סיון רהב-מאיר
סיון רהב-מאיר צילום: עצמי

"זה אייטם שאת תאהבי", כתבו לי השבוע כמה בני נוער, וצילמו את עצמם מנסים לעשות סדר במזוודות בנתב"ג.

"נחתתי ומצאתי את המזוודה שלי", סיפר לי אחד מהם, "אבל ראיתי כזה בלגן שהחלטתי להישאר ולעזור. מצאתי מזוודה של מישהו לפי השם שלו והטלפון, צלצלתי והוא ממש שמח. אני ממשיך לנסות 'לשדך' מזוודות ואנשים".

אז כל הכבוד על האזרחות הטובה אבל לא, זו לא אמורה להיות יוזמת התנדבות יפה של החופש הגדול. אפילו על הלייקים שאייטם כזה בטח יביא ויתרתי (לא בקלות). זה לא נורמלי שצריך מתנדבים מטעם עצמם שיסתובבו שם, זה לא תפקיד וולונטרי וזה לא ואקום שאליו "עם ישראל" צריך להתגייס ולבוא, כמו אל ילד בר מצווה מוחרם או משפחה שיושבת שבעה בלי מנחמים.

זוהי הכניסה הרשמית למדינת ישראל. זו קבלת הפנים שמחכה לכל מי שנוחת כאן. לא ברור איך התרגלנו, לא ברור איך זה הפך רק לחומר לבדיחות ליולי-אוגוסט הזה.

וכאילו בעולם מקביל, בדקתי מה הכותרות הראשיות האחרונות שפרסמה שרת התחבורה מירב מיכאלי על פועלה: אז היא נבחרה לראשות העבודה, תקפה את גנץ, לא הסכימה להתאחד עם מרצ, וזו הכותרת האחרונה, ממש מאתמול: מיכאלי השיקה פרויקט חדש – מספר ישיבות כבר התקיימו, עם גורמים בכירים במשרד התחבורה ובמשטרה, כדי לערוך שינוי מגדרי בדמויות שמצוירות על התמרורים בישראל. עניין של סדרי עדיפויות.