בני משפחתו של העיתונאי הפובליציסט ופעיל הר הבית ארנון סגל לא ששו, בלשון המעטה, לשמוע שהוא מתכוון להיכנס לזירה הפוליטית, אבל סגל הגיע למסקנה ש"הדברים הגיעו למבוי סתום", וכדי לקדם את תפיסת עולמו צריך לעשות את הצעד.
בראיון באולפן ערוץ 7 הוא מספר על ההחלטה שהתקבלה לאחר שנות כתיבה רבות סביב הר הבית שהביאו לשינוי תודעתי סביב ההר והקשר היהודי אליו, אך בפועל ברמה המעשית, התלויה בהחלטות שלטוניות, לא חל שינוי של ממש.
אחיך עמית, פרשן חדשות 12, לא ייעץ לך ללכת על המהלך?
"לא, ממש לא. הוא לא התנגד אבל קיבל את ההכרעה שלי, בכל זאת אני אדם בוגר ברוך ה'. לא נרשמה התלהבות באופן כללי מצד משפחה, זה בסדר... אני מקבל את ההחלטה על עצמי".
על עצם השיח השנוי במחלוקת, גם בציונות הדתית, סביב הר הבית, הוא אומר כי "הר הבית הוא חלום הדורות היהודי וגם מי שמתנגדים לעלייה להר הבית מסיבות כאלה ואחרות לא יכולים להשלים עם מציאות שבה בימים כאלה של חג הקרבן, את הבאים להר מקדם שלט של חמאס ובו תמונת הדיסקית של הדר גולדין כדי להתריס נגד מדינת ישראל לב בירת ישראל. אף אחד לא יכול להשלים עם מציאות של משחקי כדורגל במקום קודש הקודשים, ובמקרה הרע אוהדי מוחמד דף נמצאים שם והיהודים הטובים לא נמצאים בו. זו כבר לא שאלה שנוגעת לשאלת העלייה להר, כן או לא. מדינה יהודית ודמוקרטית המחויבת לאמור במגילת העצמאות על חופש הפולחן מחייבת חופש גישה להר".
לדבריו אכן תשומת הלב הציבורית להר הבית גברה והרבה יותר יהודים עולים להר על פי הכללים, אבל את היחס השלטוני למקום הוא מגדיר 'בושה וחרפה'.
ארנון סגל זוכה למתקפות מכיוונים שונים. בעוד יאיר גולן, המתמודד על ראשות מר"צ, מגדיר אותו כמשיחי, יש גם מי שמגדיר אותו כשמאלני. הוא עצמו סבור שהאשמות גולן מוכיחות ששמאלני הוא לא. זאת על אף הטענה לפיה הוא מסרב להכריז מראש שעל הציונות הדתית לחבור בהכרח לבנימין נתניהו. בהקשר זה הוא מזכיר כי נתניהו עצמו דווקא הלך יחד עם מי שהציונות הדתית לא הלכה איתו, כלומר גנץ, לפיד, לבני ואחרים, ולהערכתו היו אנשי הליכוד הולכים גם עם מנסור עבאס. בעיניו ברור שהמחנה בו נמצאת הציונות הדתית הוא מחנה הימין, גם אם הוא אינו מגדיר את עצמו כשייך למחנה 'רק ביבי'.
אתה נמנע מהאמירה 'רק ביבי'
"אני חושב שזה לא נכון, לימין בכלל, להתחייב לאדם ספציפי. אנחנו בכלל לא צריכים לדבר על זהות של אדם, אנחנו צריכים לדבר על ערכים. זו בדיוק הבעיה לטעמי של הימין - ששכחנו את הערכים שלנו, שכחנו את החלומות שלנו. אנחנו כבר לא מעיזים לחלום, אנחנו לא מעיזים להכריע. היחידים שמכריעים זה השמאל.
בהקשר זה מזכיר סגל את החשש בימין להתבטא בדבר הצורך לחזור לגוש קטיף על מנת לתקן את מעשי השמאל, בעוד השמאל יודע לחתור לשינוי המציאות שאותה ביצע הימין בשנות שלטונו.
"17 שנים אחרי, כשלכולם ברור שבמוקדם או במאוחר לא תהיה ברירה אלא להכריע את חמאס, אנחנו צריכים לדבר על הרגע הזה, שכאשר נחזור לשם לא נחזיר את אבו מאזן או מחבל אחר אלא נחזיר את שלטון ישראל במלוא מובן המילה, נממש את חזון ההתיישבות ונקים מחדש את גוש קטיף", אומר סגל.
לטעמו השקט הוא האליל הגדול ביותר שקיים בישראל המוכנה לתת הכול על מנת לקבל מעט ממנו, בעוד הצעד הנכון הוא הפוך, להוכיח שלטון ובעלות על הר הבית ומתוך כך להביא להכרעה בארץ כולה. עוד הוא מזכיר את הצורך לבטל את סעיף הנכד המביא תחת כנפי חוק השבות רבים שאינם יהודים, ואינו זוכה למתקפה וביקורת מצד המפלגות החרדיות.
על הלו"ז הצפוף של ימי פריימריז הוא אומר כי מדובר בימים שבהם הוא פוגש את הציבור שבשמו כתב דברים, לעיתים מבלי להכיר אותו ולפגוש אותו פנים אל פנים, ובכך קיים יתרון משמעותי לעומת עבודת העיתונאי.