חברת הכנסת לשעבר תמר אשל הלכה לעולמה היום (ראשון) בגיל 102.
אשל שנפטרה ביום הולדתה היתה גם חברת מועצת העיר ירושלים וסגנית ראש העירייה, מזכ"לית נעמת, ופעילה למען זכויות האדם וקידום מעמד האישה. אשל הייתה חברת הכנסת לשעבר המבוגרת ביותר לפני פטירתה.
בשנה שעברה הגיע יו"ר הכנסת מיקי לוי אל בית האבות נופי ירושלים בו היא מתגוררת, עם נציגות הנהלת הכנסת, כשבידו עוגה ומתנה מיוחדת ובירך את אשל בשם הכנסת והנשים באשר הן.
סיפור חייה של אשל חולש על שלל נקודות היסטוריות והוא מהמרתקים שידעה המדינה. בעיצומן של מאורעות 1936–1939 בהיותה נערה בת 16 הצטרפה אשל ל"הגנה" כקשרית ועסקה בהכנת רימונים ובפירוק אקדחים. עם התגברות המאורעות פעלה בהגנה על שכונות בית ישראל, נווה יעקב וביישובים נוספים באזור ירושלים. אשל היא גם אחייניתו של אבשלום פיינברג מייסד מחתרת ניל"י.
"בתקופת מלחמת העולם השנייה- התנדבה בבית חרושת לייצור תאי מקלענים למטוסי קרב קודמה כאחראית קו הייצור", סיפר משה פוקסמן מנהל מוזיאון הכנסת שמנציח את סיפור חייה של תמר במסגרת פרויקט תיעוד חייהם של חברי כנסת לשעבר, "היא הייתה האישה היחידה בתפקיד מורכב זה. בראשית 1943 הפסיקה את לימודיה והתנדבה לצבא הבריטי, בתפקיד נהגת בסקוטלנד. באוגוסט 1944 הועברה למצרים. תחילה שובצה במרכז המודיעין של הצבא הבריטי בקהיר, אך סולקה משם כאשר נודעו קשריה עם ארץ ישראל".
במשפחתה של אשל המונה כבר 6 נכדים ו-9 נינים סיפרו כי לאחר המלחמה נסעה למרסיי שבצרפת על מנת להיות אחראית על עליה ד', אגף שהעביר ארצה ניצולי שואה בניירות מזויפים. לאחר החלטת החלוקה חזרה ארצה והייתה לקצינת שרות הידיעות של ההגנה בירושלים.
אשל גם זכתה לא אחת בכינוי "הלוחמת למען הנשים". עם קום המדינה הצטרפה למשרד החוץ ועבדה בגוף שיהפוך לימים ל'מוסד הישראלי'. בשנת 55 נשלחה למשלחת ישראל באו"ם שם התמקדה בפעילות למען זכויות אדם ובשנת 1961 הפכה ליו"ר הוועדה למעמד האישה באו"ם. במסגרת תפקידה נלחמה למען שיפור זכויות האישה ברחבי תבל.
בשנות השבעים עם חזרתה ארצה הפכה לקול בולט אף יותר בארגוני הנשים ובשנת 1974 נבחרה ליו"ר מועצת הפועלות. כיו"ר הארגון פעלה לאחד את שלשת ארגוני הנשים: מועצת הפועלות, ארגון אמהות עובדות והתנועה העולמית Pioneer Women תחת גוף חזק אחד והקימה את "נעמת - תנועת נשים עובדות ומתנדבות". כשעמדה בראש נעמת פעלה לתיקון חוק ההפלות וקידמה את הקמת הוועדה לקידום מעמד האישה.
בשנת 1977 נבחרה לכנסת מטעם המערך וכיהנה עד סוף שנת 1984. במסגרת תפקיד זה כיהנה גם כיו"ר ועדת המשנה לנשים מוכות והוועדה לתחום האנרגיה. היא יזמה את הקמת ועדת המשנה לתיקון החוק הפלילי בענייני אונס וכיהנה בה כחברה, ויזמה שינוי ביחס המשטרה לאלימות במשפחה.
עם פרישתה מהחיים הפוליטיים התנדבה במגוון ארגונים של חברה אזרחית החל מהוועדה הציבורית של בית חולים הדסה ועד המועצה הלאומית ליהודי אתיופיה. כמו כן הקימה את מקלט הנשים "בית ציפורה".