אושרית סטבון
אושרית סטבון צילום: חנה טייב

התמונה המפתיעה הגיעה לסלולרי של יושבת ראש תנועת אמונה, ליאורה מינקה, בשיאו של יום עיון גדול שקיימה התנועה בעיר נתיבות. בין ההרצאות ומעגלי השיח על חינוך, קהילה ונשים, הציצו מהמסך של מינקה פנים מוכרות. בתוך התפאורה הכללית של נחיתת ביידן בישראל, קישטה את האירוע גם תזמורת צה"ל. אחד הנגנים שהפכו לחלק מהטקס המדובר ביותר בישראל בשבוע שעבר, עשה מסלול שלא ייאמן דרך מוסדות אמונה. הוא הגיע מרקע משפחתי מורכב ומאתגר במיוחד, אבל הצמיח את עצמו דרך אחד מבתי הילד של אמונה, שם גם תמכו בפיתוח כישרונו המוזיקלי. עם סיום חוק לימודיו פנה לצה"ל והתקבל לתזמורת הצבאית. הדרך משם לשטיח האדום של ביידן הייתה סלולה.

את הסיפור הזה סיפרה לנו השבוע מינקה בהתפעלות לא מוסתרת, כטעימה מעשייתה של תנועת האישה הדתית־לאומית שבראשה היא עומדת זה 22 שנה. את הקדנציה הארוכה הזו היא עומדת לסיים בחודש נובמבר הקרוב למניינם, כמעט במקביל לבחירות לכנסת. "אני אומנם נהנית מכל דקה", היא אומרת ל'בשבע', "אבל אני כבר לא ילדה, ואני חושבת שהתנועה צריכה להתחדש ולהתרענן. זו תנועה כל כך רלוונטית שעוסקת בכאן ועכשיו, שנכון לה להתחדש".

יפעת סלע
יפעת סלע צילום: בשמת סוראני

אחת לחמש שנים מתכנסות המועצה והאספה הכללית של אמונה לבחירת נושאי התפקידים בתנועה, ובהם יושבת הראש ומנהלות הסניפים. בהתכנסות הקרובה תיבחר גם יושבת ראש חדשה, כאמור לאחר שמינקה הודיעה כי בתום ארבע קדנציות רצופות, לא תתמודד הפעם לתפקיד. בימים אלו יוצא קול קורא לחברות התנועה להגשת מועמדות לתפקיד יושבת הראש (הנשיאה, בעגה הארגונית של אמונה). עם הוצאת הקול הקורא יוכלו הנשים שיחפצו בכך להגיש מועמדות רשמית על פי הקריטריונים הנדרשים, אולם בינתיים בורסת השמות המוקדמת כוללת שתיים: יפעת סלע ואושרית סטבון. ההתמודדות בין השתיים צפויה להיות מסקרנת, שכן כל אחת מהן מביאה עימה, לבד מניסיון בעשייה ציבורית וניהולית, גם סל ערכים שנראה שונה בתכלית.

יפעת סלע מכהנת כיום ברשות החברות במשרד האוצר, ובחרה לא להתראיין בשלב זה על מועמדותה לתפקיד יושבת ראש אמונה, מועמדות שזוכה לתמיכתה של יושבת הראש היוצאת מינקה. "אני בהחלט חושבת שיפעת מועמדת ראויה, יש לה ראייה מרחבית והרבה ניסיון ניהולי", אומרת מינקה ל'בשבע', "צריך להבין שאמונה זו תנועה של עשייה, בסוף יש לנו שלושת אלפים עובדים שצריך לשלם להם משכורות כל חודש". מינקה מדגישה כי "בנקודת הזמן הזו, כשאין לי מושג מי יהיו המועמדות האחרות, יפעת היא המועדפת בעיניי. אני חושבת שהיא ראויה, אבל אני לא אתערב בתהליך, מדובר בתהליך מסודר מאוד שמתרחש בתוך התנועה על ידי הגופים האמונים על כך".

התפקיד הבולט שמילאה סלע, שהפך אותה לשנויה במחלוקת בציבור הדתי־לאומי, הוא מנכ"לית עמותת אלומה, תפקיד שמילאה במשך 16 שנים עד שנת תשפ"א. סלע היא בתו של נתן אשל, מקורבו של ראש הממשלה לשעבר נתניהו, נשואה ואם לארבעה, תושבת מודיעין. לפני כארבע שנים התמודדה לתפקיד יושבת ראש הרשות לשירות לאומי־אזרחי, אך ועדת האיתור העדיפה את ראובן פינסקי לתפקיד. באלומה, העמותה הגדולה שניהלה שנים ארוכות והמזוהה איתה ביותר, הייתה סלע אמונה על תחומים רבים שמשיקים לקידום פריפריות חברתיות, התנדבות, סיוע לאוכלוסיות מוחלשות ועוד. אולם התחום הבולט שקידמה, לפחות מול השיח במגזר הדתי־לאומי, היה גיוס הבנות הדתיות לצה"ל.

לא מעט כתבות פורסמו בעיתון זה סביב פעילותה של אלומה, והוכיחו את הקשר ההדוק ושיתוף הפעולה בין העמותה לצה"ל בעידוד הבנות הדתיות להתגייס. סלע טענה שוב ושוב כי ההגדרה אינה נכונה, ושרטטה קו דק שלפיו אלומה רק תומכת במי שכבר בחרה מרצונה החופשי להתגייס לצה"ל, ומסייעת לה לסלול את דרכה הטכנית והרוחנית בין שורות הצבא. כך או אחרת, גיוס הבנות הדתיות – שכזכור נאסר על ידי הרבנות הראשית לדורותיה וגם על ידי רבנים ומחנכים של רוב מניין ובניין בציונות הדתית – היה אחת מגולות הכותרת של עשייתה הערכית של סלע באלומה. נציין כי אלומה, או בשמה המלא 'אלומה-אמונה', היא עמותה הקשורה ישירות לתנועת אמונה, מה שהופך את סלע לפעילה ותיקה בארגון ולכן גם זכאית להגיש מועמדות לתפקיד יושבת הראש.

כשאני שואלת את מינקה האם פעילותה של סלע באלומה לא תהיה סדין אדום בעיני רבות מהנשים הדתיות החברות בתנועה, היא דוחה את הרעיון על הסף. "זו ממש לא בעיה. מי שמכיר את אלומה יודע שהם לא עסקו רק בחיילות, אלא גם בהכשרת צעירים וצעירות בפריפריה, שזה ממש מתאים לליבת העיסוקים שלנו. ממה שאני מכירה, באלומה לא היה שידול בנות לגיוס אלא רק מתן מענה. בכל מקרה, כל דיון גיוס הבנות הוא פאסה", קובעת מינקה, "היום חלק גדול מהבנות מתגייסות, וחלק הולכות לשירות לאומי. גם תנועת אמונה מפעילה זרועות בשני הכיוונים הללו, יש לנו מכינה לבנות ואנחנו גם מפעילים את השירות הלאומי עם אלומה ובת עמי. אז הסיפור של בנות בצבא הוא קצת סיפור עם זקן".

מי שצפויה להגיש את מועמדותה בקרוב לתפקיד היא אושרית סטבון, כיום יושבת ראש מועצת ארגוני הנשים בישראל מטעם אמונה. סטבון היא חברת ההנהלה הארצית של אמונה וגם לה ותק נכבד בעשייה בתנועה. מלבד זאת מאחוריה שנים ארוכות של עשייה פרלמנטרית עם חברי כנסת כמו זבולון אורלב ואחרים. סטבון מייצגת קו שמרני בהרבה מזה של סלע. היא נשואה ואם לשלושה, תושבת אלון שבות ובעלה מכהן כרב קיבוץ שלוחות. הופעתה, בכיסוי ראש מלא, בולטת לטובה בנוף הכללי של נשים דתיות במגזר הציבורי. סטבון מסבירה כי היא מתכוונת לייצג את כל החלקים בהגדרתה הרשמית של תנועת אמונה. "התנועה נקראת תנועת האישה הדתית, וזה מה שמגדיר אותי. אני פועלת למען נשים ולקידום נשים במרחבים שונים, אבל מהמקום שאני דתית. לכן אני בתנועת אמונה. אני רוצה להביא את עולם התוכן והערכים הזה, לקדם נשים מתוך רוח ההלכה, לא בצורה לעומתית, אלא בחיבור בין העולמות האלה".

נקודה משמעותית נוספת בחזונה של סטבון הוא היחס החיובי לגברים, בניגוד לתפיסת 'מלחמת המינים' שמקדמים ארגוני הנשים בדרך כלל: "עולם הערכים שלי הוא משפחה, וגברים הם חלק מהעולם הזה. אין פה מלחמת מינים, אני נגד זה. ביחד עם הגברים אנחנו מקדמים את הדברים, ממגרים תופעות שליליות מהחברה. גברים הם חלק בלתי נפרד מהעולם, היחסים בינינו הם טבעיים. אני רוצה לקדם רוח של תורה, הלכה ומשפחה".

נשים רבות מתוך התנועה שביקשנו לשוחח עימן על ההתמודדות הקרובה, התעטפו באצטלה של שתיקה, חלקן מכיוון שלא ידעו במה מדובר וחלקן מסיבות השמורות עימן. עם זאת, אחת מהבכירות והוותיקות בתנועה הסכימה – בעילום שם אומנם – לשתף אותנו במחשבותיה על משמעות הבחירות הקרבות. "נושאים כמו גיוס בנות, סמכות רבנים, פמיניזם ועוד הם נושאים השנויים במחלוקת בגוונים השונים בציבור הנשים בציונות הדתית. יפעת היא דמות שמנעו ממנה להיות ראש השירות הלאומי גם מסיבות כגון אלו. ייתכן שלרוב חברות אמונה היום זה מה שמתאים, איני יודעת. אבל זה מבטא שינוי משמעותי מהעבר.

"אמונה אף פעם לא דרשה מחברותיה להיות מקשה אחת בהגדרת אורח חיים דתי (בתוך פרמטרים וגבולות של יהדות שומרת מצוות ואמונית), אבל פעם הייתה מפלסת את דרכה בהתאם להוראות הרבנות הראשית. אולי המקביל לזה היום הם זקני רבני הציונות הדתית, כגון הרב חיים דרוקמן, הרב יעקב אריאל והרב זלמן מלמד, המקובלים כמנהיגים דתיים של המגזר. איך הם, כמו גם ציבור הנשים הדתיות, יסתכלו על אמונה – זה תלוי במי שעומדת בראשה. האם יזדהו עם התנועה בתור קול האישה במגזר הציונות הדתית (מעבר לפעילות חינוך ורווחה במעונות יום, בתי הילדים, המכללה, מרכזי ייעוץ למשפחה, חסד וכדומה)? זו שאלה שלדעתי צריך לדון בה, אבל מי שעומדת בראש קובעת מדיניות יחד עם הנהלת הארגון הארצית, וזו כמובן זכותן.

"השאלה בבחירות האלה היא האם יראו את התנועה כמייצגת נשים מפלג מסוים רדיקלי בציונות הדתית, תנועה שהאולפנות אינן מזדהות עם מדיניותה, או זאת שרוצה לקדם נשים ולחזק את המשפחה היהודית בלי לעלות על בריקדות קיצוניות (כגון מינוי אישה לתפקיד רב)". השאלות ברורות, והתשובות? נצטרך להמתין עוד ארבעה חודשים.

קרח באמצע יולי

מבצע הקמת היישובים החדשים של תנועת נחלה ככל הנראה לא יהפוך לגוש אמונים ב', לפחות לא בעתיד הנראה לעין. כבר באמצע השבוע איים שר הביטחון כי יציב מחסומים שלא יאפשרו לגרעיני ההתיישבות לעלות לקרקע בשלוש הנקודות שתוכננו בבנימין, יהודה והשומרון. נכון למועד כתיבת שורות אלו המבצע בשיאו, ולא ברור אם וכמה זמן יישארו הנקודות על הקרקע אם אכן יצליחו להגיע למקום על אף איומיו של השר גנץ. אבל במקום לדבר על השמא, מוטב להקדיש כמה משפטים לברי.

על המבצע הזה עמלו בנחלה למעלה משלושה חודשים. מאות חוגי בית בכל רחבי הארץ, כנסים של מאות פעילים, תמיכה של ראשי המועצות ביהודה ושומרון וקמפיינים גדולים. 25 גרעיני התיישבות גובשו לקראת הקמת היישובים החדשים, שלפי מפת נחלה יתפרשו על פני המרחבים של יהודה, שומרון, בנימין והבקעה. הבשורה הטובה היא היענותו החמה של הציבור הרחב, שמורכב אומנם באחוזים גדולים מאנשי התיישבות בהווה, אך אחוזים לא מעטים ממנו הם אנשי תוכו של הקו הירוק: חיפה, ירושלים, בת ים, יד בנימין ועוד. בעידן שבו דומה כי דגלה של ארץ ישראל נחבט לקרקע שוב ושוב בידי רשויות אכיפת החוק, וכי הוא נדחק מהשיח הציבורי גם בתוך המגזר שהיה אמור להניף אותו לגובה המקסימלי - העובדה כי מאות משפחות מתגייסות למבצע כה תובעני למען יישוב הארץ בהחלט מעוררת אופטימיות. לא מדובר רק בילדים בני 18. בנחלה מספרים על זוגות צעירים עם ילדים שמוכנים כבר עם החבילות והאוהלים, אבל גם על משפחות שבהן ההורים כבר הגיעו לגיל העמידה ואף חצו אותו.

עם זאת, ההיערכות האסטרטגית של מובילי מבצע ההתיישבות מעוררת כמה שאלות על הרוח הכללית שמנחה אותו, כמו למשל האם באמת ישנה כאן חתירה להישגים בשטח או שמא להצהרות בלבד, חשובות ככל שיהיו. השאלה הראשונה המתבקשת שהפנינו למוביל הפעילות בתנועה, צבי אלימלך שרבף, היא אם אין חשש לפינוי מיידי של כל הנקודות ובכך חסל סדר מבצע. שרבף אינו מתרגש מהאפשרות הזו ודומה שאף נערך לה מראש. גם בדפי המסרים לקראת המבצע הודגש לעולים כי אין לקיים שום עימות עם שוטרים וחיילים. לדבריו, "איפה שייתנו לנו להיות, שם נשהה". רוצה לומר: בנקודה שבה יבקש הצבא לפנות את המתיישבים, לא יתרחש מאבק על השארת הנקודה. "אנחנו רוצים שייתנו לנו להביע את הדרישה שלנו בשטח, מצפים שיאפשרו לנו להיות בנקודות החדשות בדיוק כמו שנותנים לערבים לבנות ללא שום אכיפה בשטחי C. אם הדרישה לא תתמלא - ניערך לראות מה עושים. אבל לא ניתן שישתיקו את הדרישה המינימלית הזו".

ההתיישבות החדשה צפויה להתבסס על אוהלים בלבד, על מנת שלא תהיה טענה של בנייה בלתי חוקית נגד העולים לקרקע, מסביר שרבף. קצת קשה לבסס התיישבות על אוהלים ולצפות שהיא תתפתח, בהתחשב בכללי האכיפה הבררנית של המינהל האזרחי ומשרד הביטחון, אבל בנחלה בוחרים הפעם לשחק לפי כל הכללים של הצד השני. צעד נוסף שהם נוקטים בעניין הוא בדיקה משפטית מוקדמת של כל הקרקעות והכנת חוות דעת מקצועיות שיקבעו כי כל הקרקעות שמיועדות לנקודות החדשות אינן פרטיות ולכן לא תהיה עילה לסלק משם את המתיישבים.

מפליא שנחלה בוחרת לנקוט אסטרטגיה גמישה על מנת לא לתת פתחון פה לרשויות החוק נגדה. דווקא התנועה הזו למדה היטב על בשרה את רמת האמינות הממסדית ככל שהדבר נוגע להתיישבות. כבר כמעט שנה ממתינה התנועה להתחייבות הממשלתית בנוגע לאישורו של היישוב אביתר, שממנו התפנתה בהסכמה תמורת הקמת ישיבה במקום. למרות כל ההבטחות, ממשלת בנט-שקד-גנץ הותירה את המתיישבים המאוכזבים עם קרח ביד, שכבר הפך מזמן לשלולית. כרגע את אביתר מאיישים חיילים ששומרים על המבנים במקום מפני התנכלויות הערבים. אנחנו, מכל מקום, מלווים את אוהבי ארץ ישראל בברכת הצלחה בכל אתר ואתר, ובתפילה שהקב"ה יתקנם בעצה טובה מלפניו.

לתגובות: Hagitr72@gmail.com

***