רויטל ולך וחברי הנבחרת
רויטל ולך וחברי הנבחרת צילום: באדיבות משרד החינוך ומרכז מדעני העתיד

בבוקר האולימפיאדה הבינלאומית בפיזיקה, שהתקיימה בשבוע שעבר בדנמרק, רויטל ולך, חברת הנבחרת של ישראל, חשה לפתע מלאת חששות. "חצי שעה לפני המבחן הייתי בלחץ מטורף, היסטרי", היא משחזרת. "חשבתי מה יקרה, אולי לא ילך לי טוב. התפללתי: ריבונו של עולם, בבקשה תעזור לי. ואז במבחן עצמו פתחתי את הטופס ופתאום הייתי בריכוז מקסימלי ועם אדרנלין מטורף. הייתי מרוכזת לגמרי במבחן. לא שמתי לב מה קורה סביבי. פשוט פתרתי מה שיכולתי. לא חשבתי בכלל 'עכשיו אני עובדת בשביל המדליה', ממש לא. רק ישבתי ופתרתי את המבחן הכי טוב שאפשר".

ומה הייתה ההרגשה כשיצאת מהמבחן?

"כשיצאתי מהמבחן הרגשתי שהלך לי טוב, אבל שהיה ממש קשה ואולי אולי יש לי סיכוי לזכות במדליית ארד, אבל יש מצב שאקבל רק צל"ש", היא מספרת בכנות. "אפילו לא קיוויתי למדליית כסף".

התוצאות התקבלו במוצאי השבת האחרונה, כשהיא כבר הייתה בביתה שביישוב מורשת. "המאמן הכריז את שמות החברים מהנבחרת: רון - ארד, נועם - ארד, נדב – כסף, יעקב – כסף. אותי הוא לא הזכיר בכלל".

מה חושבים באותן שניות?

"המוח אומר: אולי זהב? לא, אין סיכוי. אז אולי בעצם לא קיבלתי כלום? או אולי רק צל"ש? הדופק מטורף. אני לא נושמת בכלל. ואז הוא מכריז: 'רויטל ולך - מדליית זהב'. זה היה מרגש ובכלל לא נתפס", היא חוזרת נרגשת לרגע שבו התבשרה על זכייתה.

ההורים שלך היו לידך ברגע הבשורה?

"לא, כי הלכתי הצידה ופתחתי את הזום בפלאפון שלי. אמרתי לעצמי: 'אם אתאכזב - שיהיה לי קודם קצת זמן לעצמי לעכל'. מבחינתי זהב לא היה משהו שהולך לקרות, אפילו לכסף לא חשבתי שיש סיכוי, אבל ברוך ה' יש זכייה, ולמדתי מזה שאם משקיעים באמת - אפשר להגיע למקומות מטורפים, אפילו בקנה מידה שבכלל לא חושבים עליו".

לא למחוננים בלבד

ולך כבשה את האולימפוס עם מדליית הזהב המכובדת שבה זכתה בשבוע האחרון באולימפיאדה הבינלאומית בפיזיקה, ה־IPHO, שמתקיימת בעולם זו הפעם ה־55. בתחרות נבחנו 370 תלמידים מ־74 מדינות על פני הגלובוס.

מעבר לזכייה במדליית הזהב, ולך, תלמידת אולפנת הרב בהר"ן בגדרה, רשמה הישג יוצא דופן נוסף כשגברה על 369 המשתתפים האחרים בתחרות ודורגה במקום הראשון בתחום, ואף הפכה לבת הראשונה מישראל שזוכה במדליית זהב בפיזיקה .גם יתר חבריה לנבחרת, כאמור, זכו במדליות - שניים בכסף ושניים בארד.

אבל הם לא לבד. הישגים יפים נרשמו בקרב ארבע נבחרות ישראל שהתחרו בימים האחרונים במקביל באולימפיאדות הבינלאומיות במדעים: בפיזיקה, במתמטיקה, בכימיה ובביולוגיה. המשתתפים, מכיתות ט'-י"ב, התחרו בארבע האולימפיאדות מול נציגים רבים מהעולם, וקצרו הצלחה מרשימה בדמות לא פחות מ־18 מדליות, כולל שמונה מדליות כסף, שבע מדליות ארד ושלוש מדליות זהב.

לקראת התחרויות התאמנו התלמידים באוניברסיטאות בישראל כחלק ממיזם משותף של משרד החינוך ומרכז מדעני העתיד של קרן מיימונידיס. כל נבחרת הוכשרה במוסד אקדמי אחר. חברי נבחרת הפיזיקה, ובהם הזוכה רויטל ולך, הוכשרו במרכז חוסידמן לנוער שוחר מדע שבאוניברסיטת בן גוריון בנגב, בראשות המנהל האקדמי פרופ' אולג קריצ'בסקי, המאמן הראשי פבל רדזיוילובסקי וצוות המאמנים איל ולך (למרות השם, אין קרבה משפחתית) ואסף רוזן.

רויטל ולך בת ה־18 נולדה וגדלה ביישוב מורשת שבגליל, בת שישית מתוך עשרה אחים ואחיות. בימים אלו סיימה כיתה י"ב באולפנת בהר"ן בגדרה והיא כבר עם הפנים לשירות הלאומי בשנה הבאה במסגרת אחד ממשרדי הממשלה. "תמיד אהבתי ללמוד", היא מעידה על עצמה, "אבל בפיזיקה נתקלתי רק לפני שנה בערך, כשהגעתי לנבחרת. הייתי במגמת כימיה באולפנה ולמדתי בתוכנית אלפא (תוכנית של מרכז מדעני העתיד לתלמידים בשנות התיכון). התוכנית הייתה באוניברסיטת אריאל בקבוצה נפרדת של בנות. לפני שנה וחצי המדריכים באלפא סיפרו לנו על הנבחרות למדעים וחשבתי לעצמי שבעצם למה לא".

ולך חשבה בתחילה לפנות למסלול לימודי הכימיה, אך לבסוף שינתה את דעתה ובחרה במסלול שלא הכירה עד אז, הפיזיקה. "חשבתי ללמוד כימיה, כי בתור תלמידה במגמה זה היה הכי טבעי בשבילי. רק ששמתי לב שיש הרבה חומר ללמוד כהכנה לשלב הראשון, וראיתי שדווקא בפיזיקה היה צריך ללמוד יחסית מעט חומר. אז למדתי לשלב הראשון ואיכשהו עברתי אותו. משם היו עוד שני שלבים, שאליהם למדתי יותר ברצינות, ולשמחתי התקבלתי לנבחרת".

מאז התוודעה ולך בצורה מעמיקה יותר לעולם הפיזיקה והתאהבה בתחום. "במהלך השנה למדתי בנבחרת פיזיקה. כל שבוע קיבלתי משימות ושאלות ופשוט נהניתי". בקיץ שעבר השתתפה במחנה למידה מרוכז של הנבחרת. "למדנו הרבה פיזיקה וזה היה בשבילי גם מפגש עם הרבה אנשים מגניבים שכנראה לא הייתי פוגשת במקומות אחרים".

ולך אובחנה בילדותה כתלמידה מחוננת, ועד לכיתה ז' למדה במרכז למחוננים של משרד החינוך, אבל הנבחרת, כך היא מבקשת להדגיש, אינה למחוננים בלבד. "אני שמעתי על הנבחרת די במקרה. אז אם יש עוד בנות, דתיות ולא דתיות, ואנשים בכלל, שישמעו על הנבחרת דרכי - אני לא רוצה שיחשבו שזה רק לחבר'ה גאונים. הנבחרות במדעים מיועדות לצעירים שחושבים שלימודי מדעים יכולים להיות מגניבים, ולא רק ברמה של להשתתף באולימפיאדה. גם אני בעצמי לא כיוונתי לאולימפיאדה, בהתחלה חשבתי שאני רוצה להיות בתוכנית הזו כדי ללמוד פיזיקה או תחום מדעי אחר ולפגוש אנשים מעניינים. חשוב לי להסביר שכולם יכולים לנסות. אל תחשבו שזה מיועד רק לגאונים".

אבל כן נדרשת כאן יכולת לימודית, או לפחות אהבה לתחום.

"גם אני בהתחלה לא הכרתי את הפיזיקה. לנבחרת הגעתי בדרך נס. היה הרבה יותר הגיוני שהייתי הולכת לכימיה, ופתאום גיליתי שאני אוהבת ונהנית ללמוד את התחום. חבר'ה שנהנים ללמוד - יכולים להתאים".

העובדה שאת בחורה מאמינה העניקה לך מבט אחר על לימודי הפיזיקה?

"יש שאלה ששואלים תמיד - האם יש התנגשות בין התורה למדע? ולדעתי התשובה היא לא. הפיזיקה והאמונה עונות על שאלות שונות לגמרי ועל רבדים אחרים. הפיזיקה מתייחסת לאיך העולם מתקיים, ולא לשאלה מי ברא אותו. אם אני אזרוק למעלה חפץ, מה יקרה לחפץ, ולא למה הוא יזוז", היא מסבירה, ומציינת כי "בלימודים בהחלט אפשר להסתכל על הבריאה ולהבין 'מה רבו מעשיך ה''. בפיזיקה אפשר להסתכל על כל דבר ולחשוב 'וואו, זה עשוי ופועל בצורה כל כך מסובכת עד שבני האדם עדיין לא הצליחו להבין את כל המורכבות שבזה, אז אין סיכוי שזה פשוט צץ לבד, זה לא סביר'. נכון שהגעתי לפיזיקה כשאני כבר מאמינה שיש בורא לעולם, אבל להסתכל דרך הפיזיקה על העולם – זה ללא ספק מחזק ומעצים את האמונה".

בת דתייה יחידה בנבחרת

במהלך הלימודים האינטנסיביים בנבחרת היה רגע שחשבת לוותר?

"בשלב שלפני מחנה הקיץ העבירו לנו המון הרצאות שהיו לי קשות, לא הבנתי. חשבתי לעצמי שאם מחנה הקיץ הולך להיות שבועיים של הרצאות כאלו, מה אני הולכת לעשות. אבל איכשהו בכל זאת הלכתי למחנה ובסופו של דבר היה מדהים. היו הרצאות מרתקות והדריכו אותנו חבר'ה שהיו בשנים הקודמות באולימפיאדה. המדריכה האישית שלי היא רעות גולדברג, בחורה דתייה מחיפה, שזכתה באולימפיאדה בשנה שעברה במדליית ארד ועזרה לי המון לאורך הדרך".

היה לך יעד לזכות בזהב?

"חוץ מההכשרה של הלימודים בפיזיקה עשו לנו גם הכשרה מנטלית, איך להתנהל במבחן, איך ללמוד נכון לפני, וגם שצריך לשאוף הכי גבוה שאפשר. אחד המדריכים אמר לנו 'כל הזמן תכוונו לזהב. יכול להיות שבסוף תתאכזבו, אבל יש סיכוי שתחזרו מאוכזבים אבל עם מדליה ביד'. אז כן, בלימודים כיוונתי לזהב", היא אומרת בפשטות. "לפני חודש וחצי התמודדנו, חברי הנבחרת, באולימפיאדה האסייתית, וכולנו קיבלנו שם צל"שים. גם עכשיו באולימפיאדה הבינלאומית קיווינו לטוב, אבל לא רק שלא חשבתי שאקבל זהב - לא חשבתי שזה בכלל אפשרי למישהו מאיתנו. זה לא נראה כמו משהו שיש סיכוי שיקרה, כי מדליית זהב זו רמה אחרת לגמרי", היא אומרת בהדגשה.

"מסתבר שבכל השנים שמדינת ישראל השתתפה באולימפיאדה בפיזיקה, הושגו בסך הכול 11 מדליות זהב, ואני עכשיו ברשימה הזאת. זה לא נתפס, אין סיכוי", היא אומרת בצניעות. "אז לכוון לזהב זה היה במטרה ללמוד הכי טוב שאפשר ולהשקיע את הזמן בלימוד".

וכשוולך מציינת שהתכוננה ברצינות לקראת התחרות הבינלאומית, היא בהחלט מתכוונת לכך. כחודש לפני האולימפיאדה סדר היום שלה הפך לאינטנסיבי במיוחד וכלל לימוד פיזיקה רציף של שמונה ואף תשע שעות מדי יום. "הייתי קמה בבוקר, מתפללת ועושה סימולציה, לוקחת מבחנים משנים קודמות ומתיישבת לפתור אותם במשך חמש שעות. אחר כך הייתי עוברת על הפתרונות, לנסות להבין מה לא עשיתי נכון. זה היה לחיות, לאכול ולנשום פיזיקה", היא צוחקת. "זה ללכת לישון ולחלום על קוונטים או תורת היחסות".

בשבוע שעבר טסה עם הנבחרת לתחרות שנערכה בדנמרק. "הגענו ביום ראשון בערב. היינו חמישה בנבחרת, אני ועוד ארבעה בנים. יחד איתנו הגיעו שלושה מבוגרים, שהיו אחראים על הכול מסביב".

המבחן, שמורכב משני תחומים (מעבדה ותאוריה), נערך בימים שני ורביעי - בכל פעם חמש שעות. "בחמישי כבר יצאנו בחזרה לארץ, ובשישי נחתנו. לפחות לא הייתי צריכה להיות שם בשבת, כי זה רק היה מסבך את העניינים", היא מודה. במהלך השהות באולימפיאדה דאגו לה למזון כשר מבית חב"ד בקופנהגן. "בכל מקרה, הבאתי המון אוכל בתיק, מנות חמות, קרקרים, פירות יבשים ועוד".

כבחורה דתייה, הרגשת שוני בינך ובין יתר חברי המשלחת, או שהשפה של הפיזיקה איחדה ביניכם?

"זה לא רק הפיזיקה, כי בסוף יש לנו הרבה מאפיינים משותפים חוץ מזה. אנחנו עם אחד, בלי קשר להיותנו דתיים או חילונים. כן היו דברים שהבדילו בינינו כמו האוכל, והם גם היו ארבעתם יחד בחדרים של הבנים ואני בחדר שלי בקצה השני של הבניין, אז כן הייתי נפרדת מהם ברמה מסוימת, אבל הכרנו עוד קודם והרגשתי בנוח איתם".

את הצמא שלה ללימודים היא תולה בחינוך שספגה בבית הוריה. "תמיד אהבתי ללמוד. אני חנונית ואני גאה בזה", היא מכריזה בחיוך. "נראה לי שבאופן כללי משתמשים במילה הזאת כדי להעליב ילדים, אבל ההורים שלי לימדו אותי כבר כשהייתי ילדה קטנה להגיד: כן, אני חנונית ואני גאה בזה. אני חובבת מדעים, מעניין אותי ללמוד, ובכלל, נראה לי שצריך לקחת את המשמעות של המילה ולהפוך אותה למשהו טוב. אני גאה בזה", ולך שבה ואומרת. ההורים שלה, היא מסבירה, עודדו אותה לסקרנות ולרצון ללמידה מגיל צעיר. "תמיד כשרציתי ללמוד משהו הם תמכו בי".

התפוח, מסתבר, לא נפל רחוק מהעץ: אביה דוקטור למתמטיקה ומהנדס מחשוב להוראה, ואמה דוקטורנטית להוראת המתמטיקה. "ראיתי את האהבה ללמידה ולידע בבית, וכשאמרתי 'אבא ואמא, אני הולכת לנבחרת בפיזיקה' הם שמחו, כי ראו שזה עושה לי טוב. היה להם חשוב שאני עושה משהו שאני שמחה בו".

הוריה זיהו מגיל צעיר את הכישרון של בתם ושלחו אותה לשלל תוכניות להגשמה ופיתוח כישוריה, ובהן המרכז למחוננים, אוניברסיטת בר אילן ובהמשך אף תוכנית אלפא. "חלק מהאחים שלי מחוננים גם הם, וההורים שלי באמת עודדו אותנו לאורך השנים ללכת לתוכניות לימוד, כאלו שאנחנו נהנים בהן ומתפתחים".

איך החברות באולפנה הגיבו לזכייה?

"מאוד התרגשו. בהתחלה כשסיפרתי לחברות שהתקבלתי לנבחרת בפיזיקה הן אמרו 'מגניב'. הן לא באמת ידעו במה מדובר, וגם אני לא ממש ידעתי. כשסיפרתי על ההשתתפות באולימפיאדה האסייתית ואחר כך בבינלאומית הן התלהבו בשבילי, אבל נראה לי שרק עכשיו נפל להן האסימון, פתאום עם כל הבלגן התקשורתי הזה מסביב. הן מכירות אותי מהאולפנה כחובבת לימודים, אבל זה לא אומר שהן הבינו מה זה נבחרת ישראל בפיזיקה. הרבה בנות דתיות ובנות בכלל, וגם בנים, לא שמעו על קיום הנבחרות במדעים של ישראל, וזה כל כך חבל".

ולך מבקשת לשים זרקור על נבחרות המדעים, במיוחד למען הבנות. "בנות לא נחשפות לתחומי המדעים כמו בנים, ואלה שכן לא מאמינות מספיק שיצליחו. אני קוראת לבנות ללכת על זה, זה נורא כיף ואפשר להתפתח ולהכיר אנשים חדשים. אני אומרת לבנים, לבנות ולבנות דתיות בפרט, כי אין הרבה כאלו - פשוט תנסו. זה מגניב. תצטרפו לנבחרות המדעים ויש מצב שתגלו עולם ותיהנו ממש".

תוכניות לעתיד: פיזיקה

תוכניות אישיות לעתיד היא רואה בשלב זה ככאלו שקשורות בהכרח לתחום. "אני רוצה לעשות משהו שקשור לפיזיקה, אבל מה ספציפית אני עדיין לא יודעת. אולי בהייטק, אולי באקדמיה או בתעשייה".

מה כל כך קוסם לך בפיזיקה?

"אני לא יודעת להסביר. אני לומדת את זה וכיף לי. זה מעניין. רואים את נפלאות הבריאה, רק בקנה מידה מטורף לגמרי. ובסוף זה תחום חשוב שמקדם את העולם ועוזר לאנושות. אולי הרבה יותר קל לבטא את התרומה של הכימיה והביולוגיה לעולם, אבל הכלים שמשתמשים בהם לצורך כך הם דרך הפיזיקה. פיזיקה בהרבה מובנים היא הבסיס לכול. בסוף הכול מגיע לפיזיקה", היא מסכמת.

לעובדת היותה נציגה רשמית של מדינת ישראל הייתה משמעות רבה בעבורה. "להיות נציגה של המדינה בתחרות בינלאומית היה ממש מרגש, ולייצג אותה ברוך ה' בכבוד - זו ממש זכות בשבילי".

עם פרסום ההישגים השבוע בירכה שרת החינוך ד"ר יפעת שאשא־ביטון את התלמידים הזוכים ואמרה: "ברכות חמות לחברות וחברי נבחרות ישראל במדעים, שהגיעו להישגים יוצאי דופן והביאו כבוד גדול למדינת ישראל באולימפיאדת הפיזיקה, המתמטיקה, הביולוגיה והכימיה. אני בטוחה שעוד נכונו להם גדולות ושבעוד מספר שנים הם יהיו חלק משדרת המדענים שיהוו את חוד החנית של המדע הישראלי".

גם ד"ר שמשון שושני, יושב ראש מרכז מדעני העתיד, ציין בסיפוק כי "הישגי נבחרות ישראל במדעים הם חגיגה לאומית למערכת החינוך הישראלית ולמדינת ישראל כולה. הישגים שהם פרי של נחישות, השקעה, התמדה ומאמץ ומעידים על כישרון אדיר ויכולות גבוהות של חברי נבחרות ישראל מול הנבחרות מרחבי העולם. אנו גאים מאוד בתלמידות ובתלמידי הנבחרות, ואנו משוכנעים כי הם ימשיכו להגיע להישגים פורצי דרך, יהיו חלק משמעותי בעיצוב פני העתיד של מדינת ישראל ויטביעו את חותמם בתחומי החיים השונים".

***