חבר הכנסת ניר אורבך, יו"ר סיעת 'ימינה' מתארח באולפן ערוץ 7 לשיחה על תכניותיו הפוליטיות במערכת הבחירות הנוכחית.
"לא נהייתי ביביסט", הוא מבהיר בפתח הדברים וקובע כי אנו בעיצומם של תהליכים ציבוריים, ו"לבד מהערפל הכללי יש גם ערפל בציונות הדתית. ציבור גדול מרגיש שאין לו בית פוליטי, ציבור גדול לא מרגיש בשל להצביע לליכוד וחושב שמפלגת הציונות הדתית בראשות סמוטריץ' ובן גביר היא קיצונית מדי, ציבור שהתאכזב מ'ימינה' בשנה האחרונה ומחפש בית פוליטי, ולשם אני מכוון כרגע".
בדבריו הוא מדגיש שאינו מדבר על עצמו באופן אישי ו"בכל התהליך שעברתי מול ראש הממשלה שהביא לפיזור הכנסת והפלת הממשלה וגם בהתנהלותי כיו"ר ועדת הכנסת, דאגתי שלא לדבר על עתידי הפוליטי עם אף מפלגה. חשוב לי לעשות את המעשה הערכי האידיאולוגי. הציונות הדתית זקוקה לבית פוליטי שחסר לה והשאלה היא האם 'ימינה' בהנהגת איילת שקד יכולה לעשות זאת".
את ההחלטה שאינו יכול להמשיך ולכהן בקואליציה הנוכחית הוא מגדיר כתהליך. "בחודשים הראשונים האמנתי שנוכל לעשות דברים חיוביים לציבור ששלח אותנו ולטובת הערכים שבשמם נבחרנו, וגם עשינו את הדברים האלה. תחילת הישוב אביתר הייתה במשהו שחשבנו שהולך להיות ישוב חדש דווקא בממשלה הזו. גם התקדמנו בתהליך, המנהל האזרחי עשה סקר והוכחנו שמדובר באדמות מדינה. היו דברים נוספים שעשינו לטובת הציבור גם ברמת התקציבים והעבודה בועדת חוץ וביטחון בנושא שטחי C ובשלב כלשהו חשתי שאני עוסק יותר במגננה ופחות ביוזמות וככל שהדרך התמשכה והדבר בא לידי ביטוי בנטיעות בנגב, בחמץ בפסח, חשתי שהממשלה והקואליציה הולכות לכיוון של הישענות על חברי כנסת ערבים אנטי ציוניים עד שבחודש האחרון הייתה בחינת הצבעות יחד עם המשותפת, ושם הבנתי שהנושא הזה נגמר".
על התהליך שעבר על נפתלי בנט אומר אורבך: "מראש נכנסנו לממשלה מורכבת. נפתלי בנט התחיל לכוון יותר ויותר לציבור גדול יותר מהציבור הציוני דתי שעל בסיסו הגענו לכנסת ולממשלה. הגענו למצב שבו הצגתי בפניו תמונה שמשמעה שאנחנו על סף מדרון חלקלק. יש כאן שיתוף פעולה עם המשותפת שאני לא רוצה לצאת מהכנסת והממשלה הזו עם כתם, והישענות על המשותפת היא כתם. ראש הממשלה הסכים איתי, אבל ככל שהתהליך התמשך וההצבעות נעשו יומיומיות הוא פחות הרגיש את זה".
"דברים שהצגתי בפניו לאורך כל הקדנציה זכו לקשב אבל ברמת הביצוע זה לא היה", אומר אורבך שמדגיש שאינו סבור שבנט נטש את הציבור הציוני דתי, "בטח לא בכוונת מכוון", אך "כראש ממשלה בקואליציה מורכבת הוא נסחף למקומות שהוא לא חשב להגיע אליהם. כשראיתי שהספינה הזו של הקואליציה נסחפת למקומות שהופכים בעייתיים יותר ויותר הרמתי דגל והתנהלתי מולו כדי להביא לפיזור הכנסת והממשלה".
על המחאות סביב ביתו אומר אורבך "זה לא נעים. אני לא מאחל את זה לאף נבחר ציבור". עם זאת הוא מציין שהיו גם מחאות "ידידותיות" יותר כאשר רבנים הגיעו ללמוד עם תלמידיהם מול ביתו, "אבל היו גם תופעות לא נעימות של קללות והיטפלות לבני משפחה והצוות שעבד איתי והשכנים. זה לא היה נעים אבל למדנו לחיות עם הדבר הזה. היו מהבוחרים שאמרו לי שניתן לזה הזדמנות, אבל ככל שהלכנו יותר ויותר להישענות על קולות חברי כנסת אנטי ציוניים ובמקביל מתעורר קמפיין של הרמת ראש של אזרחי ישראל הערבים, בא הציבור ששלח אותנו לכנסת ואמר עד כאן. שמעתי את הקולות האלה והחלטתי שאני לא מסוגל להישאר כשליח ציבור ללא ציבור. הציבור שבחר בנו לא איתי".
האם המהלך בו נקט לא היה מאוחר מדי? "לא התלבטתי. זיהיתי תהליך. רצינו לתת צ'אנס לתהליך שהלך והידרדר. כשעידית עזבה ונשארנו 60 ח"כים נכנסתי לשיחה מאוד נוקבת עם ראש הממשלה והצבתי דרישות מאוד ברורות כדי שאפשר יהיה לקיים את הדבר הזה. הדרישות ברובן מולאו, אבל זה היה מאוחר מדי. העגלה סוטה מהדרך המרכזית ואי אפשר היה לעצור את זה. זה הגיע ליותר מדי הישענות על חברי כנסת ערבים כפי שראינו בתקנות יו"ש ואז הגעתי אליו. מעט מאוד אנשים מסוגלים להגיע לראש ממשלה, בעיקר כשהוא חבר אישי, ולבשר לו שהעסק נגמר וצריך לפזר אותו. אמרתי לו שלא אפתיע אותו. יש לנו יחסים קרובים ורציתי שהוא ידע על כל צעד שלי. לצערי הוא נקט מהלך פוליטי אחר והחליט להפתיע אחרי אותה שיחה מפורסמת שבה אמרתי לו שלא אצביע כשחברתי איילת שקד במרוקו ובשבוע הבא אעשה את זה".
על ההחלטה של בנט להודיע על פיזור הכנסת כששקד במרוקו וללא היוועצות איתה מסכים אורבך עם התחושה שמדובר בצעד לא חברי, אך מדגיש בדבריו את הפן הערכי אידיאולוגי שלדבריו הנחה אותו, "שם היה הויכוח שלי איתו ולשם רציתי לכוון. לא התלבטתי כשהגענו לנקודת האל-חזור".
בהתייחס לרגע בו הוא למעשה מבשר לבנט שהוא מפזר את ממשלתו ולמעשה מפטר אותו מכהונתו כראש ממשלה, אומר אורבך כי הייתה לו הזכות לכך כיוון שהוא זה שהכניס את בנט לכהונתו כמי שגונן על הקואליציה וספג את החיצים שכוונו אליה עד שמצפן הערכים שלו לא איפשר לו להמשיך. על גורלה של החברות ביניהם הוא אומר בכנות "הייתה כאן מערכת מאוד מורכבת. יצא לנו לדבר על זה פעמיים. בשבועיים האחרונים לא היה לנו קשר. הוא גם החליט שהוא עוזב את המערכת הפוליטית ולא מופיע בתקשורת כך שגם אין לנו קשרי עבודה. אני מקווה שבמערכת האישית המורכבות תשקע".
האם בנט צפוי לשוב למערכת הפוליטית? אורבך לא ממהר לנבא. "קטונתי מלחוות דעה על חזרתו. זו שאלה שלו", הוא אומר.
האם ממשלה חדשה בראשות נתניהו תוביל לצעדים טובים יותר מאלה של הממשלה היוצאת? אורבך משיב ואומר שהדברים הם בחירה בין הרכב קואליציוני שכבר לא ניתן היה לחיות אתו. "בפוליטיקה אתה לא תמיד בוחר את המשהו הכי טוב שיש אלא בוחר בין שתי חלופות, ואחרי השנה הזו ברור איזה שתי חלופות קיימות על השולחן".
"זו גם האמירה שלי לגבי איילת שקד. את נמצאת בפרשת דרכים. יש שתי אפשרויות, או לכיוון הימין הממלכתי הרך והכלכלי, כלומר משהו מעורפל שאי אפשר לדעת עם מי הולכים לבנות ממשלה, משהו שהוא סוג של ממשלת אחדות שראינו את הסיכונים שלה כשהיא יכולה להסתיים בהישענות על רע"מ והמשותפת, בעיני בחירה בנתיב הזה סופה התרסקות פוליטית. האפשרות השניה היא ללכת חזרה לבסיס שבו הלכנו במשך עשור, לציונות הדתית הרחבה שמחפשת בית פליטי, ואם איילת תחליט שהיא הולכת לשם בנושא הרכב הרשימה, המסרים שהיא מעבירה והכניסה מלא מלא לגוש הימין בראשות נתניהו, יידרש ממנה מעשה נוסף והוא להתפטר מהממשלה כי זה דיסוננס שלא יכול לעבוד. אם היא תלך בדרך הזו יש סיכוי שזה יצליח. הסיכויים לא גבוהים. אנחנו נכנסים למערכת בחירות של מאה ימים עם הרבה תנודות ובעבודה נכונה ואמירה שאנחנו שליחי ציבור ונציגי ציבור של הציונות הדתית ועשינו מהלך שחשבנו שהוא טוב לעם ישראל, הלכנו למהלך שבסופו של דבר נכשל, וכרגע אנחנו מנסים את המערכת הערכית הציבורית והמוסרית שצברנו לקחת למקום שהציבור מחכה לו".
אורבך קובע כי בפני שקד אופציית חבירה לגנץ או לפיד שמשמעותה התרסקות פוליטית, או הבהרה שפניה מועדות להיות המנדט ה-61 של בנימין נתניהו. "בעיני האמירה המרכזית של שקד צריכה להיות 'אני חוזרת לציבור שיחד איתו צמחתי ויחד אתו הגעתי למקומות שאליהם הגעתי ויחד הלכנו לאורך שנים והיום אין לו בית פוליטי ובשחקנים הפוליטיים הקיימים גם אין מי שיתן לו את הבית הפוליטי הזה'. אנחנו, עם כל המורכבות של השנה האחרונה וכל הכעס של ציבור הבוחרים, אם איילת שקד תחליט שזו הדרך יהיה אפשר לעבוד ואולי גם להיכנס לממשלה הבאה".
על מהלכיה של שקד לחבירה ליועז הנדל ואחרים שאינם בציונות הדתית על מנת להקים גוף ימני ליבראלי, אומר אורבך כי הדבר כבר קיים במפלגתו של גדעון סער, והמשמעות היא ראש ממשלה שהוא לפיד או גנץ. "אין לזה מקום נוסף. אם איילת תלך למקום הזה, המקום צפוף וזו תהיה התרסקות".
"הרשימה שלה צריכה להיות שמות שמדברים לציבור הציוני דתי, ציבור שבחר בבית היהודי במשך עשור ובחר בימינה בשלוש מערכות הבחירות האחרונות. במהלך כזה יש שחקנית נוספת שאני לא יודע מה גודלה והיא הבית היהודי. אני לא חשוב שהגודל של הבית היהודי גדול אבל כאמירה של חבירה במחנה צריכה להיות חבירה כזו. ראש הבית היהודי צריך להיות ברשימה. אני לא בונה רשימה ומיקומים אבל צריך לתת מקום גם לזה".
אורבך מוסיף ואומר כי על הבאים לשולחן המו"מ להגיע עם דרישות ריאליות שאותן ניתן יהיה לממש על מנת שהמו"מ לא יסתיים כפי שהיה במו"מ הקודם בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי, כאשר הדרישות הגיעו ממקום גבוה הרבה יותר מהריאלי.
על מקומו של מתן כהנא במבנה שכזה אומר אורבך כי הוא וכהנא "חברים טובים. אני מאוד מעריך אותו וחושב שהוא אחד מבכירי בניה של הציונות הדתית. הטענה שלי היא שאם אתה אומר שאתה הולך עם הציונות הדתית שמחפשת בית זה אומר שאתה הולך עם נתניהו. מתן לא שם. בהצהרות שלו הוא אומר שהוא לא במקום שהולך לתמוך בביבי, וממילא הוא מחפש את הדרך במחנה הליבראלי יותר".
לטעמו של אורבך אחרי ההגעה ל-61 יש לחתור ולהגיע למפלגה נוספת על מנת שניתן יהיה לנהל קואליציה ממשלה באופן סביר וראוי. "נתניהו עשה את זה כמעט בכל מערכת בחירות. היו לנו טענות על כך כי היו סדרי עדיפויות ונשארנו מאחורה. כאן צריך לסגור את ה-61 של גוש הימין ואז להוסיף מפלגה נוספת כדי להרחיב קואליציה על פי קווי יסוד שייקבעו לאחר הבחירות. אני לא חושב שמתן נמצא שם. לפי האמירות שלו הוא מחפש את מקומו בגוש הימין הליבראלי ואולי הוא ימצא את עצמו בכחול לבן".
באשר לו עצמו, אומר אורבך כי מדובר בשאלה שלא שאל את עצמו. בפני שלוש אופציות, האחת היא ההבנות הקיימות עם גורמים בליכוד למנות אותו כשר בממשלה הבאה. "אני לא בונה על הדבר הזה כמי שנמצא הרבה שנים בפוליטיקה", הוא אומר ומעיר כי לבד מהרצון הטוב צריכים להיות עוד כמה אלמנטים על מנת ליישם הבטחה שכזו. "אופציה שניה היא לראות לאן איילת שקד הולכת, ואם היא הולכת לכיוון הציונות הדתית אז יש מה לדבר. האופציה השלישית היא להיות בבית, אפשרות שלקחתי בחשבון כשהתחלתי את המהלך הזה כמהלך ערכי אידיאולוגי. מבחינתי זה בסדר. יש חיים גם מחוץ לפוליטיקה".