גיטה חזני מלכיאור
גיטה חזני מלכיאור צילום: מאיה אושרי משל

בחודש האחרון נשמעות טרוניות שבות ונשנות מצד איתמר בן-גביר על התנהלותו של בצלאל סמוטריץ' במו"מ על הריצה המשותפת של מפלגותיהם בבחירות הקרובות.

בן גביר דורש שורה של דרישות כתנאי לריצה משותפת בבחירות לכנסת ה-25: מיזוג מלא וכולל בין הציונות הדתית ועוצמה יהודית שיתבטא בריצ'רץ' שוויוני ברשימה אחת, במנגנון מפלגתי אחד, מזכירות אחת, מנכ"ל אחד, מנגנון אחד והנהגה משותפת של בצלאל ואיתמר שתוביל את כל המוסדות המפלגתיים.

בקיצור מיזוג שיוביל למפלגה דו-ראשית. אני מבקשת לטעון כי על הציונות הדתית להתנגד למיזוג בין המפלגות משורה של נימוקים ושיקולים.

עם זאת, טרם הצגת ביקורת מנומקת באשר למיזוג, חשוב בעיניי לדון את איתמר לכף גדולה של זכות, שכן השנה החולפת הייתה שעתם היפה של איתמר בן גביר ופעילי עוצמה יהודית, שהוכיחו כי מדובר בשחקני נשמה מוכשרים, שמדינת ישראל בהחלט זקוקה להשתתפותם במשחק הפוליטי. מאז פרעות תשפ"ב ועד היום, שולט בישראל השלטון המסוכן ביותר ליהודים בהיסטוריה של עם ישראל. ראש עוצמה יהודית מילא בשנה הזו תפקיד חשוב ובולט במאבק במחדלי השלטון ובאטימותו, ובעיקר בסימון הגבולות המוסריים, המשפטיים והפוליטיים לאויב הערבי בכנסת, בממשלה ובציבור.

מלאכתו של איתמר אינה קלה במיוחד כשנגד כל אמירה או פעילות פוליטית שלו פועלת מכונת צביעות אדירת ממדים המציירת אותו בצבעים שחורים משחור, אורבת לו בכל פינה ושוללת את הלגיטימיות הפוליטית והמוסרית שלו, בעודה הופכת את חברי הרשימה המשותפת ורע"מ לאנדרדוג פוליטי הסובל מן הגזענות של ה'קיצוני- בן גביר'.

כשמערכות (אי) הצדק ו(אי) האכיפה במדינת היהודים מוטות ומכשירות מפלגות ערביות השואפות לחסל את מדינת ישראל אבל פוסלות במקרה הגרוע את צעדיהם של יהודים המתנגדים למכירת החיסול, או מיצרה, במקרה הטוב את צעדיהם, לא פשוט להיות פוליטיקאי המזוהה עם עוצמה יהודית או תומך המפלגה. קל וחומר כשממשלת התקשורת עובדת בשירות מערכת (אי) הצדק ו(אי) האכיפה. אזי המחיר האישי-נפשי-ציבורי ששליח ציבור כמו איתמר בן גביר וחברי עוצמה יהודית משלמים עלול להתברר כבלתי נסבל.

ובכל-זאת, האיש איננו מתייאש ומתעקש להמשיך למלא את שליחותו באמונה שלמה, באומץ, וגם עם כשרון ראויים להערכה. כך, בשנה האחרונה הפציע איתמר בן גביר ככוכב עולה בשמי הפוליטיקה הישראלית, ויש יסוד סביר להאמין לסקרים הקובעים כי ציבור גדול מרוצה מתרומתו הפוליטית של בן גביר למחנה הלאומי ותומך בו ועל כן כוחה הפוליטי של עוצמה יהודית משגשג והולך. גם בציונות הדתית מעריכים את תרומתו של איתמר למחנה ולחיזוק כוחו האלקטוראלי, וכמובן גם את הצורך בשותפות הפוליטית בין הצדדים.

וכעת, אבקש לתאר איך המו"מ מצד איתמר נראה לצופים ולקוראים מן הצד. אם לומר בעדינות, נראה שאיתמר מעונין, לא פחות ולא יותר, להשתלט על מפלגת הציונות הדתית שאך זה קמה בעמל רב על הריסות וחורבות הבית היהודי שהותיר אחריו בנט. את הבטחון לדרישות שלו שואב איתמר, ככל הנראה, מתוצאות הסקר המחמיאות של חדשות ערוץ 13, לפיהן שיעור התמיכה במפלגת הציונות הדתית במידה ובן גביר יעמוד בראשה יגיע ל-13 מנדטים לעומת 10 מנדטים במידה ובצלאל יעמוד בראשה. אלא שלא בטוח כלל שאפשר לקבל תוצאות אלה כתורה מסיני, בפרט שמדובר בסקר בודד, וכן, שתוך כדי כתיבת שורות אלה, פורסם סקר חדש של חדשות 13 לפיו, הציונות הדתית בראשות בצלאל מקבלת 11 מנדטים.

ולכן נראה שמוקדם להסיק מסקנות מרחיקות לכת, אגב עבור שני הצדדים. בעוד בצלאל נראה שאינו יודע מנוח ואינו נח על זרי הדפנה של הסקרים, זהיר ושקול, איתמר ממהר לחגוג התעצמות פוליטית שאיננה ודאית בעוד מצופה ממנו להוכיח בגרות פוליטית וללמוד מן הניסיון של ימינה- לא להתבשם יתר על המידה מסקרים. במיוחד כשהם אינם הגיוניים. מכון דיירקט פולס פרסם ב-19 ביולי, בערוץ הטלגרם שלו פוסט תרשים זרימה של שאלות המובילות לספקות גדולים באשר לרצינות הסקר. משום כך, תוצאות הסקרים אינם יכולים לשמש שיקול רציונאלי ומהימן כדי לקבל החלטת מיזוג בין שתי המפלגות. בן גביר יכול להתבשם מן הסקרים אבל לא להשתכר. הקנס הקיומי על שכרות בפוליטיקה גבוה כמו בשכרות בנהיגה.

ואולם, כשאני עוקבת אחר הפרסומים אודות המו"מ בין הצדדים, ועל הציפיות מרקיעות השחקים של איתמר מבצלאל, נראה בעיניי שראוי, מוכשר ומוצלח יהיה איתמר ככל שיהיה, לרבות התחזקותה של עוצמה יהודית בסקרים, הרי שהתחזקות זו איננה יכולה לבוא על חשבון השיקום של מפלגת הציונות הדתית, ואני מבקשת לטעון כי על הציונות הדתית להתנגד למיזוג בין המפלגות משורה של נימוקים ושיקולים:

צורך דחוף בשיקום וריפוי ה-די-אנ-איי המבני-רעיוני-תפקודי מפלגתי של הציונות הדתית

המגה-פיגוע הפוליטי שבנט עשה בבית היהודי על גלגוליו, וניסיונות ההמרה האינסופיים שערך בבית הפוליטי של ליבת הציונות הדתית, במהלך העשור האחרון, הסבו נזק מצטבר לאחדות המחנה ולכוחו האלקטוראלי. הבית הפוליטי בגלגולו הנוכחי (ונקוה שהוא גם האחרון) שספג מהלומות קשות מניסיונות ההמרה שערך בה בנט, זקוק לתקופת התאוששות, התחזקות, ריפוי, שיקום והתייצבות ארגונית-רעיונית ותפקודית כאחת.

תהליך ההתאוששות הזה החל בפברואר 2021 ע"י בצלאל סמוטריץ' שאמנם הקים בלוק טכני משותף עם עוצמה יהודית ונֹעם אולם השנה החולפת היא שנה ראשונה לתהליכי ההתבססות מחדש והייתה שנה פוליטית אבנורמלית להתפתחותה של המפלגה החדשה-ישנה.

ובכל-זאת, הציונות הדתית בהובלת בצלאל ושותפיו הבכירים עשו בשנה האחרונה את צעדיהם הראשונים מתוך עצמאות מוחלטת מחיבוק הדב של בנט, בכשרון דרמטי למדי. טובתה של מדינת ישראל דורשת את המשך התבססותה והתחזקותה של הנהגת המפלגה ומנגנוניה. אגב, גם עוצמה יהודית היא מפלגה שכוכבה דרך בשנה האחרונה וגם היא זקוקה להזדמנות להתבסס, להתחזק, לגדול ולייצב את הדי-אנ-איי הרעיוני שלה בנושאים רבים. הרי איתמר הצהיר בעצמו שציבור התומכים של עוצמה מגיע מאזור חיוג אחר. משום כך, מיזוג מבני ורעיוני בין הדי-אנ-איי של שתי מפלגות בתהליכי התהוות, עלול להתברר כמקח טעות שיתפתח למחלוקות מהותיות בין הצדדים העלולות לפגוע בהמשך אנושות בכל מחנה הימין.

אי שוויון כוחות בין הרשימות

מאחורי בצלאל, ניצבת נבחרת רצינית הכוללת את אורית סטרוק, שמחה רוטמן, מיכל וולדיגר ואופיר סופר. כל אחד/ת ברשימה הזו הוא נבחר ציבור בעל שיעור קומה שצבר ניסיון ציבורי משמעותי קודם לעבודתו בכנסת ובמהלך השנה האחרונה. מדובר בנבחרת חלומות אידיאולוגית וביצועיסטית שמהווה מקור הזנה אידיאולוגי ומעשי למחנה הימין כולו. הח"כים של סיעת הציונות הדתית קנו את אמון הציבור בהרבה שעות עבודה ללא שינה בכנסת ובשטח, והוכיחו כי במקביל לסוגיות לאומיות ומדיניות הם מסוגלים לקדם גם סדר-יום בתחומי חברה, בריאות, כלכלה, משפט ועוד וכי לא מדובר במפלגה נישתית.

בהתאם, ציבור התומכים של המפלגה מצפה לראות בקדנציה הבאה את כל הנבחרת לצד בצלאל ממשיכה את המלאכה בכנסת. ויש גם ציפיות להרחבת השורות. לעומתה, הרשימה של בן גביר עדיין לא ידועה. למעט מספר 2 – יצחק וסרלאוף שעדיין לא צבר די ניסיון ציבורי לא ברור את מי מתכוון לשבץ ברשימה ממוזגת. עוצמה יהודית היא מפלגה בוסרית עדיין. לכן, כל מיזוג או שיבוץ שוויוני שעלולים לדחוק כל אחד מן הנבחרת ההרמונית של הציוה"ד אל מחוץ לכנסת או לממשלה בקדנציה הבאה, תמורת ח"כים חדשים מעוצמה יהודית לא יכולים לבוא בחשבון, לא רק מבחינת המפלגה, אלא גם מבחינת ציבור התומכים.

אי שוויון כוחות בין ראשי המפלגות

למרות ההערכה ציבורית הרבה לה ראוי איתמר, הרי שטעות מצידו לצפות לשוויון בהנהגת המפלגה. בצלאל שזכה בשבוע החולף מחדש באמון גדולי רבני הציונות הדתית, לא זכה באמון הזה מן ההפקר. גדולי הדור מכירים תודה, הכרה והוקרה לקברניט שנווט את הספינה הפוליטית של מדינת ישראל במים הסוערים של המשבר הלאומי הגדול של כל הזמנים מאז קיומה של המדינה. הוא ניווט את הספינה במלאכת מחשבת מתמשכת, הגיע טרוט עיניים לכל כתובת שהייתה רלוונטית לסייע בהצלת המדינה מידי ממשלה שהטביעה את הדמוקרטיה במצולות ים והחזיקה במדינה כבת ערובה.

נקודה זו ראויה למחשבה משום שבצלאל הוכיח בשנה האחרונה תכונות של מנהיג בסדר גודל חדש למחנה הציונות הדתית. ראש מפלגת הציונות הדתית התגלה בניהול אירועי השנה החולפת כאסטרטג לא פחות מוכשר מנתניהו כשהוביל בשנת הכאוס הלאומי ביחד עם שותפיו למפלגה מהלכים רוחביים מורכבים חסרי תקדים, בשיתוף עם כלל מפלגות האופוזיציה, ולבסוף השיג את היעד. הממשלה הרשעה נפלה על חרבה. הוא עשה זאת תוך הפגנת רגישות וזכה לרמות גבוהות של אמון מצד השותפים באופוזיציה שעבדו בתיאום ובדיסקרטיות עד לרגע האחרון.

עד כמה שהדבר מתסכל, איתמר, פוליטיקאי מחונן ועתיר זכויות, לא יכול לקבל שוויון זכויות בשיבוץ מספרי של חברי הנבחרת שיביא עמו, גם מן השיקולים שהוצגו בסעיפים הקודמים וגם משום שהנבחרת שלו עדיין איננה מוכרת לציבור. למעשה, יש כאן אי שוויון בכוחות ואין שום סיבה שבעולם שהציונות הדתית תשלם מחיר לא הוגן ולא רציונאלי במקומות לכנסת, בהתבסס על סקר מנדטים שלא מוכיח בשום אופן וצורה כי ב-1 בנובמבר המפלגה תגדל ל-10 מנדטים, כל שכן ל-13. כאן המקום גם לציין שמיזוג בין המפלגות עלול לבלום נדידה של שניים-שלושה מנדטים מהשדות של סער ושקד לציונות הדתית שע"פ עקרון הרצף סביר שינחתו קודם בציונות הדתית.

הנכסים הפוליטיים של איתמר אינם שווי ערך ואינם שווי כוחות לנכסים הפוליטיים של הציונות הדתית. עם כל הזכויות שצבר בשנה החולפת, עדיין חלה עליו חובת ההוכחה כי עוצמה יהודית היא לא רק המותג של בן גביר אלא של רשימה שמסוגלת לעבור בקלות את אחוז החסימה. בל נתפלא אם לאחר שיוכיח זאת לעצמו יפסיק להתעקש על מיזוג בעתיד.

בינתיים, אין הצדקה למיזוג פוליטי עם הציונות הדתית. אפשר, רצוי ונכון להסתפק בבלוק משותף טכני שמקפל בתוכו , אגב, לא מעט יתרונות בשותפות פוליטית: בלוק טכני מגדיל את עוגת האפשרויות ואת מספר קלפי המשחק ביום שאחרי הבחירות. תהליכי הקמת הממשלה והתפקידים השונים שיוצעו לסיעות השונות, עשויים להוות שיקול חשוב לשתי המפלגות בהחלטה אם לפעול כסיעה אחת או שתי סיעות נפרדות בקדנציה הבאה.