יוסי ברודני וחגית משה
יוסי ברודני וחגית משה צילום: יעל צור

1

ההכרזה על תחייתה הפוליטית של מפלגת הבית היהודי ועל ריצתה לבחירות בהנהגת ראש עיריית גבעת שמואל יוסי ברודני, המוצנח החדש והלא כל כך מוכר, ממשיכה את שרשרת הטעויות הקשה שעשו האוחזים בהגה של המפלגה בשנים האחרונות. לנוכח המשוכה הגבוהה של אחוז החסימה, הניסיון להקים מעפר את המפד"ל ההיסטורית עלול להסתיים בכישלון כואב. כישלון שאת מחירו ישלמו לא רק מובילי המהלך, אלא המחנה הלאומי-דתי כולו.

גם חבירה של הבית היהודי לריצה משותפת עם ימינה, אם תהיה חבירה כזאת, לא תבטיח את התוצאה המיוחלת של לפחות ארבעה מנדטים. זה יהיה משחק מסוכן מאוד על פי התהום. איילת שקד לבדה עשויה להגיע בשבועות הקרובים למסקנה שהיא לא ממריאה ולפרוש מן המרוץ, אם מתוך אחריות לאומית ואם כדי שלא להתבזות. איחוד של ימינה והבית היהודי יחזק את האשליה שביחד הם מסוגלים, והתוצאה עלולה להיות אובדן של ארבעה מנדטים למחנה הלאומי. בדיוק כמו שקרה בבחירות לכנסת ה-21, כאשר בנט ושקד בזבזו ארבעה מנדטים יקרים, והביאו אותנו אל חוסר יציבות פוליטית ממושך ואל ממשלה שרובה שמאל ומשענתה מנסור עבאס. גם אם יש סיכוי קטן שביחד הם בכל זאת יעברו, האחריות דורשת להימנע מההרפתקה הפוליטית המסוכנת הזאת, וממצב בו שוב חלק מהציבור הדתי-לאומי הוא זה שמכשיל את המחנה הלאומי כולו.

2

ההידרדרות הפוליטית של הבית היהודי הגיעה לשיאה במערכת הבחירות הקודמת, לאחר שהיו"ר הרב רפי פרץ, אחרי סיבוב קצר ולא מוצלח במיוחד במערכת הפוליטית, הודיע על פרישתו. על ראשות המפלגה התמודדו שניים, המנכ"ל ניר אורבך וסגנית ראש עיריית ירושלים חגית משה. סלע המחלוקת העיקרי בין השניים היה שאורבך התכוון אם ינצח להריץ את הבית היהודי ברשימה אחת עם ימינה. באשר לחגית משה, היא זכתה לתמיכתו של הרב דרוקמן בזכות התחייבותה לרוץ עם סמוטריץ' אם תנצח. מאחורי הקלעים היו מי שלחשו אז שהיא בכלל לא מתכוונת לעמוד בראש הרשימה לכנסת גם אם תיבחר ליושבת-ראש המפלגה. היא מעדיפה להישאר בעיריית ירושלים, וכל מגמתה בהתמודדות היא להבטיח את החבירה לסמוטריץ' ולא לימינה.

כזכור, חגית משה גברה על ניר אורבך, בין השאר משום שרוב חברי המרכז העדיפו לחבור לסמוטריץ' ולא לימינה. וכאן החלה הפארסה: רגע לאחר שהפסיד בהתמודדות הדמוקרטית, במקום להישאר במפלגה ולסייע ליו"ר החדשה, אורבך מיהר לנטוש ולהשתריין במקום בטוח ברשימה של פטרונו בנט. חגית משה מצדה התקשתה בקריאה נכונה של הערך האלקטוראלי העדכני של מפלגתה, ניהלה משא ומתן קשוח מדיי עם סמוטריץ' ולא הצליחה להגיע להסכם איחוד איתו. בהחלטה של הרגע האחרון היא עשתה סיבוב פרסה, הודיעה שהבית היהודי תומך ברשימת ימינה והעמידה לשימושה את האות ההיסטורית ב'. מפלגת הבית היהודי נותרה קירחת מכאן ומכאן, ללא ייצוג לא ברשימת ימינה ולא ברשימת הציונות הדתית. לראשונה מאז הקמת המדינה, כתוצאה מתככנות פוליטית והתנהלות חובבנית, המפד"ל ההיסטורית נותרה ללא ייצוג בכנסת. פורסם כי בתמורה לתמיכתה ברשימת ימינה תקבל מפלגת הבית היהודי תפקיד שר בממשלה. עוד הבטחה שלא מומשה, למרות שימינה זכתה בראשות הממשלה ובשני תפקידי שרים, ואפילו מחאה על כך מצד הבית היהודי לא נשמעה. כך לא נוהגת מפלגה חפצת חיים.

3

לציונות הדתית ועוצמה יהודית יש היום מפלגה בת 6 מנדטים, שהסקרים לקראת הבחירות הקרובות מעניקים לה כעשרה מנדטים. פתיחת השורות במפלגתו של סמוטריץ' ובחירת הרשימה בפריימריז מאפשרת לכל אדם ולכל זרם בציונות הדתית להתפקד, לפקוד אחרים, להציג מועמדות ולקבל ייצוג בהתאם לכוחו היחסי. לציונות הדתית יש כבר בכנסת הזאת רשימה מגוונת ומכובדת של פעילי ציבור מוכשרים וערכיים. אלה מהם שיקבלו את אמון הציבור ימשיכו לייצג אותה בכנסת הבאה, ואליהם יתווספו אחרים שייבחרו גם הם בפריימריז. מי שרואה חשיבות בהמשך קיומה של מפלגת מגזר דתית-לאומית ייטיב לעשות אם יחפש את עתידו שם.

אל מול האופציה החזקה, הפתוחה והדמוקרטית שמציעה הציונות הדתית, הניסיון לבצע החייאה במפלגה חסרת ייצוג בכנסת שרוב בוחריה ופעיליה נטשו אותה הוא התעקשות מהולה באנכרוניזם וחובבנות פוליטית. אפשר היה להסתפק במנוד ראש לנוכח המהלך המוזר אלמלא התיקו הפוליטי בין הגושים, שבגללו כל טעות עלולה להמיט עלינו ממשלת שמאל חילונית בראשות לפיד שנשענת על רע"מ והמשותפת. זה יהיה עצוב מאוד אם המפד"ל ההיסטורית תרד מהבמה כגווייה פוליטית מרוסקת, כשברקע מתנגנות תרועות ניצחון של ממשלת שמאל-ערבים שקמה בגלל טעויות מנהיגיה. מפלגתם של הרבנים מיימון ובר-אילן, של חיים משה שפירא, יוסף בורג, זבולון המר, הרב יצחק לוי, אפי איתם וזבולון אורלב ראויה להלוויה מכובדת יותר.

ברכות למתחרים

לפני ארבעה שבועות הוצאנו גיליון מורחב וחגיגי של עיתון זה, שנשא את המספר הסידורי 1000 העגול והחד-פעמי. בהזדמנות זו חגגנו גם 20 שנה לבשבע, שיום השנה המדויק להקמתו יחול בעוד שבועיים. במקביל גונבו לאוזנינו שמועות שהשבוע יוצא גיליון חגיגי לרגל 25 שנה לעיתון המתחרה, מקור ראשון.

נראה לי שבמקור ראשון לא יאהבו את ההגדרה "העיתון המתחרה". מבחינתם, העיתון המתחרה שלהם זה הארץ. הם לא משחקים במגרש המגזרי. אבל אם ירצו ואם לא, אם יכירו בכך ואם יתכחשו, אין ספק שבין שני העיתונים המרכזיים של הציבור הדתי-לאומי מתקיימת תחרות תמידית שקטה ובריאה. תחרות על קהל הקוראים, על סיפורים, על ראיונות בלעדיים, על גיוס מיטב הכותבים, על היקף החשיפה, אפילו על פרסומות.

כשאני נדרש להסביר למי שאינם מכירים את התקשורת הדתית-לאומית את ההבדל בין שני העיתונים, אני אומר לעיתים שמבחינת הנוסחה המקצועית, להבדיל מהאידיאולוגית, בשבע הוא בבחינת ישראל היום של התקשורת הדתית ומקור ראשון הוא בבחינת הארץ שלה. הנוסחה הכלכלית של בשבע, המחולק בחינם, מעניקה לו יתרון מובנה בהיקף החשיפה שמשתקף בסקרי TGI. הנוסחה הכלכלית של מקור ראשון, כעיתון בתשלום שמופץ בעיקר בקרב מנויים, מעניקה לו יתרון מובנה ביכולת לספק היקף רחב יותר של עמודי תוכן.

בעת השקתו של בשבע, 5 שנים לאחר שיצא לאור הגיליון הראשון של מקור ראשון, היו מי שתקפו את העיתון החדש בטענה שהשוק לא יכול להכיל שני עיתונים, והקמת בשבע תביא לסגירת מקור ראשון. והנה חלפו עשרים שנה ושני העיתונים חיים, קיימים ובועטים. על פי סקרים שונים שערכנו במהלך השנים, רוב קוראי מקור ראשון קוראים גם את בשבע, ועשרות אחוזים מקוראי בשבע קוראים גם את מקור ראשון. כמו שאמרנו כבר לפני 20 שנה, תחרות היא עניין בריא, גם בתחום העסקי וגם בתחום התקשורתי, ובמידה רבה שני העיתונים משלימים זה את זה, כל אחד והגוון המיוחד שלו.

בנושאים רבים הפער האידיאולוגי בין העיתונים איננו גדול. כאן ושם תומכים בהתיישבות, מתנגדים לנסיגות ותוקפים את האקטיביזם המשפטי. ועדיין יש לא מעט מפריד ושונה. בשבע אוחז בקו מרכזי דתי ותורני מובהק יותר, תוך פתיחות מוגבלת ומתן ייצוג מסוים גם לדעות אחרות. הקו של מקור ראשון הרבה יותר פתוח, ליברלי ואוהב את הרפורמות של מתן כהנא. אנחנו יותר סמוטריץ', הם יותר בנט. במיוחד בשנה האחרונה, הפלונטר הפוליטי המתמשך יצר גם פער משמעותי בין שני העיתונים בסוגיית היחס לממשלת בנט-לפיד-עבאס. בעוד בשבע מבטא את עמדת רוב הציבור הדתי-לאומי אך נותר בבדידות מזהרת כעיתון היחיד בישראל שנקט קו אופוזיציוני מובהק כלפי הממשלה, מקור ראשון נטה הרבה יותר ללמד זכות על בנט וחבריו.

כמי שזכה לערוך את שני העיתונים ולקחת חלק בהקמתם, גם אם באופן טבעי מזוהה הרבה יותר עם בשבע, אני מבקש לברך את העיתון המתחרה ביום חגו. חגי סגל, אורלי גולדקלנג והצוות הגדול שעומד לרשותכם (כן, אני קצת מקנא), תמשיכו בעשייתכם האיכותית המאתגרת, תמשיכו לרדוף אחר החשיפה שלנו בסקרי TGI, ולא נכעס אם תחקו קצת יותר את הקו האידיאולוגי שלנו.

לתגובות: eshilo777@gmail.com

***