברהם', ח"ג, כח; 'אחיעזר', ח"ג, כו; 'זכר יצחק השלם', ב; 'דעת כהן', קמז; קנא; קנג; קנד; הרב הרצוג, 'פסקים וכתבים', ח"ד, צג; צה ובעוד מקומות; 'שרידי אש', ח"ב, צו; קה; 'חלקת יעקב', יו"ד, קנ; הרב איסר יהודה אונטרמן זצ"ל, "תורה שבעל פה", יג, "הלכות גרות ודרך ביצוען"; 'מנחת יצחק', ח"א, קכב; ח"ו, קז; 'אגרות משה', יו"ד, ח"א, קנז; קנט; יו"ד, ח"ג, קח; 'ציץ אליעזר', ח"יח, סה; ח"יט, לד; 'מנחת שלמה', ח"א, לה; 'הר צבי', רכב; 'דבר יהושע', ח"ג, מא; הרב עובדיה יוסף זצ"ל, 'משא עובדיה', עמ' תלח; 'יביע אומר', ח"י, יו"ד, כו; 'אור לציון', ח"א, יו"ד, יב; 'שבט הלוי', ח"י, רכז.
במדינות המזרח
גם בארצות המזרח, בתשובות שקדמו למלחמת העולם הראשונה, לא העלו חשש משמירת המצוות, הקהילה הייתה דתית, ולא נתקלו בתופעה הנ"ל, ולא גיירו ללא בדיקה. לאחר המלחמה כשהחילוניות צברה תאוצה, ונתקלו בתופעה, התריעו נגדה.
רבי יצחק בן ואליד, מטיטואן במרוקו (ויאמר יצחק ח"א קנה, תר"ו), רבי דוד מועטי, מאלג'יריה (צוף דבש נו, תרל"ו), רבי אליהו חזן, מאלכסנדריה (נווה שלום, תרנ"ד), דנו רק על 'נטען על הנכרית'. ולא העלו חשש שלא ישמרו המצוות.
רבי אליהו חזן ורבי רפאל בן שמעון בתעלומת לב (ל, תרנ"ח), והיש"א אי"ש (אה"ע ז, תרנ"ד), דנו בדין הבחנה, אילו לא שמרו מצוות, מה התועלת לדון בהבחנה. יתר על כן לא התירו אלא מפני "שנכנס רוח טהרה בקרבם, לחזור לדת האמת".
וכן הרב יוסף משאש ממקנס (מים קדושים יו"ד קח, תר"צ): "התנהגו בכשרות, ואחד גר צדק מתפלל בביהכ"נ בטלית ותפילין מהמובחר, ודרש יפה על שמירת שבת". "וודאי לש"ש מתגיירת".
הראשון שנתקל בתופעה, היה רבי דוד הכהן סקלי מאלגי'ריה (קרית ח"ד, ח"ב יח, תרצ"ו) "מפתה לקבל גרות, והם דברים בעלמא לצאת ידי חובת קרוביו המריבים עמו... למראית עין... ואין כוונתם לגר צדק".
וכן כתב הרב שלום משאש (תבו"ש קד) "מוכרחה לעשות ולהתנהג כיהודים ולגדל בניה בדת יהודית... ונתברר לנו בברור גמור שמושכים בעניני הדת, ע"פ רוב בנשים, אבל בגברים אני רגיל להרחיק".
הרב מלמד טוען, שהיו רבנים שגיירו גם כשידעו שלא ישמרו. והאמת שהרבנים האנונימיים הללו, או שלא היו הגונים, כדברי הרב קוק "הני דמתקריין רבנים" (דעת כהן, קנה), ומוגדרים בשו"ת רע"ז (שם) "הרבנים המתחדשים", או שהצליחו לרמות אותם, כדברי הרב אונטרמן (כנס דיינים תשי"ג) "לא נרמה את עצמנו שזו קבלת מצוות... אין כאן קבלה",.
היתר הגיור בנישואי תערובת
מעבר לאמור, הפוסקים שהביא הרב מלמד, שהתירו גרות בנישואי תערובת, התירו רק מפני "שבאו לשם שמים", כדברי הגר"ש קלוגר (טוטו"ד רל), המהרש"ם (ח"ו קט, תרנ"ו) (מה שכתב שהאב מרגיל את הקטן לכתוב בשבת, מדובר כשהאמא עזבה, ואינה מתגיירת, והאבא מרגילו, ע"ש), הרב צירלסון מקישינב (עצי הלבנון סג). רבי דוד מועטי (שם) ורבי אליהו חזן (שם) כתבו "נכנס רוח טהרה בקרבם". רבי אליהו גוטמכאר (שו"ת פ"ה, תרל"ז) התיר כי "וודאי נעשה לדבר ה'", ותאמין בתורה משמים, והמלמד להועיל (פג) התיר "רק אם ברור לב"ד שעושה לש"ש".
ההבדל בין התקופות
על ההבדל בין התקופות , הסביר הרב אונטרמן בכנס דיינים (תשי"ג פרוטיכל עמ' 24-25): "בגולה היה הגר גר בין יהודים והיו רובם שומרי תורה ונקלט בסביבה זו והתנהג בדרך היהדות, אבל כאן יושבים בין יהודים שמתנהגים אחרת ולא בהתאם לדת והגרות לא מכריחה אותם אפילו לשמור מינימום"
הרב הרצוג (היכל יצחק אהע"ז ח"א כא) על עוד היבט בהבדל בין התקופות: "לפנים היה העבריין נרדף בעמו.. הגר ידע שיהיה מצבו רע מאוד בחברה יהודית אם לא יתנהג כתורה. משא"כ בימינו שיש הרבה חופשים..., וע"כ יש לחוש שאיננו באמת מקבל עליו לשמור המצוות... והריטב"א אומר "דאגב אונסיה גמר וקיבל", ובימינו י"ל שאגב אונסו הוא אומר, אבל למה לו לגמור בדעתו לשמור באמת... על הרב להתבונן עד שתתישב דעתו שמסתבר שבאמת ישמרו דת קדשנו", וכ"כ הרב נריה (תושבע"פ יג,צה).
הבעיות בגישת הפסיקה של הרב אליעזר מלמד
א. אין לחפש בכל מיני פוסקים לא מוכרים ועל פיהם לפסוק הלכה נגד הפוסקים המובהקים. הרב מלמד הוכיח מכל מיני תשובות שיצאו נגד רבנים שגיירו אנשים שלא ראויים לגיור. מכך הסיק שרבנים רבים נקטו בגישה שאפשר לגייר מישהו גם כשאין בכוונתו לשמור תורה ומצוות. אבל, נראה שהיו רבנים רבים שהיו רבני קהילה, שלא היו רבנים גדולים ומפני לחצים שונים גיירו אנשים שלא ראויים לגיור.
ב. הסקת מסקנות משותי"ם בלי שהדברים כתובים בצורה מפורשת. איך אפשר לחדש חידושים בלי שהדברים כתובים בצורה מפורשת?
ג. לנקוט גישה חדשה ולגייר אלפי גרים על פי תשובות מסויימות שהיו במקרים מסויימים. זה שהפוסק פסק כך במקרה מסויים, אי אפשר לייצר מתוך כך גישה, ואי אפשר קבוע על פי זה הלכה, הוא היקל במקרה מסויים, במקרה יחידאי, ולעתים יש שיקולים שהיו ברורים למשיב ולא הזכירם בתשובה.
ד. בגרות, יש חילוק בין אומדנא ברורה על מקרה ספיציפי ובין הסתברות. יש הסתברות שהגר לא ישמור תורה ומצוות, כיון שכך המציאות ברוב המתגיירים. במקרה שיש רק הסתברות, יש לדון בגובה ההסתברות בכדי להכריע אם הגיור חל. במקרה שיש אומדנא ברורה במקרה הספיציפי, הגיור לא חל. ונראה שזו גם כוונת הרב עוזיאל.
הרב עוזיאל הכשיר רק כשבא לש"ש ומאמין בתורה משמים, ויבוא לידי קיום מצוות
חשוב לשרש את התפיסה, שכביכול הרב עוזיאל מכשיר גיור למסורתיות (בכל מקרה, הוא דעת יחיד ממש, ואי אפשר להשען עליו נגד כל גדולי עולם). בתשובותיו עולה בברור, שלא הכשיר אלא כשבא לשם שמים, מאמין בתורה משמים, בהשגחת ה', ויבוא בהמשך לקיום המצוות, והקפיד בזה:
- משפטי עוזיאל (ח"ב נח): "אם יודע שאינו בא אלא לש"ש מצווה לקרבו" "מעשיה מוכיחים שבאה להתגייר לש"ש.... מסקנא דדינא, באו להתגייר לש"ש... ולגדל בניהם בדרך התורה".
- (ח"ז כ') "משום שסופם יבואו לידי קיומם... מתגייר לש"ש.... בטוח היה הלל דסופו לש"ש. מוכח דסופו לש"ש סגי... לפי ראות עיני הדיינים שכוונתם לש"ש.
- (ח"ב נג) "אם ידענו שאינו מתגייר לש"ש, אין אנו רשאין לבטוח על אומדנות ממה שיהיה לעתיד... יעשה מעשיו לש"ש אין דוחין אותו... כוונה לתועלת יחד עם כוונה לש"ש מקבלים אותו, משום שאנו אומרים שהכוונה לש"ש היא הגוברת והמכרעת...".
- (ח"ב נו) "אחרי הטבילה לא רצה לשמוע מדת ישראל... הרי הוא כגוי גמור, ואשתו נפסלת לכהונה".
- (ח"ב סז) "מודיעין חובתו להיות מוכן להקריב נפשו על היהדות, ולקדש שם שמים בכל הליכותיו, ומקבלה המתגייר. הגרות הפורמאלית... אינה קיימת... כי התורה היא תורת הלב והמחשבה והמעשה".
- (ח"ז כ) "אפילו יאמין בתורת משה ויקיים כל מצות התורה, אינו יוצא מכלל גוי, עד שיאמין ביחוד ה' והשגחתו ובתורה מן השמים".
הגר עליו מדבר הרב עוזיאל בא לש"ש, מאמין באלוקים, ובהשגחתו ית', בתורה משמים, ויגדל בניו בדרך התורה ויבוא לידי קיומם, כמעשה דהלל.
בימינו, הגרים מגיעים מתרבות מערבית, אינם מאמינים בתורה מן השמים ובשכר ועונש, שהרי אילו היו מאמינים, לא היו מחללים שבת ועוברים על עברות חמורות, ואינם מגיעים לש"ש.
נמצא, שגיור למסורתיות אינו עומד אפילו במינימום הנדרש על ידי הרב עוזיאל, ולכל הפוסקים גיור למסורתיות אינו תקף.
רבי משה פיינשטיין על גר שהתגייר בין הנכרים
הרב מלמד רוצה להקיש בין גר שנתגייר בין הנכרים, שהוא גר, גם אם לא ידע על השבת, לבין גיור למסורתיות. ואינו נכון, כפי שהסביר רבי משה פיינשטיין על ההבדל ביניהם: נתגייר בין הנכרים הגר מקבל עליו לעשות את כל מה שישמע לאחר הגיור, ומנגד הגר למסורתיות, אינו מקבל לעשות. (אגרות משה ח"א קנט): "ולא דמי לגר שנתגייר בין הנכרים ולא ידע משבת ואף לא מע"ז, ומ"מ הוי גר, משום דהתם קבל כל מה שחייבין ישראל, הויא קבלה טובה על כל התורה אף שלא ידע הדינים כלל... דזהו עיקר הגרות, וכרוב הגרות שבמדינה זו שבשביל אשות אין מקבלין המצוות, אף כשאומרים בפיהן שמקבלין, דהוא כנודע שמרמין".
(שם ח"ה מא) "אינו גר עד שיקבל עליו כל מצוות התורה, ואין צריך ללמדו כל המצוות, דהא אי אפשר לגר שידע דיני התורה קודם שנתגייר, אלא מכיוון שקיבל עליו לקיים כל המצוות שבתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, הוא קבלה גמורה, שכן הייתה קבלת אבותינו את התורה, שקודם שניתנה לא ידעו מה שיצווה השי"ת בתורתו, אבל כיוון שאמרו 'כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע' הוא הקבלה, וכן הוא בקבלת מצוות דהגר, ויותר מזה מצינו שגר שלא ידע כלום אף איסור ע"ז שנתגייר בין הנכרים שהוא גר גמור... מאחר שקבל עליו לקיים כל המצוות שחייבין ישראל כשידע מהם, הוא קבלה גמורה".
--
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)
***